אם אתם לא מזוכיסטים, אל תתקרבו ל"רצח לפי הזמנה"

עורכת ספרי המתח לשעבר סוזן ריילנד חוללה בחייה שינוי גדול. היא עזבה את עבודת העריכה ועברה עם בן זוגה מבריטניה לכרתים, לנהל מלון תיירים שרכשו. מתברר שצורת החיים החדשה והמאתגרת הזו לא מצליחה לנתק לחלוטין את סוזן מעולמה הישן. כשבני הזוג טריהרן מגיעים לבקר אותה, הם מבקשים ממנה לסייע להם במציאת בתם ססלי. היא נעלמה זמן קצר אחרי שהתקשרה נרגשת להוריה כדי לספר להם על תגלית מרעישה שהתבררה לה. לפני שנים נמצא בבית המלון של הזוג טריהרן אורח שמת בחדרו כשראשו מרוסק לגמרי ממכות פטיש. בעקבות קריאה בספר שערכה סוזן, "אטיקוס פונד לוקח את התיק", התברר לססלי שמי שהורשע ברצח, שיושב בכלא כבר שנים, חף מפשע.

אומנם אחד מעובדי המלון, עבריין בשיקום, הודה במעשה, אך הסופר אלן קונוויי סבר שהמשטרה שגתה קשות. במקום לשתף את החוקרים בגילויים שלו באשר לתעלומת הרצח המסתורית, הסופר המיזנטרופ טומן רמזים לזהותו האמיתית של הרוצח בספר המתח שכתב. ססלי, שמלכתחילה לא האמינה שהחשוד שנתפס והודה הוא הרוצח, קראה את הרמזים מבין השורות, אך מיד לאחר שסיפרה להוריה על התגלית היא נעלמה ללא עקבות במהלך טיול בליווי כלבה. הסופר קונווי כבר הלך לעולמו ובני הזוג פונים לסוזן, העורכת, שתסייע להם לדלות את הרמזים על זהותו של הרוצח האמיתי. השניים מבטיחים לסוזן סכום כסף עצום תמורת השירות שלה; סוזן נואשת לסיוע כלכלי, מאחר שהפעלת בית המלון כרוכה בהפסדים רבים.

מסגרת העלילה הזו הייתה יכולה להיות בסיס לספר מתח סביר לו היה המחבר נצמד לסיפור אחד מתחילתו ועד סופו. במקום זאת, לאחר השליש הראשון מדלג הספר בין העלילה ובין ה"ספר" שכתב קונווי, שנפחו הוא כשליש מהספר כולו. כך, במקום שהעלילה תצבור תנופה מעצמה היא נקטעת והקורא נקלע לעלילה חדשה. כקורא, התפנית הרגיזה אותי: מציר הזמן העלילתי הראשי שהכרתי כבר את גיבוריו עברתי לראשיתה של עלילה חדשה לחלוטין, בלי שמעגל העלילה הראשון נסגר ובלי הסבר טוב לשיבוש המבנה הרציף של הסיפור.

אפשר היה לסלוח למעשה כזה אילו היה המספר מתעלה לגבהים חדשים ומותחים במעבר הזה. סיפור חדש ועוכר שלווה שמשליך על עלילת הסיפור הראשית היה מתקבל על הדעת. אלא שהמציאות הפוכה: ספרו של קונווי הוא תוספת מייגעת, אפרורית, משעממת ותפלה, שתרומתה לטקסט היא פרט זעיר שלא שינה את מהלך העלילה העיקרי. הגילוי המרגיז הזה העצים אצלי את השאלה: למה? מה בער כל כך לאנתוני הורוביץ להוסיף קטע מיותר כזה?

תוספת מסוג זה של סיפור צדדי שמסיט מהסיפור המרכזי היא אתגר גדול ומעט סופרים יכולים להשתמש בטריק מסוג זה. ייתכן שתוספת כזו הייתה פחות מעיקה לו היה הסופר מקטין מאוד את עלילת הספר שהוא הכניס פנימה. אם בוחרים בשיטה הקשה הזו הרי שחשוב להכין את הקוראים יותר אל הסטייה מהעלילה הראשית לעלילת המשנה וכן לשקול לשלב אותה חלקים־חלקים במסגרת הסיפור הכללי.

אם אינכם נהנים מסבל, אין לכם סיבה להתקרב אל הספר. עלילה בתוך עלילה, ספר אחד שמאיר על ספר אחר, יכולים לעבוד יפה מאוד, אך לא במקרה הזה. זה ספר למזוכיסטים, ולא לקוראי סוגת מתח נורמליים.

רצח לפי הזמנה אנתוני הורוביץ, 528 עמ', כתר