הסופרת אריאל לוהון נוהגת למצוא דמויות משולי ההיסטוריה, לרוב נשים, ולהעמיד אותן במרכז רומן בדיוני שמתבסס על סיפור חייהן האמיתי או נכתב בהשראתו. הפעם אנחנו מגיעים לעיירה הלוואל, שנמצאת על נהר קנבק בלב מסצ'וסטס, בשנת 1790. העלילה מתרחשת בפרק זמן של מחצית השנה שבה הנהר, עורק החיים של העיירה, קפוא.
הגיבורה הראשית היא דמות היסטורית אמיתית, מרתה באלארד, שהייתה המיילדת של העיירה במשך עשרות שנים ותיעדה באופן חריג לתקופתה את קורותיה ביומן. יומן זה שימש מקור ההשראה של לוהון. הסיפור נפתח כאשר במורד הנהר מתגלה גופה של גבר שלא מעט אנשים רוצים ושמחים במותו, כל אחד מסיבותיו הוא. הגבר הואשם באונס, עבירה חמורה שעונשה באותו זמן הוא מיתה, אולם במערכת המשפט האמריקאית, שכדברי הסופרת באחרית הדבר הייתה אז בוסרית מאוד – החוקה אושרה זה עתה, ומגילת זכויות האדם לא הייתה קיימת – מדובר באשמה שכמעט אינה ניתנת להוכחה. אם ממילא אי אפשר להוכיח אשמה, הכי טוב להכריז על מותו של אותו גבר בתאונה כלשהי, ולטאטא את כל הפרשייה העגומה הצידה.
אלא שבאונס השתתף גבר נוסף. מרתה, שכמיילדת היא גם אשת הרפואה הזמינה באזור, נהנית מאמון רב של הנשים ומתעדת את עדותה של הנאנסת ביומנה. אבל ראיות ממשיות כמעט אין; רק לאחר שנים רבות יומצאו הזיהוי הפלילי, טביעות האצבע ובדיקות הדי־אן־איי. בית המשפט מוכן לשמוע עדויות, אך ללא עד ראייה נוסף, אין אפשרות להעמיד לדין באשמת אונס אלא רק באשמת ניסיון לאונס.
הכי מעניין
| צילום: ללא
ואולם מרתה לא מוותרת. היא לוחצת, חוקרת, מעידה, איננה מניחה לעניין להיעלם, ובכך מסכנת את עצמה ואת משפחתה. אותו נאשם הוא אחד הגברים החזקים בעיירה, שהוא גם השופט המקומי וגם נציגה של חברת ההחכרה ובעל שליטה בתחום הנדל"ן. הוא לא מהסס לאיים על מרתה ועל בעלה, וגם פועל לממש את איומיו.
אין חולק על כך שנשים באותם ימים אכן לא קיבלו את הזכויות המגיעות להן, אולם הרמיזות הפמיניסטיות הרבות בספר אינן מתאימות לתקופה המדוברת, והדבר נראה מאולץ למדי. מקריאת הספר אנו מבינים כי אף שמערכת הסדר והמשפט הייתה רק בחיתוליה, בעיירה האמריקאית הזו לא שרר "מערב פרוע" (המונח אנכרוניסטי, ההגעה למערב הפרוע התרחשה שנים רבות לאחר עלילת הספר). הריחוק והבידוד מאפשרים לאנשים לצבור כוח רב ולהשתמש בו לרעה, מבלי שלמערכת החוק יהיה מה לעשות נגדם. במקרים כאלו אנשים יכולים לקחת את החוק לידיהם, לפעמים על חשבון הצדק, ולפעמים כדרך היחידה להביא לצדק כלשהו. זוהי דילמה שמופיעה לא מעט בספרים ובסרטים, וגם במציאות. בעיירה אמריקאית נידחת בסוף המאה ה־18, ייתכן שזו גם האפשרות היחידה, לאחר שידו של בית המשפט קצרה מלהושיע.
אף שחלק מהדמויות אמיתיות והאירועים מתועדים, זהו מותחן בדיוני המיטיב להעביר את האווירה והלך הרוחות באותו זמן. לוהון איננה מטפלת בכל היבטי התקופה – בני השבטים הילידים ומשפחות שחורות מוזכרים רק בקושי – אולם היא מטפלת בהיבטים אחרים: קִדמה מול מסורת, יחסי כוחות בין אנשים, צדק ואי צדק. כל זה במותחן עשוי היטב, המתקדם במהירות אף שהנהר קפוא, ובסיכומו של דבר מצליח להגיע לפתרון טוב של התעלומה ולתת לקורא את ההרגשה שהצדק נעשה, לפחות חלקית.