שמו של "שדות גולדברג", הרומן השני של שני הדר, לקוח משירו של מאיר אריאל הנושא שם זה – שיר המתכתב עם "האומנם", שירה של לאה גולדברג. מדובר למעשה בהתכתבות כפולה. כפי שאריאל מתכתב עם לאה גולדברג, כך הדר מתכתבת עם מאיר אריאל, הכותב בשירו: "ילדתי שלי / אל תלכי לבדך / אל תלכי לבדך / בשדה המוזהב". ואילו שני הדר כותבת בשם הגיבורה שלה, דורה גולדברג־רוטשילד: "אל תלך מעמי.../ שהבוקר יאיר, / ותשוב אהובי / אל שדותיה של ארץ השקד והצבי".
שם הרומן הוא דוגמה לכך שכאשר הדר רוצה, היא יודעת להיות מתוחכמת בכתיבתה. אולם במהלך הקריאה לא תמיד נראה שהיא יודעת מה היא רוצה – האם לכתוב ספר קליל, עירית לינורי ברוחו, שהגיבורה שלו היא אישה המחפשת את עצמה, כמו ברוב פרקי הרומן, או לכתוב רומן עומק על חיי מושב. אחדים מפרקי הרומן, ולא מעט מהחומרים המעניינים המוטמעים בתוכו, מעידים שעם קצת יותר מאמץ ובעזרת הכוונה נכונה, היא בהחלט הייתה מסוגלת לכך.
"שדות גולדברג" הוא בעל זיקות לרומן הראשון של הדר, "חג המשק", שעסק בחיי הקיבוץ. שניהם כוללים סיפור אהבה קליל, אינטריגות פנימיות וסכסוך נדל"ן, המתלכדים לסיפור חייה של הכותבת עצמה, ילידת קיבוץ החיה שנים רבות במושב.
הכי מעניין
| צילום: ללא
בעלה של דורה, גיבורת הרומן, נפרד ממנה בעקבות משחק ילדים של "אמת או חובה", שגם הוא וגם היא לוקחים ברצינות גדולה מדי – משחק המלווה את העלילה לכל אורכה. בנוסף, דורה מאבדת את מקור פרנסתה כמעצבת מודעות במשרד פרסום. לכאורה זוהי ליבת העלילה, העלולה לגלוש לקלישאה של רומן העצמה נשי. אך דווקא חומרי הרקע של הסיפור מעידים על הפוטנציאל הטמון בו, פוטנציאל שכאמור לא תמיד ממומש: סיפורו של הלום קרב המכה את אחיו במה שנראה כמאבק על ליבה של אישה, ונעלם באופן מסתורי למשך עשרים שנה בלי להשאיר עקבות, למעט מכתבים אנונימיים המתקבלים ממנו וכוללים ציורים עדינים המעידים על נפש סוערת שלעולם כבר לא תחלים מתוגתה (פן זה לבדו יכול להתאים לרומן נפרד); סכסוך משפחתי וקרב ירושה על תואר הבן הממשיך במושב, זה שיירש את הנחלה; אֵם שמתגעגעת נואשות לבנה הנעלם וסודות נוספים מהקישקעס של חיי המושב, שחלקם מתגלים וחלקם רק נרמזים; וסכסוך נדל"ן גורלי שעלול להתפתח להרסני, אם המועמד הלא נכון יזכה בבחירות לראשות מועצת המושב.
החומרים הללו ואחרים מתוארים לעיתים לעומק ולעיתים ביד אקוורלית מדי, כאילו המחברת מבקשת רק להצחיק את הקוראים או לקרוץ לקופה הרושמת, ומשום כך מעדיפה לעטוף הכול בצלופן מרשרש של "סיפור אהבה ישראלי", שאף מכריז על עצמו שלא לצורך בכותרת המשנה של הספר. כשם שתכני העלילה מייצרים לא פעם סלט בין עיקר לטפל, כך גם סגנון הכתיבה מייצר תמהיל בין כתיבה מוצלחת לסחבקיות. בדיאלוגים יש לכך כמובן מקום, אך לא בהכרח בשפת המספרת, שלעתים סובלת מצרימות.
הספר אינו אחיד ברמתו. לצד חומרים מעניינים, גלריה משכנעת של טיפוסים, הומור מוצלח ותיאורים אמינים של חיי המושב על צבעיו, ריחותיו ותבשילי אינטריגות צפופות – "שדות גולדברג" מכיל גם שדה טרשים של יותר מדי פרקונים העוסקים בשיחות ווטסאפ מיותרות, כאילו הדר מתיימרת לכתוב את רומן הווטסאפ הראשון בספרות העברית. גם אם ניקח בחשבון שעירית לינור היא אולי המודל, לא פעם שאלתי את עצמי איך זה באמת תורם לעלילה ובשביל מה בדיוק זה טוב.
עם זאת, הרושם שלי מקריאת הרומן אינו שלילי אלא מעורב. בתום הקריאה חשבתי שאם הדר תתייחס לכישרון שלה קצת יותר ברצינות, אולי הרומן הבא שלה על ההתיישבות העובדת יהיה משובח באמת.