העיר האמריקאית האפרורית פֶּרסוֹנוויל "אהובה" כל כך על אנשיה עד שהם קוראים לה פוֹיזֶנוויל - עיר הרעל. זה כנראה כינוי ראוי לעיר שהמשטרה שלה פושטת על מחסן אלכוהול כדי לאפשר לכנופיית שודדים לשדוד את הבנק המקומי בלי לעשות דבר. הריקבון והשחיתות עמוקים כל כך, עד שמפקד המשטרה עצמו מתנהל כמו ראש כנופיית גנגסטרים. בין הדברים הנוראים שהוא עושה עומד הרצון לחסל את הבלש הפרטי המתארח בעיר וחוקר מדוע דונלד וילסון, עורך העיתון המקומי ששכר אותו, נרצח.
הבלש האלמוני, שכמעט איננו יודעים עליו כלום, מסתובב בעיר מלאת הפיח והעשן כשהוא מנווט בעולם אפלולי מלא עשן וצריכת אלכוהול. החקירה הזו מעצבנת את כל מי שרצו במותו של וילסון ובהם גם אליהוא וילסון, אביו של דונלד. האב מנהל כבר שנים את עסקי הפשע בעיר (כמו גם את כלל עסקיה הלגיטימיים) וכלל אינו רוצה שפשעיו הרבים ייחשפו. בחשודים יש גם שתי נשים מהפנטות וחזקות: אשתו של המנוח ודיינה בראנד, נערת ליווי של האלפיון העליון. הנוכחות של נשים חזקות היא אחד מכללי הסוגה. הכלל קובע שבעולם המיוחד הזה שבו הגבולות פרוצים לחלוטין, גם נשים נהנות מפריווילגיות ומחופש שלא ניתנים לנשים שחיות בתוך הכללים החברתיים הנהוגים ומקובלים באותה תקופה.
| צילום: ללא
הספר הבלשי המיוחד הזה של הסופר דשיל האמט חולל מהפכה בספרות הבלש והמתח כשיצא לפני כמאה שנים, ובעיני רבים נחשב לאבן דרך בסוגה הבלשית לדורותיה, לפניו ואחריו. האמט, שעבד אף הוא כבלש שנים ארוכות, נעזר בניסיון הרב שצבר כדי לתאר מציאות ולא פנטזיה של בלשים. הוא נמנע מסגנון הכתיבה האירופי של ספרות המתח המלא סנוביות, נימוס, בתים צמודי קרקע ואירועי תרבות. אצל האמט, הכיעור שבחיים הוא חלק מעולם הפשע. גם התוהו ובוהו הם חלק מהעלילה, כך שאין סדר רציף והגיוני בין הפושע למעשה הפשע. התכנים שלו ריאליסטיים וכוללים הימורים, עישון ושתייה במועדונים מפוקפקים. גם דמויות המפתח הן לא פעם חידתיות, אפרוריות ואף לעיתים מעוררות דחייה. מבחינה זו האמט הוא מהאבות המייסדים של ספרות הבלש האמריקאית. הכתיבה הזו יצרה גם בהמשך את ז'אנר הפילם נואר, שמציג עולם ניהיליסטי ושבור שבו גם הדמויות החיוביות מלאות בחסרונות מוסריים ואחרים ומבטן על החיים פסימי וציני.
הכי מעניין
סוגה ספרותית זו אינה מתמקדת רק בחידת הרצח ובפתרונה. הכותבים מתמקדים גם בתיאור המרחב הקשוח שבבסיס מעשי הרצח והפשעים האחרים. האמט, שיודע איך הדברים נראים באמת, נמנע מלייפות את המציאות. להפך. מבחינתו היא חלק מרכזי בעלילה שמראה גם כי לא פעם פתרון פשעים הוא מקרי ותלוי במזל, ולא רק ברצונו הטוב והאמביציה של הבלש. את רוח הדברים הזו מצליחה המתרגמת יעל ענבר להעביר היטב. כך אנו זוכים לקרוא שוב את היצירה הייחודית הזו, הרלוונטית גם לימינו.
אם אתם רוצים סיפור בלשי בסגנון אגאתה כריסטי שיותיר אתכם על קצות האצבעות כדאי שתעברו לספר מתח אחר, אבל אם ברצונכם להבין את הבסיס לדמויות כמו הבלש הארי הולה הנורווגי של יו נסבו, קורמורן סטרייק של ג'יי קיי רולינג ואחרים – קציר הארגמן הוא ספר חובה עבורכם.