"ההקדשה היפהפייה שמרגשת אותי בכל פעם מחדש"

תכולת הספרייה ספרי מדע בדיוני ופנטזיה, בלש, רומנטיקה וספרות מקור. בשנים האחרונות מצטרפים לספרייה בעיקר ספרי מקור. ברובם הגדול יש הקדשות מהסופרים שכתבו אותם, מה שהופך אותם לעוד יותר יקרים לליבי. אני אוהבת לקרוא בעברית ובאנגלית, אבל רוב הספרים הם בעברית. לרוב אני קונה בחנויות, ולעיתים אוספת מספריות רחוב – מקומות שאני אוהבת מאוד. אחת כזו אפילו מופיעה בספר שלי.

שיטת מיון לפי סוגות, ולפי הספרים הכי אהובים עלי. אני אוהבת להצמיד יחד סדרות ספרותיות וספרים של אותם מחברים; מאוד לא נוח לי כשז'אנרים או סדרות מופרדים זה מזה. בשנתיים האחרונות, מאז שנעשיתי סופרת, יש כמות ענקית של ספרים שאני לא מצליחה לקרוא כי אני עסוקה מאוד בכתיבה. ריכזתי יחד את הספרים שעוד לא הגעתי אליהם, משהו שמעולם לא נאלצתי להתמודד איתו בעבר. זה אחד החסרונות בלהיות סופרת; מזל שיש כל כך הרבה יתרונות.

מדף קרוב ללב זו בחירה קשה. נראה לי שאוסף המד"ב והפנטזיה שלי, ובו ספרי אייזק אסימוב, דאגלס אדמס, טרי פראצ'ט, טולקין, מיכאל אנדה, אורסון סקוט קארד וק"ס לואיס. אלו הם הספרים שעיצבו את ילדותי, ומהווים מעין עוגן שמנחם אותי בימים קשים. יש ביניהם ספרים שאני ממש זוכרת בעל פה כי קראתי אותם שוב ושוב. "הסיפור שאינו נגמר" מאת מיכאל אנדה הוא ספר שקראתי בילדותי, ואז חזרתי אליו כמבוגרת והתרגשתי בצורה בלתי רגילה.

השפעת המלחמה תמיד אהבתי לקרוא כדי לברוח מהמציאות. אני יתומת צה"ל ובוגרת סרטן שד, וחוויתי ילדות לא פשוטה שהיו בה בריונות ומעברי דירה תכופים. אבל המלחמה גרמה לי לבחור ביודעין בעיקר בספרים אסקפיסטיים, עם עדיפות מובהקת לסיפורי אהבה. קראתי הרבה יותר ספרים דיגיטליים, בלילות שבהם התקשיתי לישון בגלל חרדות ומועקה, או במהלך שהות בממ"ד. הקריאה, וזו לא הגזמה, הייתה עבורי הצלה של ממש.

על ארבעה ספרים

המשחק של אנדר

אורסון סקוט קארד, אופוס

ספר מרתק, אנושי ורגיש, עם דמויות עגולות ועלילה מותחת ומלאת הפתעות. בתזה שכתבתי על ייצוגי נשים במדע הבדיוני התייחסתי אליו באהבה גדולה. אבל הכי מרגש – יש לי עליו הקדשה אישית ויפהפייה מאורסון סקוט קארד. ליוויתי אותו כעיתונאית כשהיה בארץ לפני המון שנים, ואחרי שסיפרתי לו שגם אני מנסה לכתוב ספר, הוא כתב לי: to a fellow teller of tale. לקח לי הרבה שנים לכתוב את הספר שלי, וההקדשה ריגשה אותי בכל פעם מחדש, ומרגשת עד היום.

אשתו של הנוסע בזמן

אודרי ניפנגר, כנרת

ספר לא ליניארי, שמציג סיפור אהבה גדול מהחיים וחוצה זמן ומרחב. היום הוא נחשב מעט לא פוליטיקלי־קורקט בהקשר של "גרומינג" (קשר בין מבוגרים לקטינים), אבל אני בוחרת להחליק את זה. מסע בזמן הוא תחום מרתק, והספר עוסק בו בצורה כל כך חדשנית, מקורית ומרגשת. הדמויות הראשיות עגולות ומעוררות הזדהות, והדרך שבה מוצגות זוויות הראייה של שניהם היא בעיניי יצירת מופת.

משפחתי וחיות אחרות

ג'ראלד דארל, ספריית פועלים

ג'ראלד דארל הוא אחד הסופרים האהובים עליי ביותר, וכל ספר שלו גורם לי להתגלגל מצחוק. בעיקר הספרים עם הסיפורים הקצרים שמתרחשים בקורפו. הדמויות המטורללות כל כך, ההומור הבריטי, תיאורי האוכל מעוררי התאווה, ומעל כולם אהבתו התמימה והטהורה של המספר לטבע ולחי. כמה קינאתי בחינוך הבלתי פורמלי שקיבל, בטיוליו הרגליים בקורפו, במפגשים עם המקומיים ובאכילת הענבים והתאנים מול המים התכולים, וכמה צחקתי מתיאוריו את משפחתו המגוחכת ומפגשיה במעלליו.

יש ילדים זיגזג

דויד גרוסמן, הקיבוץ המאוחד

אני אוהבת כל־כך הרבה ספרי מקור נפלאים, ומכירה רבים ממחבריהם. את דויד גרוסמן, לעומת זאת, מעולם לא פגשתי אבל הוא השפיע עלי בעשרות אופנים, וטיפח בי את אהבת המילה הכתובה. הספר נחשב ספר נוער, אך בעיניי הוא לחלוטין למבוגרים, וליתר דיוק: אגדה למבוגרים. הדמויות, המסע, השימוש היפה כל־כך בשפה ובמילים, עוצמת הדמיון ועוצמת האהבה. אני זוכרת שכשסיימתי לקרוא אותו, נפעמת, אמרתי לעצמי: הלוואי שפעם אצליח לכתוב ספר כזה.