באופן אידיאלי מוטב היה לכתוב את רשימת הביקורת הזאת תוך כדי הליכה. זו הייתה הדרך ההולמת ביותר להעביר את חוויית הקריאה מהספר, שכל כולו עוסק במסע פיזי אך גם רוחני. מרבית האגדות מתרחשות בזמן שהחכמים הולכים בדרכם. ההולכים הם לרוב שניים, אך לפעמים גם שלושה חכמים או ארבעה. היעד הוא ללמוד תורה מפי מורה זקן, לבקר חבר חולה או לערוך ביקור משפחתי. פעמים רבות החכמים בדרכם למערה, אל רבם רבי שמעון. בדרך קורה לחכמים משהו, ואותו מקרה מוביל אותם לשיחה, דיון ותובנה.
במובן הזה, האגדות מהזוהר נענות לתבנית העלילה הידועה של מעשיית עם, וגם מזכירות את המשמעות הגלומה בסוגת המסע בספרות. מטרתו של המסע היא להוביל לשינוי בנפשו של הגיבור. הגיבור יוצא לדרכו ועובר הרפתקאות, פוגש בזולת שמאתגר אותו, וחוזר לביתו לאחר שהשתנה והבין דבר מה חדש על עצמו. אלא שבאגדות הזוהר, הפרשנות והתובנות שבעקבות האירועים ניתנות פעמים רבות מאת רבי שמעון, היודע דעת עליון. החכמים מספרים לו על המאורעות שעברו בדרך, והוא מבאר להם בנימה אבהית מה בעצם הם ראו, מאיזה דין קשה ניצלו, הם מצידם נרגשים למשמע תשובתו וחשים אסירי תודה. אחד המשפטים בספר מצמצם ומתמצת יפה את התהליך הארוך כולו במשפט: "קרב, קרבה, התקרבות".
בעוד שהיו הולכים יונדב קפלון ידיעות ספרים, 355 עמ' | צילום:
שפתו של המשורר יונדב קפלון צלולה, מדויקת ועדינה, ובעיניי ההישג החשוב ביותר בספר הוא הפיכתן של אגדות הזוהר לנגישות לכול. קפלון תרגם אותן באופן חופשי מארמית, ערך אותן קלות (בעיקר השמיט) ועיבד אותן.
הכי מעניין
גם קוראים שאין להם השכלה קודמת בספר הזוהר או במדרשים ואגדות חז"ל, יוכלו ליהנות מהסיפורים היפים ומהמסרים המורכבים שאחוריהם, וזאת בזכות הניתוח הפרשני של קפלון המופיע לצד האגדות, בחלק ששמו "הרהורים". דווקא השם הלא מחייב והלא יומרני הזה, פותח צוהר למחשבות חריפות.
כידוע, רבנים הטילו בעבר איסור ללמוד בספר הזוהר לפני גיל ארבעים, זאת כדי למנוע בלבול או שיגעון. קפלון מוביל אותנו בזהירות לעומק המדרשים, שלב אחר שלב, בתהליך שמזכיר מאוד שיעור או לימוד. המחבר מעניק לקוראים תחושת ביטחון שהם לומדים מדרש. השפה האינטימית שבה נכתב הספר נוטעת הרגשה של דיאלוג הדדי בין מורה לתלמיד, לפעמים אפילו תחושה של לימוד בחברותא. כמעט אפשר לחוש את מילותיו של קפלון נלחשות אליך: "שהה נא מעט, קוראי היקר, בתוך היערות הללו שבקרבם נאבקת האיילה עם גורלה, והאזן לקולותיה בטרם תמהר לקרוא את ההרהורים שאעלה כאן בדחילו ורחימו – ביראה ובאהבה".
קפלון שואל שאלות מנחות, שמטרתן למצוא בסיפור תשובות, לברר מהו הציר המארגן ומהם רבדי המשמעות של הסיפור, ולעודד תהיות והרהורים אצל הקוראים. כך למשל, הוא שואל בניתוח אחד המדרשים: "האם ישנו קוד או מפתח שמארגן את שלושת מעגלי הנתינה הללו למכלול אחד?"
כתיבתו של הספר הסתיימה בפברואר 2024, חודשים ספורים לאחר הטבח, ורוח שבעה באוקטובר מרחפת עליו. נחמה מסוימת מצאתי בסיפור ששמו "אמת המים במדרון". כאשר רבי יוסי מחליק בזמן טיול ונופל לתוך המים, נפלטת מפיו קללה: "הלוואי ואמת המים הזאת לא הייתה בעולם!". רבי שמעון מזהיר את תלמידו, "אסור לך לדבר כך", שהרי הדברים הללו ממיטים קלון על בורא עולם שברא הכול בעולם, גם את הרוע ואת נציגיו. קפלון מבהיר בפירושו: "אמנם מותר לך ואף מומלץ שתסב את מבטך ממה שנראה בעיניך רע, למען לא תשקע בחידת הרוע והייסורים שתקפוך. במקום זאת, שאף להבין שלא בכדי גלגלה אותך ההשגחה העליונה במדרון אל עבר המים הזורמים". מלבד האגדה הזאת, שמבוססת על האמונה המנחמת שגם לנפילה למטה יש סיבה, האגדות בספר מזכירות שגזרות קשות, התפרצות מגפות וצרות מרובות התרחשו מאז ומעולם, ושכבר הצלחנו להתמודד איתן בעבר.
יש לציין לטובה את האיורים הנלווים לספר מאת ברק טויטו, ואת הציור הידוע של ראובן רובין, "בדרך לצפת", שמעטר את כריכתו ומצטרף להזמנה לצאת יחד למסע.