המכתב שכתבה היהודייה שנרצחה בשואה והפך לכלי בשירות הצבא האדום

מבט שטחי על הספר שלפנינו עשוי ליצור רושם מוטעה כאילו עניינו במסע אישי ומשפחתי של הכותב, בעקבות מכתב נשכח שכתבה דודתו בסמוך לרציחתה בשואה. כל זאת ברוח המוכרת של ספרות הדור השני, המתארת מסע אישי־רגשי בניסיון להתחקות אחר שורשי המשפחה וקורותיה בתקופת השואה. ואולם ספרו של ההיסטוריון פרופ' רם בן־שלום מתייחד לא רק כיצירה ספרותית של הדור השני, אלא אף בתחום חקר השואה והשלכותיה ההיסטוריות, התרבותיות והפסיכו־חברתיות.

הסיפור נפתח בממד האישי, בחיפוש שגרתי במרשתת אחר פרטים שטרם נודעו על קורות האב והמשפחה; במפתיע מתגלה לבן־שלום כי מכתב שכתבה דודתו, סלומאה אוכס לבית לופט, שנחשב לפריט כמוס ואישי של אביו, היה ידוע ומוכר, ונזכר לא אחת במסגרת השיח החברתי והתרבותי בגרמניה בשנים שלאחר המלחמה.

המידע המפתיע מערער את הסיפֵּר המשפחתי המוכר שלפיו סלומאה ייעדה את מכתבהּ למשפחתה בתל־אביב, וכי הוא אכן הגיע לידי אחיה שמואל בן־שלום (לופט), חתום בקופסת מתכת, בתום המלחמה. במכתב מתארת סלומאה את שאירע לה מרגע שבעלה, דוד אוכס, נלקח ממנה, דרך מציאת גופתו ושברון הלב שנתלווה לכך, וכלה בקורותיה בגטו טרנופול ובמחנה העבודה שלצידו. המכתב, שנכתב על רקע הבנתה של סלומאה כי סוף המחנה לבוא וגורל יושביו נחרץ, נחתם בקריאה לנקמה ועשיית צדק.

אולם לצד הממד האישי והפרטי, ניכר כי המכתב נכתב מתוך מודעות היסטורית ברורה ומתוך בקשה מוצהרת של סלומאה להדהד ולהפיץ את עדותה. חשיבותו ההיסטורית נובעת, בראש ובראשונה, מהעובדה שהכותבת מתייחסת בפירוט לתהליכים המרכזיים בהתערערות מצב היהודים: היא מתארת את המעבר לגטו; את עבודות הכפייה; את האכזריות שהתלוותה לאקציות; את דמותם ואורחותיהם של אנשי היודנראט; ואת השחיתות והניצול הכלכלי של הקורבנות בטרם רציחתם, זאת לצד גילויי עזרה והגנה של מיטיבים פולנים ואף גרמנים.

אט־אט מתחוורת לבן־שלום התהודה הרבה שהמכתב זכה לה בגרמניה במהלך השנים, שהעתקים ממנו נעשו כבר בימים הסמוכים לכתיבתו. בעקבות המידע המפתיע יוצא הכותב למסע בלשי סוחף לחשיפת גלגולי המכתב, קורותיו והמשמעויות שנודעו לו.

הופץ לשבויים הגרמנים

ההיסטוריון היהודי־גרמני־אמריקני, ג'ורג' לחמן־מוסה, טען כי גדולתו של היסטוריון איננה נמדדת במידת הבנתו את העבר בלבד אלא בעיקר "ביכולתו להזדהות עמו, לחדור מתחת לעורו כביכול, ולראות את העולם מבעד לעיניים של שחקניו ומוסדותיו". דומני כי הגדרה זו הולמת להפליא את תיאור המסע המורכב שערך בן־שלום אחר השימושים השונים שנעשו במכתב בשמונים השנים שחלפו ממועד כתיבתו ועד ימינו ממש. הוא אינו מתחקה רק אחר זהות המעתיקים השונים, אלא בעיקר אחר המניעים והמטרות שהדריכו אותם, ואחר הפרשנויות וההתייחסויות השונות שלהן זכה המכתב, על רקע השיח ההיסטורי־תרבותי המשתנה סביב השואה מלחמת העולם השנייה, בישראל ובגרמניה. במסעו הייחודי מדלג בן־שלום בין עבר להווה, בין האישי והמשפחתי להיסטורי והכללי, ובין שיח האשמה לשיח הקורבנוּת בגרמניה בשנים שלאחר המלחמה, ולשיח המורכב של בני הדור השני והשלישי המתקיים בה כיום.

מורכבות היצירה משתקפת במבנה הרב־שכבתי שלה, המקיף היבטים שונים ומגוונים לא רק בתולדות השואה ומלחמת העולם השנייה עצמה, אלא דווקא במעברים הבין־דוריים; החל מתיאור החוויות האישיות וההשלכות הפסיכולוגיות של בני הדור הראשון – הניצולים בישראל והרוצחים בגרמניה; עבור לתהייה ולחיפוש אחר "האמת המשפחתית" של בני הדור השני, בישראל ובגרמניה, והתמודדותם המורכבת עם הגילויים השונים שנחשפו בפניהם; וכלה בשיח החברתי וההיסטורי המתקיים בשתי החברות, וביניהן, אז ועתה.

אם לתאר בקצירת האומר את המבנה המורכב והמתפתח של היצירה, נאמר כי הממד הראשון עוסק בסיפור האישי־משפחתי של האב. בתקופה שלפני השואה, המשפחה מצטיירת כמי שמקיימת שילוב הרמוני בין מורשת יהודית מודעת ומיוחסת, ובין השכלה ותרבות כללית. משם אנו ממשיכים לקורות המשפחה בשואה ולסיפור ההישרדות של האב, על השלכותיו המיידיות וארוכות הטווח: ההתמודדות עם אובדן המשפחה, משבר האמונה ושאלות תכלית הקיום; ההגירה לארץ והקמת משפחה בצל "הזיכרון והשכחה" כלשונו של אהרן אפלפלד;  הקשר הנמשך עם המצילים ותחושת המחויבות הבלתי־נגמרת כלפיהם; והשיח החברתי עם ניצולים אחרים, המתקיים בממד אחר ובשפה אחרת, המובנת להם בלבד.

הממד השני הוא של הכותב עצמו, המתייחד לא רק בהיותו בן הדור השני, החש על בשרו את הנוכחות הנאלמת של השואה בחיי המשפחה, אלא בהיותו היסטוריון המשכיל לחבר את המקרה האישי־פרטי אל ההיסטורי והכלל־חברתי.

הממד השלישי מתייחס לאזכורים הראשונים של המכתב, בימים הסמוכים לכתיבתו. בן־שלום מצביע על הדמויות והמוסדות שמצאו במכתב של סלומאה אמצעי להשגת מטרתם, ומיטיב לעמוד על המניעים האישיים, התועלתיים והמערכתיים שלהם. האחד הוא קצין בצבא האדום שפעל ברוח הקריאה לנקמה של איליה ארנבורג, אשר במסגרת כתובותיו ב"הכוכב האדום" ניצח על התעמולה הסובייטית במהלך שנת 1943. הודות למעמדו ולחשיבותו השכיל ארנבורג, שנודע ברגישותו לגורל ולסבל היהודי, להצביע על הסכנה הנאצית ולהמריץ את הלוחמים בגרמנים, ולשם כך הוא רתם גם את המכתב.

שימוש אחר במכתב נעשה בידי דמויות מרכזיות בארגוני השבויים הגרמנים בברית המועצות, כמו "הוועד הלאומי למען גרמניה החופשית", שפעל אם משיקולים תועלתיים־אישיים ואם כחלק מתהליך הדה־נאציפקציה, כאשר השימוש במכתב נועד להמחיש למי שעדיין היססו בנוגע ליחס הראוי לנאציזם, את פשעי המשטר שבשמו נשלחו לקרב.

הממד הרביעי מתייחס למורכבות שיח השואה ומלחמת העולם השנייה בגרמניה החל מראשית שנות החמישים, אשר נטה לעמעם את פשעי הנאצים, לטהר את הוורמאכט מהשתתפות בפשעי מלחמה, ובעיקר להדגיש את הסבל הרב שחוו הגרמנים בשנות המלחמה, לצד התמודדותם המורכבת של בני הדור השני עם מעשי הוריהם בתקופת המלחמה.

מהי נקמה, מהו צדק

אולם מעל לממדים אלו, הארוגים זה בזה כמעשה אמן, חופף ממד אחר, שראשיתו בחתימת מכתבהּ של סלומאה המצווה על נקמה ועשיית צדק. כתמונת־ראי למעברים שעורך המחבר בין זמנים ומקומות, משתנה גם משמעותה של הנקמה ומשתנה משמעותו של הצדק, הן במישור האישי־הפרטי והן במישור ההיסטורי הכללי.

סגנון הכתיבה משרת את מורכבות היצירה. ברגישות של היסטוריון ובמיומנות של סופר, משכיל בן־שלום להעביר את הקורא בטבעיות בין הממדים השונים והמורכבים של הסיפור, תוך שהוא משלב היסטוריה, ספרות ופסיכולוגיה – הן אישית והן חברתית – וחושף בפני הקורא את נבכי נפשם, את חולשותיהם האנושיות ואת גדולתם התרבותית והאנושית של הגיבורים ושל המשפחות, החברות והמוסדות שאליהם השתייכו. מעברים אלו לא רק שאינם קוטעים את הרצף הרעיוני, אלא מעצימים את חוויית הקריאה.

לשיאו הספרותי והתרבותי־היסטורי מגיע הספר דווקא בחתימתו. באמצעות שימוש ייחודי בכלים דוקו־בדיוניים, משכיל בן־שלום לאחד את שלל הממדים המרכיבים את הספר – זמן ומקום, יחיד וחברה, ישראל וגרמניה – למפגש מחודש של ניצולים ורוצחים, על רקע מציאות ימינו. מפגש מחודש זה לא רק מבטא הבנה של בן הדור השני לדמותם המיוסרת של בני הדור הראשון, אלא בעיקר מציע פרשנות סובלימטיבית ומזככת לצוואתה של סלומאה על נקמה ועשיית צדק.

השילוב הרב־ממדי והכתיבה הבהירה והקולחת, הסוחפת את הקורא בנשימה עצורה כבר מעמודי הספר הראשונים, הופכים את המכתב של סלומאה לאחד הספרים החשובים, המרתקים והמיוחדים שנכתבו על תולדות השואה בשנים האחרונות.

ד"ר עופר חן הוא חוקר במכון לחקר התפוצות באוניברסיטת תל אביבמתוך הספר