מבוסס מחקרים או נוטל השראה מפוקר: ספרי עזרה עצמית לשנה החדשה

ימי אלול ועשרת ימי תשובה הם מרחב בזמן שמזמין את האדם לשינוי. ברובד שבין האדם לא־לוהיו, התשובה מציעה אופק עתידי זך, מנוער מאבק חטאי העבר. ברובד רחב יותר, התשובה היא תהליך של עיצוב עצמי מחודש, באמצעות שינוי תפיסתי והתנהגותי העשוי לחולל מפנה ביחסי האדם עם סביבתו, במימוש הייעוד שלו, ובתחושת הסיפוק שלו מחייו.

שני ספרים שיצאו לאור לאחרונה בעברית, לאחר שהוכתרו כרבי־מכר בשפה האנגלית, מבקשים להעניק ידע וכלים מעשיים לאנשים שרוצים לעשות שינוי בחייהם.

אנני דיוק, מחברת הספר ״לחתוך בזמן״, מבקשת להאיר ולחזק את המיומנות של נטישת דרך כושלת לפני שזו מסתיימת בהתרסקות כואבת. מטרת ספרה היא ״ליצור הבנה טובה יותר של הכוחות שמונעים מאתנו להגיע להחלטות נבונות בשאלה מה להפסיק ומתי, ושל הנסיבות שבהן אנו ממאנים לוותר, ולצד זאת לעזור לכולנו לסגל ראייה חיובית יותר של הפרישה והוויתור, כדי שנוכל לשפר את קבלת ההחלטות שלנו״.

מכיוון אחר, קתי מילקמן, מחברת הספר ״איך להשתנות״, מציעה עזרה בהתגברות על מכשולים שעומדים בפני המבקשים לעשות שינוי בחייהם: דחיינות, שכחנות, עצלנות וכדומה. ״כשתסיימו את הקריאה בספר״, מבטיחה מילקמן לקוראיה, ״כבר תדעו איך לזהות את המכשולים האלה ומה אתם יכולים לעשות כדי להתגבר עליהם״.

ספרים אלה משתייכים לסוגה הספרותית של ״עזרה עצמית״ (self-help), דהיינו, ספר עיון שאמור לספק לקוראים הדרכה לפתור בעיות או לשפר את חייהם בכוחות עצמם, מבלי להזדקק למקור עזרה חיצוני או מקצועי. לשתי המחַברות שהזכרנו רקע אקדמי, אולם נראה שהן נבדלות מעט בנוגע למקורות הידע והניסיון, שמכוחם הן מציעות עזרה והדרכה לקוראים.

איך לשמר החלטות טובות

מילקמן, המשמשת כפרופסור לכלכלה בבית ספר למנהל עסקים, רואה בספרה פרי של מחקר אקדמי, שאת חלקו ערכה בעצמה. ברוח זו, כותרת המשנה של הספר היא: ״הדרך המדעית והמוכחת להשיג את השינוי שאתם רוצים״. מכאן משתמע שעצותיה של המחברת אינן בגדר תובנות אישיות; מבחינתה, לדברים יש תוקף מדעי מוכח.

אצל דיוק, לעומת זאת, נראה שניסיון חייה היווה נדבך משמעותי בהשגת התובנות שהיא מציגה. דיוק משתפת את קוראיה במעבר הלא־צפוי שלה, מסיבות רפואיות, מעולם המחקר האקדמי לעיסוק מקצועני בפוקר. לאורך הספר, העקרונות של תפיסתה מוצגים גם באמצעות דוגמאות מעולם הקלפים.

למרות ההבדלים הללו, שני הספרים נוקטים סגנון כתיבה דומה, שמאפיין רבים מספרי העזרה העצמית. דהיינו, ידע מחקרי המתובל בסיפורים ואנקדוטות קלילות מעולמות תוכן שונים – בעיקר ספורט ועולם העסקים, כתיבה בגוף ראשון ושיתוף חוויות אישיות, וכן חזרתיות על המסרים העיקריים שהמחברות מבקשות להנחיל. בשני הספרים ניתן למצוא עובדות מעניינות, המעוררות לחשיבה בהקשרים רלוונטיים שונים.

למשל, הפרק הראשון בספר "איך להשתנות" מציג נתונים אמפיריים המאששים את האבחנה שלפיה התחלה חדשה – או תחושה של פתיחת "דף חדש" – עשויה להיות זרז חיובי לביצוע שינוי. כך, החלטה לבצע שינוי התנהגותי בתחילתה של שנה חדשה, או ביום ההולדת, עשויה להצליח יותר מהחלטה זהה שתתקבל בתקופה שגרתית במהלך השנה. בהקשר של לוח השנה היהודי, ראש השנה נתפס כמועד קוסמי שבו האדם עומד לדין בפני האל. לצד זאת, נראה שיש יתרון בהצמדת העיסוק במצוות התשובה לתקופה שקודמת לראש השנה, שכן מבחינה פסיכולוגית תקופה זו של התחלה חדשה עשויה להיות יעילה ומסוגלת יותר לשינוי.

דא עקא, שהקסם של קבלת החלטות על שינוי בתחילת השנה עלול להתפוגג עם הזמן. מילקמן מזכירה סקר שנערך בארה"ב והעלה כי שליש מההחלטות שאנשים מקבלים סמוך לתחילת שנה חדשה – כלומר, סוף דצמבר – אינן מתממשות עד סוף ינואר שלאחריו, וכ־80 אחוזים מהן מסתיימות בכישלון. נקודה זו ממחישה כי שלב התנעת תהליך השינוי הוא אומנם נדבך חשוב ביציאה לדרך חדשה, אך הוא עדיין רחוק מלחולל שינוי התנהגותי עמוק ומתמשך.

כשל העלות השקועה

תופעה מעניינת אחרת נידונה במסגרת הפרק הרביעי בספרה של דיוק, שבו היא סוקרת את אחד המנגנונים שמונעים מאיתנו "לחתוך בזמן": "הסלמת מחויבות". בעולם הכלכלי נהוג לכנות את התופעה הזו בשם "כשל העלות השקועה". זוהי נטייה שגורמת ליחידים, וגם לארגונים ולגופים ממשלתיים, לא רק להימנע מנטישת דרך שהובילה להפסדים בעבר, אלא אף להעמיק את המחויבות והמאמץ בהמשך המסע באותה דרך כושלת, מתוך סירוב עיקש להכיר בטעותנו.

למשל, נניח שהשקענו סכום נכבד על תיקון תקלה במכונית ישנה, שהיינו אמורים להיפטר ממנה מזמן. כאשר תוך זמן קצר תצוץ, כצפוי, בעיה חדשה, נקבל שוב החלטה לא נכונה לשאת בעלויות של התיקון הנוסף, מתוך קושי להכיר ולהודות בטעות שעשינו כבר בתיקון התקלה הקודמת. זאת מתוך ניסיון נואש להצדיק בדיעבד את ההחלטה האומללה להשקיע בתיקון המכונית.

דיוק רואה במדיניות ארה"ב נוכח מלחמות "שאי אפשר לנצח בהן", כגון מלחמות וייטנאם ואפגניסטן, ביטוי לתופעת הסלמת המחויבות. לדבריה, "אפילו מקבלי ההחלטות שהיו מודעים לכך לא הצליחו לחלץ את ארה"ב מהבוץ הווייטנאמי, ובמקום זאת... המענה שלהם למודעות הגוברת שאין לארצות הברית שום דרך ממשית לזכות בניצחון הייתה הגברת המחויבות הלאומית למלחמה" (עמ' 109-108). דוגמה זו מעלה תהיות בנוגע ליכולתן של חברות וממשלות המושקעות עד צוואר במחויבות למלחמה – ואף שילמו מחיר כבד בעבורה – להצליח "לחתוך בזמן", להכיר במגבלות הכוח ולנתב את משאביה הנפשיים, הרוחניים והפיזיים של החברה לכיוונים אחרים.

רף גבוה של הבטחות

בשונה מספר עיון אקדמי קלאסי, שנועד להנגיש לקוראיו ידע מדעי־מחקרי בשפה בהירה – ספרי עזרה עצמית אמורים, לצד הקניית הידע, להוביל את הקורא לפעולה ולחולל בו שינוי התנהגותי. קריאה ביקורתית של ספר עזרה עצמית אמורה אפוא לכלול לא רק בחינה של הידע המוצע בו, אלא גם האם הוא מצליח לרתום את הקורא לביצוע שינוי מחשבתי והתנהגותי בפועל.

באופן כללי, קל להזדהות ולקבל את הטענות המרכזיות שמופיעות על הכריכה האחורית של שני הספרים, למשל: "הוויתור הנכון, בזמן הנכון, הוא לא כישלון אלא מפתח להצלחה" (לחתוך בזמן), וכן "שינוי מתחולל בצורה הטובה ביותר כשאנחנו מבינים מהו המכשול שעומד בינינו לבין ההצלחה, ויוצרים פתרון מותאם אישית" (איך להשתנות). אולם כפי שצוין לעיל, מבחנו הקשה של ספר עזרה עצמית הוא האם הוא מצליח לחולל בקורא תנועה ממשית לעבר השינוי המחשבתי וההתנהגותי הנכסף, עד כמה יש בו כלים ממשיים לעורר רצון לזוז מהמקום המוכר או להקנות אמונה ביכולת להתקדם בהצלחה לעבר המטרה, והאם לאחר קריאת הספר הקורא יכול – בעזרת עצמו בלבד – לדעת מתי בדיוק הוא הזמן "לחתוך בזמן" או כיצד להשתנות.

בהיבט זה נראה ששני הספרים – בדומה לספרי עזרה עצמית רבים אחרים – מתקשים לעמוד ברף הגבוה שמובטח לקורא. למרות שלל הסופרלטיבים שמופיעים בכריכה, שלמעשה הם ציטוטים מאת מחבריהם של ספרי עזרה עצמית אחרים (שראו אור באותה הוצאה), קשה לראות בספרים הללו חיבורים משני־חיים או מבריקים בצורה יוצאת דופן.

יתרה מכך, נראה שהסוגה כולה מצויה במלכוד מובנה וכמעט בלתי־אפשרי, שכן היא מבטיחה הרבה יותר מכפי שהיא יכולה לספק. הניסיון להציג ידע באופן מושך, להיות רציני אך גם קליל, מדעי־אובייקטיבי אך גם אישי ונוגע, צולח רק לעיתים נדירות.

עודף חשיבות עצמית

בהקשר הספציפי של הספרים שאנו עוסקים בהם, כל מי שניסה אי־פעם להשתנות וכל מי שמנסה לעזור לאחרים לחולל שינוי בחייהם, יודע עד כמה מדובר בתהליך קשה ומתיש הכרוך לעיתים ביזע ודמעות. באופן עקרוני, יש גבול לשינוי שאדם יכול להשיג בכוחות עצמו בלבד, ללא סיוע חיצוני, על בסיס קריאה של ספר. נראה גם שיש מקום לצניעות בנוגע לכוחם המעשי של תובנות ועצות המבוססות על פרשנות והרחבה של ממצאי מחקר כזה או אחר בתחום הכלכלה ההתנהגותית. כך גם בנוגע לכוחו של מוסר השכל מחוויות כשחקן פוקר, או מניסיון חיים של אדם בודד, מעורר השראה ככל שיהיה.

אכן, פעמים רבות אין צורך בתובנות ותהליכים מעמיקים מעולם הפסיכואנליזה כדי לבצע שינוי. לכן, בהקשר הטיפולי, לעניות דעתי אין לבחול משימוש ב"טריקים" יעילים שמקורם בכלכלה התנהגותית, אם הם יכולים להוביל לשינוי ולספק מזור. ואמנם, גם משני הספרים הללו ניתן להפיק טריקים שימושיים, שעשויים להיות כלי־עזר לשינוי במקרים מסוימים.

לצד זאת, קשה לקבל את עודף החשיבות העצמית שמאפיינת חלק מספרי העזרה העצמית, ואת ההבטחות המופרזות שהן נושאות בכריכותיהן. קוראים שלוקחים ברצינות רבה מדי הבטחות שווא כאלה, עשויים לשים את מבטחם בספרי העזרה העצמית במקום לקבל עזרה משמעותית ומתאימה יותר, שהולמת באופן אישי את קשייהם ואתגריהם.

לעיתים, תיאורי העלילות הגרנדיוזיים של חלק ממחברי ספרי העזרה־העצמית, מעלים את התהייה האם מטרת־העל של כתיבת ספרים כאלה היא בעיקר עזרה עצמית למחבר הספר, ובכלל זה קידום הקריירה שלו וקידום המכירות של הספר. נראה גם שהרצון למכור כמה שיותר עותקים עשוי להוביל מחברים מסוימים לכוון את תוכן ספרם לבינתו של הקורא הממוצע, ובכך לזלזל באינטליגנציה של קוראים רבים, שהיו מעדיפים לקבל תוכן עיוני יותר מאשר סיסמאות שחוזרות על עצמן שוב ושוב, או לקרוא תיאורים מפורטים של משרדיהן הנוצצים של חברות־על שביקשו נואשות את עזרת המחבר שיושיע אותן. בהיבט זה, למרבה הצער, מחברות שתי הספרים – כל אחת בדרכה – לא השכילו להימלט מגורלם של מחברי ספרי עזרה עצמית אחרים.

לסיום, כדאי לזכור שסוגת ספרי העזרה העצמית אינה זרה ליושבי בית המדרש. רבים היו מגדירים את ספרו של הרמח"ל, "מסילת ישרים", כספר עזרה עצמית, שהניע אותם לחולל שינוי בתפיסותיהם ובהתנהגותם. בניגוד לסופרלטיבים הגרנדיוזיים שמעטרים את כריכות ספרי העזרה העצמית של ימינו, כך בחר הרמח"ל לפתוח את ההקדמה לרב־המכר המפורסם ביותר שלו: "אָמַר הַמְחַבֵּר: הַחִבּוּר הַזֶּה לֹא חִבַּרְתִּיו לְלַמֵּד לִבְנֵי הָאָדָם אֶת אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ, אֶלָּא לְהַזְכִּירָם אֶת הַיָּדוּעַ לָהֶם כְּבָר וּמְפֻרְסָם אֶצְלָם פִּרְסוּם גָּדוֹל".

מתברר שיש ספרי עזרה עצמית שדי בענווה המגולמת במשפט הראשון של ההקדמה שלהם, כדי לעורר בך את הרצון לחזור בתשובה ולהשתנות.

ד״ר עזגד גולד הוא פסיכיאטר ודוקטור לפילוסופיה