עלמה זהר צוללת למערכות היחסים שלה עם גברים

רבים מכירים את עלמה זהר, מהמוזיקאיות האהובות בישראל, משלל שיריה חורכי המצעדים כמו "אגו טריפ" או "מיגל". עבורי בשנים האחרונות היא בעיקר זו שעומדת מאחורי אלבום הילדים "פלא", שהוא אכן מופלא. השורות "שְׁנֵי אִינְדְּיָאנִים יָשְׁבוּ בַּקָּאנוּ / אֶת הַקַָּאנוּ הֵם לֹא קָנוּ / אֶת הַקָּאנוּ הֵם בָּנוּ" הן מהאהובות עליי בשפה העברית. והנה, בגיל 48, אחרי חמישה אלבומים וספר ילדים אחד, זהר טבלה את עטה רווי הכישרון בסוגה נוספת, והוציאה ספר שירה ראשון: "רוק".

השירה של זהר ישירה, מתקשרת, פתוחה. קסמה אינו נעוץ בדחיסות פואטית, רב־שכבתיות או ארמזים, אלא ביכולת לספר סיפור קטן, נקי, מצויר בצבעים חיים ונוגע ללב. תשומת הלב שלה לפרטים במציאות ובהיסטוריה האישית שלה מתגלגלת אל אוסף שירים חי, כובש, מענג לפרקים – גם אם אינו נושא בחובו בשורה ספרותית יוצאת דופן. "אתה יודע כמה אני שונאת משוררים", היא מעידה על עצמה, והרתיעה המובנית מן המשוררוּת באה לידי ביטוי בבחירות סגנוניות שנצמדות לפשטות.

בשער הפותח, "אמי תמיד רצתה שאהיה משוררת", כותבת זהר על חייה ומותה של אמה. הקורא חווה יחד איתה את הטלטלה של בשורת היתמות, את האופן שבו האבל משתלט על הזיכרונות החיים, את ההעמדה הבלתי נמנעת של דמות הבת מול דמות האם: "בַּשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת / תְּוֵי פָּנַיִךְ בּוֹקְעִים מִתּוֹךְ פָּנַי /... שֵׂיבָתֵךְ זוֹרֶקֶת בִּשְׂעָרִי". הקשר בין השתיים, כך נרמז, הוליד גם את הספר הזה ממש: "הַשִּׁירָה שֶׁלֹּא כָּתַבְתְּ / נִדְבֶּקֶת לִי / בִּקְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת". מתוך התיאורים השיריים מתעצבת תמונת דמות ממשית, מפורטת, של האם המנוחה, שמייצרת אצל הקורא אשליית היכרות.

בשערים הבאים, "רוק" ו"קשור", צוללת זהר אל מערכות היחסים שלה עם גברים. היא כותבת בצורה כנה ואמיתית על קשרי עבר עם זמר מפורסם, עם גבר שחור בארץ זרה, עם גברים מרוחקים שההיפרדות מהם ידועה מראש. אף שנהרות של דיו נשפכו כדי למשש את הקשר הבלתי משיש בין גבר לאישה, חשתי שהמחברת הניחה את האצבע על נקודות מעניינות בתוכו. למשל: "דָּת / שֶׁאֶת טְקָסֶיהָ / אֲנַחְנוּ מְקַיְּמִים / בִּדְלָתַיִם סְגוּרוֹת / כְּמוֹ שְׁנֵי אֲנָשִׁים / רְחוֹקִים מֵהַבַּיִת / הַמְּדַבְּרִים כָּל הַלַּיְלָה / בִּשְׂפַת אִמָּם". או: "קָרָאתִי שֶׁהַבְּדִידוּת / בָּעוֹלָם הַמַּעֲרָבִי / הִגִּיעָה לִמְמַדֵּי מַגֵּפָה. / כַּנִּרְאֶה שֶׁנִּדְבַּקְתִּי מִמְּךָ". השערים הקצרים והסוגרים מעלים נושאים נוספים: מיסטיקה, מלחמה, יחסי בת־אב, העתיד, ועוד – אבל היתמות והאהבה הן עיקר הספר.

זה יהיה אולי צפוי, אבל נקודת הביקורת המרכזית שלי מול הספר היא שציפיתי ממנו, בהתאם למחברת, להיות מוזיקלי יותר. אם לא חרוז אז שקול, אם לא שקול אז שומר על מקצב פנימי. אף שחשתי מחסור בהקשר הזה, מצאתי את "רוק" ספר מרענן ומלא חן, שהקריאה בו סוחפת. הוא מספק הצצה לירית אל סיפור חייה של האמנית, וכמוה יש לו מזג אוויר מכשפי משהו, שמשאיר טעם של פרא על הלשון.