כיכר פריז: ערפדים, ירושלמים ורדיפת בצע

רומן הביכורים של המורה הירושלמי צבי פרידלנדר נחווה כתשלובת מתוכננת יפה, אך חסרת הצדקה, בין כמה סיפורים מעניינים שהקשר העלילתי ביניהם רופף עד מאולץ.

שני הקווים העיקריים הם סיפור על השלוחה הירושלמית של מה שנתכנה "הפגנת המיליון" במסגרת "המחאה החברתית" ב־2011, ועל כמה ממארגניה, סטודנטים בוהמיינים; וסיפור ערפדים, המתחיל בגרמניה של ראשית העת החדשה ונמשך בארץ ישראל, ובכלל זה גם בשולי אותה הפגנה, תוך השפעה מזערית עליה בדמות נאום קצר ודל־רושם של נואם מתחזה. אומנם, קשר דמים בין מי מבכירי המפגינים ובין סיפור האימה ייווצר בסוף הסיפור ממש, אחרי ההפגנה.

לצד אלו ישנם סקיצה לסיפור מדע בדיוני קצר שכותבת באותו לילה חברתו של נואם אחר; וסיפור חייהם המשותפים של הורי אחד המפגינים, הנוגע בעולם האמנות – ולבסוף אף משיק לעלילה ארכיאולוגית פיקנטית הנחשפת בליל ההפגנה אך בלי קשר אליה. ואם כך, או שמחבר הרומן שלנו החליט לאסוף רעיונות מפינות נידחות שונות של דמיונו הפורה כדי להצליח למלא רומן, או שהוא מכמין לנו איזה מכנה משותף רעיוני שעלינו לחפש.

המכנה המשותף אכן יימצא למבקשיו. זהו הקפיטליזם, אותה ישות השנואה שנאה ילדותית, לא מושכלת ולא מוסברת, על מארגני ההפגנה שאנו פוגשים בתחילת הספר. סיסמאותיהם של אותם אידיאולוגים בגרוש מגבבות יחדיו שנאת עשירים, קריאה למדינת רווחה וזעקות בשם מעמד הביניים. נראה שתיאורי מחנה האוהלים בכיכר הסוס הסמוכה, הנאומים בההפגנה, הדינמיקה בין הסטודנטים וההתפלספויות בשאלה אם המחאה היא סוף או התחלה של משהו, יעוררו נוסטלגיה אצל אחדים וגיחוך אצל אחרים. לא ברור אל מה מן השניים המחבר חותר, וזה ודאי ייאמר לשבחו. שמא הוא פשוט מתאר באותנטיות אפיזודה הזויה בתולדותינו.

הקפיטליזם, כמכשיר המיוסד על יצרי התחרות, הקנאה ורדיפת הבצע (אבל, כפי שמבקריו ובהם גם המחבר־המשתמע של הספר שוכחים: על תיעולם של יצרים אלה למען טובת הכלל), הוא גם מדריכו של גיבור אחד הסיפורים הצדדיים. האיש עסוק, גם בעת ההפגנה, בגיוס משקיעים ליישומון המאפשר לאדם לתמרץ את עצמו למטרות כבחירתו באמצעות התערבויות על כסף. סיפור צדדי נוסף, הסיפור הארכיאולוגי, שממנו נגזר סמל שלושת המסמרים שעל עטיפת הספר, נוגע לאמונה שישוע הנוצרי שרד מן הצליבה ולמשך שנים אחדות חי חיים יצרניים.

אך חשוב מאלה הוא סיפור הערפדים, הערפדות ליתר דיוק. ההתקיימות על דמם של אנשים אחרים היא מן הדימויים התועמלניים שיצר הסוציאליזם לבעלי ההון ולמעסיקים: מוצצי דם. הערפדה המככבת בספר הזה חייתה באזור ובזמן שבהם החלו הקפיטליזם והסחר החופשי להתפתח. היא אף נישאה לבן סוחרים עשיר, ואז הפכה לערפדה. חייה, חיי הרצח ומציצת הדם שלה, חופפים את הקפיטליזם.

זהו אם כן הנושא המשותף. אך תבנית עומק מלכדת אינה מבטיחה מבנה־על הנושא משמעות. האם צרור העלילות הצבעוניות המציגות את הקפיטליזם בספר, ישירות או במרומז, מחדשות משהו לגביו? מסופקני.