הקיץ הגיע, והשמנה והסלתה של מנהטן יוצאת מהעיר כדי לנפוש בבתי הקיץ המפוארים שלה ששוכנים על החוף. במקרה הזה מדובר בבתים מרווחים שנמצאים בסולקאם - עיירת נופש קטנה ושונה מעיירות קיץ אחרות כמו המפטונס, בין השאר, בגלל האובססיה של חבריה לפעילויות ספורטיביות, ובפרט – טניס. היא גם נחשבת עיירה קהילתית באופייה, לנופשים שמגיעים יש היסטוריה ארוכה שנבנית לכמה שבועות בכל שנה. ג'ייסון וסאם, שניים מהנופשים הקבועים, הם חברים טובים שבילו כל ילדותם ונעוריהם בסולקאם, ובשנים האחרונות שבים לשם עם נשותיהם וילדיהם. הנשים, ג'ן ולורן, הן שתי אמהות ניו־יורקריות, בורגניות, עשירות ומשועממות. לכל הקלחת של הדיירים הקבועים נכנסת גם דמות חדשה ומעניינת: רוברט, מאמן הטניס יפה התואר.
זו תבנית סיפורית מוכרת שמחזיקה בכל האלמנטים הנכונים: כסף, מעמד, יופי וכוח. בתחילתו של הספר נמצאת גופה, אז לאלו מצטרף גם המתח. החשודים המיידיים כבר שם, וגם הלא מיידיים, והסיפור כולו עטוף באירועי שיא דוגמת יום העצמאות האמריקאי בתחילת יולי, הפיקניק השנתי הקבוע של העיירה, וגמר הטניס־זוגות של הנשים שהופך להיות אירוע אמוציונלי שחלק גדול מהדרמה מתנקז אליו. נעים להיעלם לקיץ שבו אין צורך להחזיק בעבודה ובתחזוקה מלאה של ילדים ואפשר פשוט לברוח למגרשי הטניס, להפקיד את הילדים אצל האומנת ואפילו להתקרר מדי פעם במטר גשם ששובר את החום.
| צילום: ללא
כבר מהכותרת אפשר ללמוד כי בספר קיימים "אנשי קיץ רעים". יש משהו בחופש הבלתי נגמר, בפריבילגיות, במקום ובאווירה, שגורם לאנשים לשנות את עורם ולסגל לעצמם אופי חופשתי מנותק ממחויבויות. החלק הראשון של היצירה עושה עבודה טובה בהנחת היסודות: הסברת המניעים של כל אחת מהדמויות והפסיכולוגיה שמניעה אותן לעשות מה שהן עושות. לדוגמה, חברות ארוכה ומזויפת שבה אחד הצדדים מרגיש נחות לעומת הצד השני או למשל שעמום ניהיליסטי מהחיים הנוחים, שמוביל להרס עצמי מסוים. אלא שככל שהספר מתקדם נדמה שהעומק שניתן בחלקו הראשון בסך הכול שימש מצע נוח למהלך סיפורי לא מספק בעליל. זהירות ספוילר: הרצח הוא לא באמת רצח אלא מעין תאונה מצערת ללא כוונה, שבה אף אחד לא מואשם או מתוודה וכל הסיפור מסתיים בקול ענות חלושה כשכולם חוזרים לעיר וסוגרים את הפרק הזה בחייהם. יכול להיות שזו ביקורת על כך שעם קצת כסף וקשרים ניתן להתחמק מעונש, אך האם זה מחדש משהו למישהו?
הכי מעניין
ושיהיה ברור, תבניות סיפוריות מוכרות הן נקודת המוצא. מלאכת הסופרים כיום היא בעיקר ליצור חיבורים שונים ומפתיעים בין מרכיבים שונים ולא להמציא את הגלגל, אבל זה לא המקרה. נדמה שמדובר בגרסה מחודשת לספר שכבר קראתם בעבר, עם עדכון תוכנה לעולמנו דרך התייחסות למי טו, תרבות הביטול ורפרנסים עדכניים לתרבות הפופ. זה בסדר בשביל קריאה קלילה לצד הבריכה, אבל בא כהפתעה, כי החלק הראשון יוצר עומק, וציפייה שלא מתממשת בחלק השני.
בסוף, הספר הוא מסוגת "כיבוי מוח", ומי שרוצה למצוא אסקפיזם קל לכמה שעות, ימצא את עצמו שם. נכון, כולם רוצים לברוח מהקיום המעיק של חיי היום־יום והשגרה השוחקת לכמה שבועות, אבל לא כולם יכולים. נתנחם בעובדה שבהיעדר בית בעיר ובית בכפר, יש רק אישיות אחת לתחזק, ונפעל שתהיה טובה משל אנשי הקיץ הרעים.