הגילוי הנאות מגיע לקראת סוף ההקדמה: "לא הוסמכתי לרבנות, ונראה כי חיבור זה לא היה יכול להיכתב על ידי רב 'רגיל' – שכן הנורמה בעולם הרבני היא לכתוב הלכות לפי הרף המחמיר... בחיבור זה אני מציג את ההלכה על רבדיה, ומותיר מרחב לקורא להכריע על מה הוא מבקש להקפיד".
זה, בערך, כל מה שאתם צריכים לדעת לפני שתחליטו אם לרכוש את הספרון הזה, שנועד לעשות את החיים בנכר לפשוטים וקלים ביותר בכל הקשור למציאת והכנת אוכל כשר. קיימים בתחום הזה כל כך הרבה מנהגים, החמרות, ספקות, איסורים וסייגים ברמות שונות, עד שקשה למצוא שני שומרי הלכה שמקפידים בדיוק על אותם הדברים.
המדריך רואה אור כחלק מתנועה חדשה שהקים המחבר, יואב שורק, המוכר בציונות הדתית כהוגה מקורי (ומייסד מוסף "שבת"). מטרת התנועה, ששמה הוא "תורה ישראלית – לכתחילה", היא "להביא את תורת ישראל אל הדור הזה, ליטול עליה אחריות ולבנות בה קומה חדשה, מעבר לדתיות וחילוניות". כשרות היא אכן נושא מצוין להתחיל בו, מכיוון שכפי ששורק מציין "כמעט כולנו, היהודים בישראל, שומרים על כשרות בבית". בחו"ל האתגר גדול הרבה יותר, והחוברת נועדה לשמש מורה נבוכים עבור כל מי שרוצה לאכול כשר בחו"ל – כאמור, כל אחד ברמה שבה יבחר.
הכי מעניין
| צילום: ללא
חלק מהכללים בספרון ייראו ברורים מאליהם לדתי הממוצע, אבל כשלוקחים בחשבון את קהל היעד, למעשה כל יהודי דובר עברית, מבינים את הצורך לומר גם מה שלחלק מאיתנו נראה ברור מאליו. למשל, שבכל הקשור למוצרי בשר ועוף אין אפשרות לקיצורי דרך, ורק בשר שנשחט על ידי יהודי בצורה מושגחת עשוי להיות מותר לאכילה. כשעוברים לסוגי אוכל אחרים מציג שורק הלכות שעשויות להפתיע לא מעטים מאיתנו. כך למשל, בפרק על מוצרי חלב נכתב כי "כהנחת עבודה חלב מותר באכילה וכך גם מיני לבן, קפיר, יוגורט ושמנת, וכן מוצרים המכילים אבקת חלב". גם גבינות טריות או לבנות שאינן עוברות תהליכי גיבון ארוכים מותרים על פי המדריך של שורק – גבינה לבנה, קוטג' לסוגיו, לבנה, ריקוטה, גבינת עיזים רכה, מסקרפונה וגבינת שמנת.
המרכול הוא ידידו הגדול של שומר הכשרות, טוען שורק, זאת משום שניתן למצוא בו מוצרי יסוד טבעיים שכשרים תמיד כמו ירקות ופירות, אך גם משומרים וקפואים כמו חומוס, תירס, אפונה ועוד. לדבריו גם קמחים, קטניות, פסטה ואורז לא מבושלים ניתן לרכוש ולהכין מהם אוכל ללא בעיה.
כאמור, חלק מהדברים יהיו ברורים מאליהם למרבית הקוראים. ידוע למשל שחמאה כשרה תמיד, כמו גם תה וקפה. אבל אני למשל לא ידעתי שמשקאות קלים שאינם אלכוהוליים כשרים תמיד, וכן שניתן לאכול ללא חשש שוקולד רגיל – מריר, חלב או לבן – שאין בו מילוי יוצא דופן. כך גם דגני הבוקר הפשוטים, ריבות וקונפיטורות ופריכיות דגנים. מטבע הדברים ציינתי כאן את המקומות שבהם המדריך מקל יותר ולכן מפתיע. אבל לאורך הספר פזורים גם לא מעט סימני קריאה בנוגע לאיסורים שאין שום דרך לעקוף, כך שהחיבור רחוק מלהיות קובץ של היתרים גורפים.
הסעיף שהפתיע אותי יותר מכול נמצא דווקא בהערת שוליים, העוסקת בהכשרת מטבח בדירה שכורה. בניגוד למה שחשבתי עד היום, מתברר שברוב הכלים הנמצאים שם מותר להשתמש די בפשטות: כלי מתכת כמו סירי נירוסטה וסכו"ם ניתן להכשיר בקלות על ידי הרתחת מים עם מעט סבון בתוכם (מלבד מחבת שקשה יותר להכשיר). בכלי זכוכית וברוב הצלחות הנמכרות כיום ניתן להשתמש ללא הכשרה כלל.
זהו ספרון קצר ומתומצת שמכיל את המרובה. יהיו מי שיצקצקו, תמיד יש, אבל בעיניי מדובר בצעד חשוב לקראת יהדות הלכתית ישראלית שלא רק יודעת לומר "לא", אלא גם הרבה "כן".