ייתכן מאוד שאתם קוראים שורות אלו בדיוק־בדיוק בזמן. בליל שבת פרשת שלח־לך, הרגע לפני 92 שנה, נורה ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, חיים ארלוזורוב, בחוף ימה של תל־אביב. נזכיר בקצרה: זהות הרוצחים והמניע לא פוענחו בוודאות עד היום, וישנן כמה אפשרויות מובילות – אך בשעת מעשה נתפר התיק לאנשי ארגון הימין "ברית הבריונים". אחד מהם הורשע למרות כשלים חמורים בראיות, והציונות הרוויזיוניסטית כולה הואשמה בהסתה לרצח. 44 שנות שלטונה של תנועת העבודה במוסדות היישוב והמדינה החלו בניצחונה, בהשראת הרצח והעלילה, בבחירות לקונגרס הציוני העולמי סמוך לאחר הרצח.
הרומן "קפה לורנץ" מתחיל בשעת הרצח ומתרחש בשבועות שאחריו. גיבוריו הראשיים אינם המעורבים הישירים ברצח, אך הרצח הוא הגורם המחולל בהסתבכויות שלהם.
מקס לנגר הוא צעיר מפוקפק, דון־ז'ואן ובטלן, חבר בברית הבריונים – נראה שיותר בשל אופיו ההרפתקני מאשר מתוך אידאולוגיה מעמיקה. התאהבותו בגרמנייה צעירה, אורחת במושבת הטמפלרים וַלְהָאלָה בפאתי תל־אביב, מסבה את קורותיו בשבוע ההוא והופכת אותו מעציר לחפרפרת. התאהבותו של מקס בגרטה היפהפייה והתמימה נעשית להדדית, ומסחררת את גורלם של השניים בעלילה רומנטית־פוליטית, דווקא בשעה שבין הטמפלרים ליישוב היהודי נפער שסע חמור.
הכי מעניין
קפה לורנץ. רון עמיקם. כנרת זמורה, 239 עמ' | צילום: ללא
אכן, הרבה יותר ממה שהספר עוסק בברית הבריונים או ביחסי רוויזיוניסטים־סוציאליסטים, הוא מתמקד בעניין הגרמני, זה שממעטים להזכירו בקשר לפרשת רצח ארלוזורוב. אנו זוכרים את מושבותיהם של הטמפלרים החרוצים בארץ בעיקר בזכות הישרדות השם "המושבה הגרמנית" לשכונה הירושלמית המטופחת, וההגייה המעצבנת "סרונה" בתל־אביב. רק בפרוץ מלחמת העולם השנייה נעצרו המתיישבים הגרמנים בארץ; עד אז הם נהנו מההגנה של אזרחותם הגרמנית אף שתמכו במופגן במשטר הנאצי. הדבר יצר לראשונה מתח בינם ובין היישוב היהודי.
רצח ארלוזורוב אירע חודשים ספורים לאחר מינוי היטלר לקנצלר גרמניה, ולכל הדעות הדברים קשורים. ארלוזורוב ניהל משא ומתן עם המשטר החדש על יציאת יהודים מגרמניה, והמחירים שנחשד שהבטיח עוררו התנגדות מצד הימין בארץ, וגם מצד הקומוניסטים. מכיוון אחר, ארלוזורוב ניהל שנים קודם לכן קשר רומנטי עם אישה יהודייה־למחצה שהייתה לאחר מכן לאשתו של יוזף גבלס.
ביורה רותחת זו, שמתבשלים בה יהודים, ערבים, גרמנים, אנגלים וסובייטים, ופיצוץ מתחולל בה בין ימין לשמאל, מטיל רון עמיקם את הרומן שלו, ואת הרומן היהודי־גרמני שהוא מספר עליו. הוא עושה זאת במיומנות ובעלילה מושכת לב, המטיחה ומתיכה אלו באלו התגלמויות אנושיות נזילות של אותן מהויות לאומיות ורעיוניות.
עמיקם, עיתונאי ספורט ותיק ובנו של לוחם המחתרות הרצל עמיקם, מחיה ברומן הראשון שלו את הבלגן ההוא בהתהוותו, ומציגו מנקודת מבט לאומית "ימנית", או לפחות כזו שמכילה בנדיבות את הנרטיב הימני על רצח ארלוזורוב – ובו בזמן גם על־לאומית, המייחלת לניצחון האהבה על ההגדרות. אכן, הספר מתרוצץ בין תחומי הרומן ההיסטורי, הרומן הרומנטי ורומן הריגול. זאת בלשון מגוונת ועתירת משחקיוּת והומור וביטויים (מבוארים) בני התקופה, המתרוצצת אף היא בין התחומים אך אינה מגיעה לכדי "נוסח" או סגנון בעל "אישיות" לשונית משלה.