התרבות המודרנית, הבריחה מאושוויץ ועולמו של רב קיבוץ: הספרים המומלצים מהשנה

עיון מקור ||

מסלאים בפז

הרב בנימין דב רוזנצויג

ישיבת ההסדר רמת השרון

הרב רוזנצויג, מתלמידי החכמים המיוחדים שבדור, נפטר לפני פסח כשהוא בשנתו החמישים, לאחר מאבק ארוך במחלה קשה. הוא היה ממקימי ישיבת רמת־גן שבה גם לימד, ומעמודי התווך של ישיבת רמת השרון. באזכרת השלושים הכריז עליו הרב יעקב אריאל שהוא היה "חד בדרא" בנוגע ללימוד תנ"ך. ואכן, את שנותיו האחרונות השקיע בהעברת תורתו מן הלב אל הכתב. זכינו לספריו על שמואל, אסתר וירמיהו, ועל החומשים בראשית, שמות ו־ויקרא. האחרון יצא לאור בשוכבו על ערש דווי. ספריו מלאים בפרשנות פשטית אך עמוקה ומקורית ביותר, המבוססת פעמים רבות על "צלצולים" – לימוד מפסוק אחד, המבוסס על היכרות מקדימה עם פסוקים דומים.

נדב רט

הבוקר שאחרי

ניר מנוסי

ידיעות ספרים / 336 עמ'

מנוסי מפרק בצורה חדה ובהירה את הכשלים שבתרבות המתירנית, שאותה הוא מכיר מקרוב. הוא מנכיח את כשליה ומסביר בצורה משכנעת מדוע לא תצלח. בחלק השני הוא אף מנסח הצעת תיקון ופתרון. ישנם ספרי עיון שבהם רעיון אחד חוזר על עצמו ממגוון נקודות מבט; לא כך בספר הזה. בכל עמוד יש חידוש, נקודת הסתכלות חדשה או ניתוח מבריק. שנים ארוכות של בישול איטי הביאו את הספר הזה לבשלות גבוהה מאוד. כל מי שזוגיות נוגעת אליו, ימצא בו אור והכוונה ישרה.

נדב רט

טיול בכוורת

מור קדישזון

מאגנס / 324 עמ'

אמירה שמיוחסת בטעות לאיינשטיין קושרת בין היכחדות הדבורים לסוף העולם. החיה המעופפת הקטנה והעוקצנית מציתה את דמיוננו בעת האחרונה עם מחשבות על היכחדותה. מור קדישזון צוללת בספרה הייחודי אל עולמן של הדבורים והכוורות, נוכחותן בתרבות העתיקה והמטאפורות שהן מספקות לקיומנו. היא צוללת אל מיתולוגיות, שירים, ציורים ומחקרים ביולוגיים, ובוחנת אותם כפילוסופיה בתנועה. זהו מדרש ביולוגי־מטאפורי, שמכניס את האדם אל העולם הכמוס של הכוורת וחושב מתוכו על דמיון, על תעופה, על בית ועל סקרנות.

אלעד נבו

למה לא בוכים על חלב שנשפך?

אריה שטרן

מטר / 250 עמ'

השפה העברית מלאה בקלישאות, כאלה שמתו וקמו לתחייה, כאלה שמתו וטוב שכך, וכאלה שכנראה יחיו לנצח. לפעמים אם מקדישים רגע לאחת הקלישאות, קולטים שהיא נשמעת מטופשת ומטורפת, ולא מבינים מה סוד קסמה, אם קיים כזה. אי אפשר כמובן להכיל את כולן, אבל שטרן מנסה לעשות קצת סדר – למשל איזו עצה באמת נתן אחיתופל ולמי, מי הראשון שכתב או ראה את הכתובת על הקיר ומדוע שתק, ומיהו אליהו המסתורי שמאות מורות משנות השמונים נהגו לכלול אותו בביטוי "בוקר טוב אליהו". לכל קלישאה מצורפים תיאור היסטורי או אגדה עממית, שלפעמים מקורן בתקופת היישוב היהודי בארץ ישראל או אפילו במקרא. אם נדע את מקור חלקן אולי נסכים סוף־סוף לשחררן להמתת חסד מתבקשת, ואולי דווקא להפך.

עמיחי שלו

שיחה על השאלה

הרב אורי ליפשיץ

מגיד / 409 עמ'

ספרות העוסקת בחוויה האישית של הרבנות היא דבר נדיר. ספרו של הרב אורי ליפשיץ פותח לנו חלון הצצה לתפקיד המורכב של רב בקיבוץ, שתחומי אחריותו מרובים כמעט כמו של רב עיר. בגלל האופי הקהילתי והחברתי של הקיבוץ, יש לתפקיד גם היבטים פסיכולוגיים רבים. השאלות והתשובות בספר מעניינות, אולם העניין המיוחד יותר הוא דווקא בהיבטים המטא־הלכתיים של הפסיקה. אנו מקבלים הצצה למחשבתו של רב, לא רק בדרך שבה הוא מנתח את המקורות ההלכתיים אלא גם באופן שבו הוא מתבונן על המציאות: מי השואל, מה מוביל לשאלה, מה הרקע ומהן הנחות היסוד, וכיצד שאלות פשוטות מקבלות לפעמים משמעויות אחרות. הקורא מוזמן להיות שותף למחשבות וללבטים של המחבר, ולהכיר את הסיפור האנושי המרתק שמאחורי שאלות הלכתיות.

גדי איידלהייט

הַסְּפָר היהודי האחרון

אמוץ עשהאל

ידיעות ספרים / 455 עמ'

יכולתו של המחבר לשזור יחד שלל אירועים היסטוריים, קטנים כגדולים, לכדי סיפור רחב עם תובנות עומק, ניכרה בספרו הקודם "מצעד האיוולת היהודי". אז הוא צלל אל נבכי הקיטוב והפילוג הלאומי בישראל, כעת הוא מנסה לתפור בין החלקים ולדמיין עתיד טוב יותר. גם עכשיו הוא עושה זאת דרך המרחבים הגיאוגרפיים, מרחבי הסְפָר, הגיאוגרפי והמנטלי כאחד. הסְפָר משלב בין תודעה חלוצית לתודעת שוליים, בין צורך להניע את גלגלי ההיסטוריה לכיוונים חדשים ובין אימת המחשכים הרחוקים. עשהאל משרטט את הסְפָר כארץ הפקר, ארץ הרפתקה וארץ אימה, ועובר מארה"ב, פורטוגל, יפן וברית המועצות אל תמונות הסְפָר היהודי על שלל שבריו וחלומותיו. זהו אוסף מרשים של רעיונות ותזוזות חיים, שמצליח לארגן את העבר בתמה מובילה ולדמיין את העתיד ובנייתו.

אלעד נבו

אקדמות

נעם שריף

מאגנס / 227 עמ'

באחרית ימיו מסכם זוכה פרס ישראל, המלחין והמנצח נעם שריף, את חייו המוזיקליים. "אקדמות" אינו ביוגרפיה, אלא סיפור על דיאלוג בין מוזיקאי לארץ ישראל הנבנֵית. זהו גם סיפור חניכה על ילד ברוך־כישרון ממשפחה דלת אמצעים (אבא פועל בניין, אמא עקרת בית) בתל־אביב בתקופת המנדט ובירושלים בראשית שנות המדינה, שבנחישות והתמדה מימש את כשרונו: התאמן על פסנתר בבתים זרים כי לא היה כסף לפסנתר, למד כינור אצל מוזיקאים שחלטרו כמורים בשביל קצת כסף מהצד, ולמד לנגן בקרן כי תזמורת צה"ל חיפשה קרנן.

חבצלת פרבר

ליקוט בקלות

לילך מוצפי הראל

כנרת זמורה / 256 עמ'

לפני כמה שבועות, בעיצומה של הפריחה, יצאתי לטיול קצר בשדות עמק־יזרעאל וראיתי גבר ואישה קוטפים עלי חוביזה לתוך שקית גדולה. קצת קינאתי בהם. כמה חבל, חשבתי, שאיבדנו את היכולת הראשונית שלנו להיות ציידים־לקטים, וגם כאשר הטבע משפיע עלינו מטובו אנחנו מעדיפים לקנות דברים ארוזים בניילון ופלסטיק. מצד שני, זה ידע שלא קיבלנו בשום מסגרת בחיים. איך אפשר להתחיל? המדריך הזה, שנותן כבוד ללקטות גם בעת המודרנית, הוא תשובה מצוינת. הוא מחולק לפי סביבות ליקוט, ומספק עקרונות בסיס שיעזרו לנו להכיר את הסביבה שבה אנו חיים, ליהנות מהשפע שנותן לנו הטבע, ולנהוג בו, באחר ובנו בכבוד.

יעל אברך

עיון תרגום ||

אמן הבריחה

ג'ונתן פרידלנד

תרגום: תמי זר / דביר / 337 עמ'

כמיליון ו־100 אלף יהודים נשלחו לאושוויץ. רובם הגדול נרצחו, כמה עשרות אלפים ניצלו, אבל רק חמישה הצליחו לברוח ממחנה המוות. "אמן הבריחה" מתאר את חייו של אחד מהם, רודולף ורבה. כל פרט מסיפור הבריחה נשמע פנטסטי והזוי, ומתואר באופן שלא מאפשר להניח אותו מהיד. הספר בנוי כמו ספר מתח, כולל הטריק הידוע בשם "קליף האנגר" (תלוי מראש הצוק), שבמסגרתו פרקים מסתיימים ברגע מותח ובלתי פתור שאינו מותיר לקורא ברירה אלא להמשיך לפרק הבא כדי לגלות מה קורה עם הגיבור. שוב ושוב במהלך הקריאה צריך להיזכר שמדובר במקרה אמיתי ולא במותחן בדיוני. בימינו זו כנראה הדרך שמאפשרת להנחיל את זיכרון השואה לדורות הבאים.

אריאל שנבל

מלחמה גרעינית

אנני ג'ייקובסון

תרגום: כרמית גיא / כנרת זמורה / 332 עמ'

תרחיש בלהות, שמשורטט באופן מעורר השתאות על ידי העיתונאית החוקרת, המועמדת לפרס פוליצר, אנני ג'ייקובסון: מלחמה גרעינית שפורצת בין צפון קוריאה לארה"ב, ומערבת בהמשך גם את רוסיה ומדינות אירופה, משמידה כמעט את כל העולם. מעבר לתרחיש שמתואר באופן מותח וקולח כאילו מדובר בספר פרוזה שמתאר אפוקליפסה רחוקה, משולבים כאן "שיעורי היסטוריה" שהידע האצור בתוכם מעניק לקורא פרספקטיבה מדעית והיסטורית רחבה, אך גם מונע ממנו להישאב למחשבה המנחמת שמדובר בתרחיש רחוק ולא הגיוני. אינספור פריטי מידע הקשורים להתפתחות המרוץ הגרעיני בעולם, תקצירי שיחות עם מומחים בתחום, ובעיקר ניתוח קר ומספרי של נתונים, מעניקים חוויית קריאה יוצאת דופן בעולם ספרי העיון.

אריאל שנבל

דבר, זיכרון

ולדימיר נבוקוב

מאנגלית: לאה דובב / הקיבוץ המאוחד / 351 עמ'

התרגום הרענן של "דבר, זיכרון", האוטוביוגרפיה שכתב נבוקוב, בדגש על ילדותו ונערותו, היא מפגן מרהיב של כישרון הכתיבה שלו. הדבר ניכר כבר בשורת הפתיחה המפעימה: "העריסה מתנדנדת מעל תהום, והשכל הישר לוחש לנו כי קיומנו אינו אלא סדק אור צר בין שני נצחים של אפלה". הוא ממשיך בדיוק הלשוני יוצא הדופן, במשחקים המתוחכמים אך הבלתי־מַלאים עם שפה, זיכרון ותודעה, בתיאורים החזותיים ובתחביר המוזיקלי המורכב, המתפתל ולעיתים המאתגר. כל אלה נשזרים כאן ל־15 וינייטות, החל מלימודי האנגלית שלו (שקדמו לרוסית), איסוף הפרפרים וחיי משפחתו האריסטוקרטית, דרך הטלטלה שעבר בפרוץ מהפכת אוקטובר, ועד לפרק שכולו ביקורת קטלנית פיקטיבית של נבוקוב על האוטוביוגרפיה של עצמו, כפי שרק נבוקוב יכול לכתוב.

עמיחי שלו

פוגרום: קישינב ונפתולי ההיסטוריה

סטיבן ג' זיפרשטיין

עם עובד / 224 עמ'

49 יהודים נרצחו לפני 122 שנים במשך שלושה ימים בעיר קישינב שבאימפריה הרוסית. מפרספקטיבה של שורת אסונות היסטוריים אפשר אולי להוסיף בצער את המילה "רק" 49 נרצחים. אבל ההתפרצות הברוטלית ההיא, שאיש מאנשי הצבא או המושל המחוזי לא הפסיק, שכללה חורבן והרס זוועתי, שריפת ספרי תורה, אונס והשפלה של קורבנות שחלקם הכירו בשם את פורעיהם השכנים, ותועדה בתצלומים מחרידים, בהם של גופות ילדים – סימנה מפנה בחשיבה הזהותית של יהודים והולידה שורה של תגובות, בהן הפואמה "בעיר ההרגה" לביאליק, וגם זעזוע עמוק של נשיא ארצות הברית. ההיסטוריון האמריקני מציג את האירוע החשוב באופן מרתק, והוא מזכיר עד כמה הפוגרום ההוא וההסתה שהובילה אליו רלוונטיים בימים כאלה של התפוררות מושג האמת.

נוית בראל

הפיראטית

סנדרה פטריניאני

תרגום: שירלי פינצי לב / הקיבוץ המאוחד / 448 עמ'

נטליה גינצבורג הייתה כותבת משפיעה בסביבה גברית ושוביניסטית, והיא פעלה כאשר ההיסטוריה הייתה בשיא התרחשותה הגועשת: עליית הפשיזם באיטליה, שלטון הנאצים ופרוץ מלחמת העולם השנייה. גם חייה האישיים היו ספוגי סבל: בעלה הראשון לאונה נרצח בשבי הגרמנים והיא נותרה אלמנה המטופלת בילדים קטנים, ומנישואיה השניים נולדה לה תינוקת פגועת מוח שהיא טיפלה בה במסירות עד סוף חייה. לפני שנרצח הותיר לה לאונה צוואה רוחנית: "שאיפתי היא שמיד כשיהיה אפשר תנרמלי את קיומך; שתעבדי ותכתבי ותועילי לזולת". אין ספק שגינצבורג הגשימה את בקשותיו במלואן כשהפכה לאחת היוצרות המשפיעות במאה העשרים.

כנרת רובינשטיין