אחד מגדולי המדענים בהיסטוריה מסביר למה יש רוע בעולם

גוטפריד וילהלם לייבניץ היה איש אשכולות ששלט כמעט בכל תחומי הידע שהיו קיימים בתקופתו. לאור זאת יש לתמוה מדוע כתבים מעטים כל־כך שלו תורגמו לעברית, וגם ספרים על אודותיו כמעט אין בנמצא. הספר שלפנינו מבקש למלא משהו מהחלל הזה.

מרבית הקוראים זוכרים מן הסתם את שמו של לייבניץ בהקשר של פיתוח החשבון האינפיניטיסמלי, במקביל ובנפרד מניוטון, ואת העימות על הבכורה למי שייכת התגלית. כיום ברור ששניהם פיתחו את העניין בנפרד ולא היו העתקות, אולם הוויכוח נמשך עשרות שנים (חלופת המכתבים ביניהם ראתה אור בעברית, בתרגומו של דוד גלעד ובהוצאת רסלינג). ניוטון פיתח ראשון את שיטתו, אולם לייבניץ פיתח שיטה קלה ונוחה יותר לסימון ולחישוב, ובעיקר פרסם את עבודתו לפני ניוטון.

הספר מתחיל ביום שבו לייבניץ מחליט להשתמש בסימן ∫ - האות S מוארכת מעט, וקיצור של המילה סכום בלטינית (Summa) – לאינטגרל. הדבר התרחש בפריז ב־29 באוקטובר 1675, כאשר לייבניץ בן 29. אזכור התאריך חשוב, שכן זהו המבנה הבסיסי של הספר: תיאור של שבעה ימים שונים בחייו של לייבניץ ומה עשה בכל אחד מהם, כולם סביב תגלית או עבודה חשובה.

זו אינה ביוגרפיה רגילה. אין כאן כמעט פרטים על ילדותו של לייבניץ, משפחתו או חייו האישיים. במקום זאת, בכל אחד מהימים שהספר מתמקד בהם, הקורא מלווה את לייבניץ משעת השכמתו ועד הלילה, כולל השערות על הרכב ארוחת הבוקר, אולם בעיקר בעיסוקיו השונים, שכן לייבניץ שלח ידו בעשרות נושאים בו־זמנית – מדע, פילוסופיה, היסטוריה, טכנולוגיה, פגישות והתכתבויות. כחוט המחבר בין כל פרקי הספר מופיע דווקא זבוב, ולא במקרה. על עניינו של הזבוב אצל לייבניץ נלמד במהלך הקריאה.

בצירוף מקרים הופיע לאחרונה גם תרגום עברי ל"תאודיציאה" מאת לייבניץ (בהוצאת מאגנס); הספר שלפנינו עוסק בה בפרק השלישי. לייבניץ היה אדם דתי, שהשתייך לזרם הפרוטסטנטי־לותרני. דתיותו לא הפריעה לעבודתו המדעית, והוא לא ראה סתירה בין הדת למדע אלא ניסה תמיד לשלב ביניהן. תיאודיציאה פירושה "הצדקת האל". לייבניץ המציא את המונח הזה, שגם כיום נעשה בו שימוש, וחיבורו עוסק, בהפשטה, בשאלה "איך א־לוהים הטוב בורא עולם עם רוע". חשיבותו של הנושא הזה אצל לייבניץ נרמזת כבר בכותרת המשנה של הספר שלפנינו, "הטוב בכל העולמות האפשריים", משפט בעל חשיבות רבה בהגותו. לא נרחיב בתשובותיו של לייבניץ, שחלקן נמצאות בספר, אולם חלקים מרעיונותיו מזכירים רעיונות דומים ביהדות. 

היקף כתיבתו של לייבניץ עצום, בשפות שונות. רק מעט ממנה פורסם, רובה מכתבים ורשימות שנכתבו על כל פיסת נייר זמינה, בכל גודל ומצב ולרוב באי־סדר, מה שמשאיר עבודה רבת שנים לקבוצות המחקר השונות המנסות ללקט ולהביא את כתביו לעריכה מדעית.

המחבר מיכאל קמפה הוא אחד מהחוקרים הללו. מאז 2011 הוא מנהל ארכיון לייבניץ בגטינגן, כך שיש לו גישה לחומרים רבים שמהם דלה לצורך כתיבת הספר. הכתיבה בפרקי משנה קצרים, פסקאות של עמוד או שניים, מדגישה את תמצות החומר ואת הניסיון לכלול כמה שיותר מלייבניץ במסגרת מצומצמת.

הזכרנו בקצרה שתי דוגמאות מעבודתו של לייבניץ – אחת תיאולוגית־פילוסופית והשנייה מתמטית, שכל המדע המודרני מבוסס עליה ושמובילה היישר לבינה המלאכותית של ימינו. הגיוון הרב, יחד עם העבדה שבשום נושא קמפה לא נכנס עמוק מדי, תורם לכך שהספר יעניין הן את אנשי מדעי הרוח הן את אנשי מדעי הטבע, וממילא אצל לייבניץ לא היה הבדל בין השניים.