לפעמים הוליווד היא רק התפאורה לסיפור האמיתי

מונה, שדמותה מבוססת במידה רבה על דודתה במציאות של המחברת תמר טסלר, היא איננה דודה ישראלית סטנדרטית. היא נולדה בפלשתינה של שנות ה־20 של המאה הקודמת, והתגלגלה בשנות ה־50 להפוך לכוכבת אולפן הוליוודי גדול. הקורא מתוודע אליה בשנות האלפיים המוקדמות, כשהיא מתגוררת בכפר אנגלי שבו תכננה להעביר את שנות הזקנה עם בעלה ארתור, במאי עטור פרסים, אלא שזה מת והבריז מתוכניתם המשותפת.

כותרת הספר של טסלר מתעתעת. הקורא שמצפה לאפוס הוליוודי יגלה שמדובר בסרט עצמאי שהוליווד בשבילו היא רק תפאורה. במרכזו עומדת יעל, האחיינית המופנמת, צלמת מוכשרת בתחילת דרכה שמגיעה אל דודתה לביקור בזמן "הפסקה" שהיא לוקחת מבן זוגה הישראלי ומהחיים. במסגרת הביקור, עליה לסייע למונה לסדר את חפציו של ארתור המנוח. זהו למעשה רומן חניכה, שבו לצד מונה, שלל חברותיה הגרנדיוזיות מדגימות מהי חברות ותיקה, תוך שהן משמשות ליעל מורות דרך, ודוחקות בה להיפתח אל העולם. למרות ססגוניותן של חברותיה של מונה, טמונה בדמויותיהן גם חולשה של הרומן. רובן ככולן בנות דמותה של מונה, בהתנהלותן ובסיפור החיים. כך, במקום שלל דמויות עומק מתקבלת מעין מקהלה, שלמרות התקוטטויות מסוימות בין חברותיה, לא מתגלה ביניהן נפרדות.

העלילה נפרשׂת על פני מספר צירי זמן מקבילים, טוויים היטב ובמיומנות, אף שלפעמים הקורא תוהה על איזה ציר ממוקמת התרחשות מסוימת. גם חולשה זאת אינה פוגמת באיכויות הרומן. במוקד כל ציר עומד אירוע בחיי המספרת: מילדותה חשׂוכת האב, דרך פיגועי שנות ה־90 ועד אהבה צעירה שהזדקנה וממשיכה להניע את העלילה בהווה, בעת הביקור אצל מונה. כך צפים גם זיכרונותיהן של מונה וחברותיה מימי הזוהר בדיאלוגים משעשעים, כתובים היטב, ולא פעם גם מכמירי לב. יותר משההווה מוביל אל העתיד ברומן, העבר מוביל בו אל ההווה ומבארו באיטיות, וזיכרונות המספרת צפים בעדינות, חפים ממלודרמטיות. כל ההתרחשויות זוכות להתרה אלגנטית וסולידית, שאליה טסלר מובילה בשפה מענגת לאורך הקריאה כולה.

הכתיבה הקולחת נשמרת גם במעברי השפות. דיאלוגים רבים מתנהלים באנגלית אך מוגשים בעברית, בלי לחרוק או לפגום באותנטיות של זרותם. אחת לזמן מה משפט באנגלית מדגיש ניואנס ששפת הקודש לא הצליחה להעביר. דווקא במקומות של העברית ושל המחוות הישראליות של מונה, מזדקרת ייחודיותה לעומת יתר חברי מקהלתה. ייתכן שמשתמעת מכך אמירה שמובנת רק בעברית: מעבר לכך שאינה דודה ישראלית סטנדרטית, מונה היא גם לא בדיוק כוכבת הוליוודית רגילה.

"גברים זה לא באמת מה שמשנה", מונה מגלה ליעל המבולבלת והצמאה לאהבה ולאישור. משנת חיים שמופיעה לקראת סופו של הרומן ויכלה גם לשמש כותרת הספר. ואכן, מלבד היותו רומן רגיש וחכם, "החיים הנפלאים של דודה מונה" מעורר שאלות על שייכות וזרות, משפחה, שבטיות, הורות ונשיות. דרך שתי האמניות, הדודה השחקנית והאחיינית הצלמת, עולות גם תמות הנוגעות לתפקידי האמנות והביקורת, ויחסי האמן וקהלו, בכתיבה נטולת יומרה. כל אלה שולחים גם את הקורא להרהורים, בלי להאביסו במסקנות דידקטיות.