כשלא מצליחים לישון אפשר להעיף עפיפון או להשתובב עם דרקון

לעיתים מתעוררות הדאגות דווקא כשכל האורות כבים בלילה. הגוף מבקש מנוחה, אך הראש אינו משתף פעולה. גיבורת הסיפור היא ילדה שהמחשבות שלה אינן נרדמות יחד איתה: הן מציקות, מטרידות ומתעקשות להישאר. חלקן מהדהדות פחדים מהמציאות, וחלקן תולדה של דמיון ופנטזיה. כך או כך, הדאגה שהן מייצרות מונעת ממנה לישון. כאן נכנסת האם, בתפקיד שמאזן בין נחמה להדרכה:

"הָרֹאשׁ שֶׁלָּךְ הוּא מָקוֹם יְפֵהפֶה שֶׁכֵּיף לָגוּר בּוֹ, וְהוּא טוֹב יוֹתֵר מִכָּל עֵץ", הִיא אוֹמֶרֶת. "לֹא פֶּלֶא שֶׁהַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלָּךְ לֹא רוֹצוֹת לְהִתְעוֹפֵף מִשָּׁם!"

האם אינה מבטלת את הפחדים של הילדה אלא נותנת להם מקום דרך דימוי פשוט ויפהפה: המחשבות הן כמו ציפורים, חלקן מתעופפות וחולפות, אך אחרות – דווקא אלו שהכי קשה להן לעזוב – בונות קן בתוך הראש. ההכרה בתודעה כקן פתוח ומזמין למחשבות, היא המחשה ציורית שפוגשת את יכולת התפיסה הילדית ומשמשת הצעה רכה וחכמה: לא לדחוק את הקולות המפחידים אלא להבחין בהם, להבין את הדרך שבה הם פועלים – ואז להזמין קולות אחרים שיאזנו ויעניקו משקל נוסף לקולות חיוביים.

התרגול שהאם מציעה אינו מסיח את הדעת אלא מכוון את הדעת. במקום לגרש מחשבות לא רצויות, היא מציעה לזַמן מחשבות אחרות. המחשבות שעולות בדעתה של הילדה, בהן מחשבות מציאותיות (כמו להעיף עפיפון בפארק) ומחשבות דמיוניות (להשתובב עם דרקון) זוכות שתיהן לאותו מעמד, והצבתן זו לצד זו היא בחירה שמכבדת את עולמו הנפשי של הילד. היא לא מייצרת הפרדה בין פחדים "אמיתיים" ו"לא אמיתיים", אלא מציעה מקום לכולם באותו קן – בתודעה.

הספר שואב השראה מעולמות המיינדפולנס והדמיון המודרך מבלי להישען על שפה מקצועית או על טרמינולוגיה טיפולית, והסיפור מסופר בלשון דיאלוגית, פשוטה ונגישה. גם האיורים – רכים, צבעוניים וחמימים – מייצרים מרחב בטוח, מוכר ועם זאת פתוח לאפשרויות, שבו הילד יכול לנוע עם עצמו – או עם ההורה הקורא לצידו – בין פחד לביטחון, בין שינה לחלום.

הכתיבה בגוף ראשון, מפיה של הילדה, מאפשרת לילדים לזהות את עצמם בקלות בתוך הסיפור ולמצוא פרטנר לפחדים קולקטיביים כמו יצורים מפחידים מתחת למיטה או חששות מפני אתגרים חברתיים שונים.

תרגול מודעות למחשבות מעניק להורים ולילדים שפה משותפת, לא במובן של הסברים או פתרונות אלא במובן של תשומת לב: לְמה שמתחולל בפנים, לְמה שצריך שיישמע. הספר הוא הצעה עדינה איך לדבר עם הראש ועם הלב לפני שהולכים לישון. בעידן רווי טריגרים, שבו גם ילדים חשופים למציאות מתוחה ולשגרה מעורערת ונטולת ודאות, עבודה פעילה עם המחשבות היא אחת המתנות הטובות שנוכל להעניק לילדינו – וגם לנו.