"לא יכולה יותר": ספר על חופשה שאפשר לקרוא רק בחופשה

סשה וורת הבריטית, גיבורת הספר "לא יכולה יותר" שחוקה מעבודה. אין לה כוח או יכולת לענות לעוד מיילים, הנדנוד הבלתי פוסק של המשימות שעליה לעשות רודף אותה גם בשינה ובשעה־שעתיים מחוץ לעבודה שבהן היא לא עובדת. אחרי התמוטטות עצבים קלה היא נשלחת לנוח באתר נופש שהמשפחה שלה נפשה בו בעבר ונדהמת לגלות שהמקום שנשמר בזיכרונה כחי ויפה מתגלה כמעופש וישן. האורח השני במלון הוא גבר נאה, מסתורי וזעוף וברור לכולנו שהם יתאהבו על רקע הים הסוער של אנגליה בפברואר. כמובן אפשר להמשיך לספר את התלאות עד שהשניים נהיים זוג, אבל האם יש צורך? ספרי קומדיה רומנטית הם עסקה שקופה, ובדרך כלל מקבלים את מה שקונים: גיבורה שנמצאת במשבר זהותי וצריכה למצוא בעצמה את הכוחות להיטיב עם עצמה, גבר מושך שנדמה שאינו סובל אותה אבל בדיעבד מתברר שהתאהב בה ובאישיותה המדהימה כבר בהתחלה, דמויות ברקע שמעצימות את סיפור האהבה והופכות אותו למדובר, אישה אחרת שנדמית לגיבורה כעולה עליה בכל פרמטר כך שהיא מרגישה חוסר ביטחון – שמופרך מיד בידי הגבר המאוהב, אי־הבנה שמונעת מהשניים להיות יחד ועוד.

הספר עוסק בבחורה צעירה שמנסה למצוא את דרכה בעיר. אתר הנופש המבודד הוא הזדמנות בשבילה לגלות איך היא חוזרת כגרסה חדשה ומשופרת לסיר הלחץ המבעבע, לא איך היא יוצאת מהמרוץ. היא והגבר מגחכים על אנשים בריאים שעושים יוגה ושייק הקייל שהיא מנסה להימנע משתייתו הוא כמעט דמות בפני עצמה בסיפור. מהבחינה הזאת הספר משמר נקודת מבט מערבית ויחידה לכל אורכו ולא מנסה לאתגר את עצמו או את הגיבורה. על סופי קינסלה, הסופרת, נכתב בכריכה כי היא מחברת רב־מכר קודם, ובאמת ניכר שהיא יודעת מה היא עושה. היא לקחה נושא אוניברסלי של שחיקה מהעבודה בעולם ההייטקיסטי התובעני ותיארה באופן נאמן למציאות חיים שבהם יש מס שפתיים של "דאגה לרווחת העובד" לצד ציפייה בלתי פוסקת להספקים. את האלטרנטיבה היא הציבה בדמות טרי, המורה האגדי לגלישה שלימד את כל תלמידיו מנטרות ניו אייג' כמו "הדרך היא המטרה" או "את כבר טובה יותר מרוב האנשים כי ניסית". למען האמת, הניסיון לתפוס גל בים הסוער הוא מטאפורה מושלמת לניסיון להשיג הישגים בעולם היבשה הכאוטי, והיא עובדת – גם אם ההערצה לטרי חוצה גבולות לקראת סוף הספר ומגיעה למחוזות לא סבירים. בכלל, השהיית האמון הכרחית בספרים כאלה, כי החיים פשוט לא נראים ככה. שום דבר בהם לא סטרילי או פשוט כל כך.

אבל אם ברור שהחיים לא נראים ככה, מתי ספרים שכאלו יכולים להתאים? ובכן, לחופשה. את הספר לקחתי איתי לאחד מאיי אגן הים התיכון מתוך הבנה שעל החוף החם הבידור שארצה לצרוך יהיה סיפור מנותק, ולא סטוריז של חברים או חדשות מתפרצות מישראל. הוא קליל ובמשקל נוצה ונותן מעט אסקפיזם. ההחלטה הזו אולי ממצבת את הספר לחופשה לא בתור עוגן משנה חיים ונספח לטיול, אלא כבידור קליל ונטול דאגות – וזה נכון. לא מדובר בספר מסע אלא ב־filler. את עלילת הספר אשכח כנראה בעוד כמה שבועות, אבל את קלילות החופשה לא. לפעמים, ספר יכול להיות רק משלים לחוויה. וחוויות זו הרי הסיבה שאנחנו קמים מהמיטה בבוקר, לא הצלחות. אפילו טרי אמר.