כבני התרבות העברית, שמילותיהם של גולדברג ואלתרמן הרדימו אותם מדי ערב ושירי ביאליק ליוו אותם בבוקר אל הגן, העובדה שמשורר בעל שם פונה גם לקהל הקוראים הקטנים לא מעוררת בנו פליאה. אבל למעשה, בחירתם של ענקי התרבות שלנו לרכון לעיתים אל אוזניהם של ילדי ישראל ולשורר גם להם שירים היא תופעה ייחודית למדי בנוף התרבות העולמית. תופעה שיש בה יופי רב, וחום, וגם ביטוי לקבלת אחריות מצד המשורר לתרבות המתהווה.
הדבר נכון גם לגבי ספרו החדש של מאיר ויזלטיר: "שירים לילדות נבונות". ויזלטיר, מהמשוררים העכשוויים המשפיעים והמוכרים ביותר, בחר לכנס בו שירים שחיבר לבנותיו כשהיו קטנות. על כוונותיו הוא כותב בראש הספר: "ועשיתי להן שירים חדשים כדי להנעים לכולנו את השעה הבאה, כדי שתתמלא במשהו יפה, ונהיה ביחד, ולשעמום לא יישאר שום מקום להידחק ולהתמקם שם בינינו".
אולי נוקדני להעיר, אך במאמר מוסגר נדמה שנכון יותר היה לקרוא לספר: "שירים נבונים לילדים", למשל. כיוון שבניגוד למצופה משמו, רק שיר אחד, לכל אורכו, ממוען לילדה, ואילו יתר השירים כתובים בלשון זכר, ויש בזה משהו מעורר תמיהה, אם לא למעלה מזה.
בכל השירים הפנייה אל הילדים ישירה ומפוכחת, ונראה שנמנעת בכל מאודה מייפוי ועידון של המציאות. אגב הצטברותם, עולה בלב (אצל הקורא הבוגר) תחושה מוכרת ורחוקה. כיוון שנכתבו בשנות ה־60 וה־70 רוח של תקופה אחרת נושבת מבעדם, ומלווה את הקריאה בהם כמו דה־ז'ה־וו מעורפל. הפיכחון והחספוס שאפיינו, במובן מסוים, את ההורות הישראלית של הדור הקודם, נוכחים כאן מאוד. יש בכך, מחד גיסא, הרבה חן וכנות. נעים לשמוע שוב כתיבה כה ישירה אל ילדים, כזו שאינה רוויית סדנאות תקשורת וקריאה בספרי הדרכה להורים נבוכים. כזאת שפשוט מדברת, ולא שואלת את עצמה ללא הרף "איך לדבר".
מאידך גיסא, כפועל יוצא, נראה לעיתים כאילו הספר כולו נכתב בחום התל אביבי של צוהרי אוגוסט. הוא חריף ומהיר ומצחיק, נוגע בגבולות הנונסנס לא מעט, אך המנעד הרגשי המוצע במרבית השירים אינו רחב, ורוך לא מצוי בו בשפע. אמנם לא כל ספר ילדים מוכרח לפעול על הלב בעוצמה שווה, ויש מקום ראוי גם לשירים שנכתבו בחדות ובחספוס (כשם שיש מקום בעולם למבוגרים ולילדים חדים ומחוספסים), אבל על רקע ספרי התקופה הנוכחית זהו מאפיין יוצא דופן למדי, שמצריך התכווננות מחודשת בעת הקריאה.
שיריו של ויזלטיר עשויים עברית עשירה וישירה, ואכן, ממלאים שעה במשהו יפה ודוחקים את השעמום. ומעל לכול, הם מילים לקול מוכר ויקר, שנשכח מעט, ובזה טמון קסמם הגדול.
שירים לילדות נבונות
מאיר ויזלטיר
איירה: זויה צ'רקסקי נאדי
אחוזת בית, 2018, 48 עמ'
לגילי 8־4
