01 זיכרון ילדות תרבותי. אלאדין הוא אחד הזיכרונות המוקדמים והכי משפיעים שאני זוכר. השגתי את הקלטת מאחד השכנים שלי. הייתי בן שש, זה היה בחדר השינה של ההורים שלי, שם הייתה טלוויזיה פיצית שמחוברת בזרוע אל הקיר. ישבתי על המיטה עם אחותי ואמי וצפינו בסרט. אני זוכר איך הראש הקטן שלי היה מסובב לגמרי לזווית הגבוהה של הטלוויזיה, והעיניים שלי היו פעורות מהלם. הצפייה בסרט הייתה עבורי כמו חוויה רוחנית, כאילו ראיתי צבע ושמעתי מוזיקה בפעם הראשונה בחיי.
02 ספר שקראת פעמיים. התפסן בשדה השיפון ומר ורטיגו. קראתי אותם מספר פעמים כנער ולאחרונה גם כבוגר. מודה שניגשתי אליהם בחשש שאגלה שאני כבר לא מתחבר אליהם אבל להפתעתי נהניתי אפילו יותר. אלו מסוג חוויות הקריאה ששואבות אותך לחלוטין לתוך עורן של הדמויות והעולם שלהן. וזו כתיבה שגורמת לי להאמין שקיימת דרגה של יצירה שבה האמן יכול להשאיר או לשתול חלק מהנשמה שלו ממש בתוך היצירה ושאפשר להתחבר לתדר שלו כשקוראים את מילותיו.
03 דמות שמעניקה לך השראה. ג'ים קארי הוא דמות שמלווה אותי מאז שאני ילד והוא אחד מהאנשים שהכי עוררו בי השראה. אני מעריך אותו על הדרך שעבר מאז שהיה ילד עני בקנדה ועד שהפך לאחד השחקנים הכי מצליחים ועשירים בהוליווד. וגם על המעבר שלו מתפקידים קומיים לדרמטיים. תמיד ראיתי בו דוגמה לאדם עם אומץ, אמונה וכנות, שלא מתבייש להשתנות גם אם זה לא מתאים לסביבה. ואלו התכונות שאני הכי מעריץ באנשים והכי שואף למצוא אותן בעצמי.
04 מקום המפלט שלך בימים קשים אלה. יש נקודת תצפית מיוחדת שנמצאת מספר דקות הליכה מבית הוריי בטבריה שמשקיפה על כל הכינרת ועל יער שווייץ. זה מקום שכל הזמן הייתי הולך אליו ומבלה בו כנער ועדיין גם היום לא נמאס לי ממנו. הנוף של הכינרת נותן לי תחושה של הזנה עמוקה וחיבור לשורשים ולמהות שלי כבן אדם, וזה גם מעין מקום תפילה בשבילי. זה מקום שאני תמיד מוצא בו את עצמי מדבר עם א־לוהים. וכשאני מצלם את הנוף משם (במיוחד בסוף החורף כשהכול ירוק) אנשים משוכנעים שזו תמונה מחו"ל.
05 עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה. רובין ויליאמס. הדמויות שהוא גילם, כמו הג'יני בסרט אלאדין, גברת דאוטפייר והפסיכולוג בסיפורו של ויל האנטינג השפיעו עליי מאוד. רובין ויליאמס הוא דוגמה מדהימה לאדם מצחיק ופרוע וגם מאוד עדין ורגיש, ומשהו בשילוב הזה מאוד נוגע בי.
06 עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד. עם איזה מוזיקאי (אד שירן או ג'ון מאייר, או בגרסה הישראלית – אביתר בנאי או ישי ריבו) שמופיע באצטדיון ומשפיע על אלפי אנשים בו זמנית. בתור יוצר אני נוגע בחוויה של להשפיע על אנשים בצורה מאוד עדינה. מדי פעם אנשים מספרים לי בהודעות מה יצירה שלי גרמה להם להרגיש, אבל בסופו של דבר, עולם היצירה שלי מציע לרוב חוויה יותר אינדיווידואלית ואישית. זה שונה לחלוטין מהעוצמה של להיות בו זמנית עם המון אנשים ששרים יחד, ולהרגיש את החיבור למשהו אחד גדול, והייתי רוצה לדעת איך ההרגשה.
