01 זיכרון ילדות תרבותי. בבת־ים, שבה גדלתי, קולנוע אורן היה בסמוך לביתי. שם, ראיתי בפעם הראשונה סרט, "עשרת הדיברות". המסך הענק לצד העלילה, הפעימו אותי. פרקי החומש שלמדנו בבית הספר הפכו לתמונות חיות שטלטלו אותי ימים רבים אחרי ההקרנה.
02 ספר שקראת פעמיים. האמת, מצחיק לשאול רב איזה ספר הוא קרא פעמיים, רוב הספרים נרכשו כדי לקרוא בהם פעם אחר פעם. תנ"ך ותלמוד, ספרי המחשבה וההלכה, נלמדים שוב ושוב, ואין כמו ספר מרוט עם כריכה משומשת, אפשר גם קצת כתמים של קפה או תה. ספרות יפה או ספרות מחקר אינני קורא פעמיים, חבל על הזמן, אפשר בזמן הזה להספיק עוד ספר. ובכל זאת, לשלושה ספרים אני חוזר מדי פעם: "כיצד לאהוב ילדים?" מאת יאנוש קורצ'אק, "האדם מחפש משמעות" מאת ויקטור פראנקל, "ובבכי אותי תקצור" מאת בארי חזק.
03 דמות שמעניקה לך השראה. זכיתי להכיר דמויות רבות שמעוררות השראה, להתקרב אליהן וללמוד מהן באופן אישי. קשה לי לבחור באחת מהן, אבל אינני יכול שלא להדגיש את השפעתו של מרן הרב קוק על כל אורח חיי ומחשבותיי. ייחודו של הרב זצ"ל הוא שבכל פעם אתה מגלה עוד פסקה שמאפשרת לך להתמודד עם שאלות היסוד של הקיום האנושי.
04 מקום המפלט שלך בימים קשים אלה. חדר העבודה שלי. הוא מבודד, יש בו כל מה שאני זקוק לו, אני יכול שלא לצאת ממנו כמה ימים. ללמוד, לכתוב ולהאזין למוזיקה טובה. זה מרפא לנפש. דא עקא, בימים אלה, אני לא מחפש לעצמי מקומות מפלט, מעדיף להושיט יד ולסייע היכן שאפשר. אלה ימים שבהם כל אחד נדרש להתייצב בחזית ולא לחפש רווחה אישית.
05 עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה. גם כאן יש דמויות רבות, כמו דוד בן־גוריון, אולי הבעל שם טוב, לפעמים מעניין אותי לשבת עם אלי ויזל או הרב זקס. אבל, עם כל הכבוד לאלה, מה לא הייתי עושה בשביל עוד כוס קפה אחד עם אמא ז"ל, שהייתה עמוד הענן שלי, המורה הדגולה, האמא האוהבת והמסורה, אשת ציבור ואשת חסד שאין כמעט בנמצא. כמה אני מתגעגע לשיחות איתה.
06 עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד. הייתי רוצה להתחלף עם הנכדים שלי. אני פשוט רוצה להרגיש איך זה לשחק, להשתובב ולבלות עם סבא וסבתא; איך זה שיש לך סבא וסבתא משני הצדדים, ואפילו סבא וסבתא־רבתא. לא חוויתי אף אחת מהחוויות הללו: סבא וסבתא שלי היו שורדי שואה, מעולם לא יצאתי איתם לחופשה, לא שיחקתי איתם, לא קפצתי עליהם. היחסים היו חמים אך מרוחקים. לא חוויתי כמעט אף חוויה מאלה שהנכדים שלי חווים.
07 שיר שנוגע בך במקום מיוחד. שירים הם עניין משמעותי אצלי, זה תלוי בתקופה, בהקשר, לפעמים במהדורת החדשות האחרונה. מוזיקה היא אהבה שנייה, אחרי לימוד התורה. אני מסוגל לבכות, לרעוד, לצהול ולרקוד ממוזיקה טובה. היום, הקשבתי כמה פעמים לשיר "הותיר אחריו חברה" שכתבו משה קלוגהפט ואוהד חיטמן. שניהם לומדים יחד איתי בכל שבוע, והשיר שלהם הותיר אותי חצי יום ללא נשימה.
