תכולת הספרייה: ספרי הקודש הם רוב מובהק בספרייה. הרבה מהם מגיעים בסטים – הש"ס הלבן (כתבי הרב קוק), האנציקלופדיה התלמודית, רמב"ם פרנקל ועוד. איכשהו למחברים התורניים אין את משבר הספר השני. באגף החול יש בלגן גדול. פרוזה מתורגמת, עיון והגות, מתח, קולנוע, מחזות ותסריטאות, בישול ועוד. כמה מהספרים היותר אהובים עלי נעלמו לבלי שוב. חלקם מפוזרים בקיבוץ, בפריז, בדירות שכורות וחלקם אצל חברים ערמומיים – בורחס, האשק, קפקא, צלקה, וולבק, בין השאר. עכשיו אני תוהה עד כמה הספרייה שלי מספרת סיפור מהימן על בעליה.
מדף קרוב ללב: המדף הכי קרוב לליבי הוא של ספרי השו"ת של האחרונים. ספרי השו"ת הם פלא. יש בהם תורה, סוציולוגיה, ספרות, היסטוריה ועוד. אה, ולפעמים גם חוש הומור. לראות למשל את הרב עובדיה עונה בפשטות שמצווה רבה להעלות את עצמות משה מונטיפיורי לקבורה בארץ ישראל, ואז לעבור לתשובה של ר' משה פיינשטיין על אותה שאלה, שבה הוא לא רק אוסר את הדבר לחלוטין אלא גם מוסיף שהוא חשב לא לענות בכלל על השאלה, כדי שאנשים לא יטעו לחשוב שזו שאלה רצינית ושקיים איזשהו רב שיתיר דבר כזה.
השפעת המלחמה: האמת שלא חשבתי על הנושא ולא שמתי לב לשינוי בהרגלי הקריאה, אבל אם פתחנו את הנושא אז כנראה שכן. למשל, עד שמחת תורה רוב הקריאה שלי הייתה בפייסבוק. מאז עברתי לקרוא בעיקר בטוויטר. בנוגע לספרים, שמתי לב שספרי מתח סקנדינביים, שתמיד הבעיתו אותי, הפכו לקצת פחות מזעזעים.
שיטת מיון: הספרייה מחולקת לשלושה חלקים, בשלושה מיקומים בדירה. הספרייה בסלון היא של תורה, בדגש על ספרי היסוד – משנה, גמרא, רמב״ם, שולחן ערוך ועוד. הספרייה בכניסה גם היא של תורה. מספרי הלכה עד הגדות, דרך רבי נחמן ושפת אמת. הספרייה במסדרון היא של חול. ספרי הגות בכיוון שמרני־ליברלי קלאסי, ספרי בלש, ספרי בישול ואנציקלופדיה – מילון צרפתי שמהווה ויקיפדיה־מעט של שבת.
על ארבעה ספרים
אדם בלתי מעשי
גילברט קית' צ'סטרטון מאנגלית: עודד וולקשטיין / שלם, תשע"ד
שום דבר לא הכין אותי לספר הזה. אוסף כתבים של האינטלקטואל הבריטי שפרח בתחילת המאה העשרים, שנראה כמו עוד אחד מספרי ההגות של הוצאת שלם, משהו שמרני, פילוסופי ואיטי. ואז בום. גאונות שמותירה אותך פעור פה. הכול חכם, מבריק, חדש. הרגשתי כמו מלכת שבא מול החכם באדם. כותרות כמו "להגנת הדברים הכעורים", או "להגנת פולחן התינוקות", תופסות אותך לא מוכן, וכשאתה נכנס פנימה מתברר שזה לא סתם פיתיון צבעוני. הוא באמת חושב ככה, וכנראה גם אתה בדרך.
ספר האגדה
מסודר ומפורש על ידי ח"נ ביאליק וי"ח רבניצקי / דביר, תשמ"ז
בגיל 24 ואני בתוך גולת פריז, נפתח ארון הספרים בבית הכנסת הליברלי ברחוב קופרניק ברובע ה־16, שם לימדתי עברית למחייתי, ואראה את ספר האגדה. החזרה בתשובה שלי הייתה תהליכית. לא היה רגע דרמטי או מאורע מכונן. אבל עבור גל"צניק חילוני תל־אביבי, הרגע שבו פגשתי את חז"ל, מתורגמים ומסודרים לפי נושאים, היה הדבר הכי קרוב לזה. היופי הנדיר שבעברית שלהם פיתה אותי ואפת, ונתקיימו בי דבריהם: "רצונך שתכיר מי שאמר והיה העולם – למד אגדה".
צמח אטלס
חיים גראדה מיידיש: א"ד שפיר / עם עובד, 1968
סיפורו של תלמיד חכם מתנועת המוסר, בליטא שבין שתי מלחמות העולם. גראדה, בחור ישיבה בעצמו שלימים עזב את קיום המצוות, מספק לנו מפגש נדיר ואותנטי עם החיים היהודיים של אותם ימים, מפגש מלא יצרים, חלומות, כישלונות וסערות. שיא הספר עבורי הוא התיאור של בעל "מחזה אברהם", דמות המבוססת על החזון איש. גראדה למד בצעירותו עם החזון איש, והוא מצליח להאהיב עלינו את דמותו הרבה יותר מכל ביוגרפיה מטעם.
עפיפונים
רומן גארי מצרפתית: אביטל ענבר / עם עובד, 1983
סיפורו של כפר בנורמנדי בשנים שלפני ותוך כדי מלחמת העולם השנייה, מנקודת מבטו של ילד מתבגר ומאוהב. קראתי אותו בפעם הראשונה בגיל העשרה. החוכמה, הרגש, ההומור, אהבת האדם והאהבה הגדולה למטבח הצרפתי. לא יכולתי שלא להיות מוקסם. כשגרתי בצרפת וכתבתי על מסעדות למחייתי, נזכרתי בו לא מעט. מאז קראתי אותו כמה פעמים והוא עדיין מלא קסם.
