זיכרון ילדות תרבותי: יושבים מול הטלוויזיה בסלון אצל סבתא שלי וצופים ב״מידל איסט צ׳אנל״. כשבערוץ הראשון שודרו החדשות בערבית או תוכניות של גדולים, היינו מכוונים את האנטנה כדי לקלוט לבנון, רואים ״דה ביג בוק״ באנגלית ולא מבינים שום דבר.
ספר ששבת לקרוא בפעם השנייה: "אישה בורחת מבשורה" של דויד גרוסמן, ויש לי תחושה שגם אחזור אליו לעוד כמה סיבובים לפחות. מעטים הספרים שהעבירו אותי חוויה רגשית עוצמתית כזו בתור אדם בוגר. גרוסמן הוא ללא ספק הסופר האהוב עליי בארץ.
דמות שמעניקה לך השראה: חוה אלברשטיין. כי אנשים ששמים את האמת שלהם במקום גבוה יותר מהקריירה שלהם הם מנהיגים. קוראים לזה שיעור קומה. מעבר למוזיקה הנפלאה ולהגשה החד־פעמית, אני מעריצה את הנאמנות האינסופית שלה לעצמה.
יוצרת אהובה: המשוררת הפולנייה וכלת פרס נובל ויסלבה שימבורסקה. עוד לפני שנתקלתי בה נהניתי לקרוא שירה, אבל אפשר לומר שהיא המשוררת הראשונה שגרמה לי גם להניח את הספר מדי פעם כדי לחשוב.
עם מי היית רוצה לשבת לכוס בירה? נורה אפרון, התסריטאית של ״כשהארי פגש את סאלי״, ו״נדודי שינה בסיאטל״, שכתבה גם כמה ספרים מצחיקים ואמיצים שעזרו לי לנסח מי אני כאישה. אפרון היא דוגמה ליוצרת שחינכה דור של נשים בהומור, חוכמה ושנינות. מתברר שלהיות פמיניסטית זה ממש מגניב. מי היה מאמין.
באיזו סדרת טלוויזיה היית רוצה לשחק? "רוק 30". טינה פיי, יוצרת הסדרה, מגלמת את דמותה של ליז למון – תסריטאית מגושמת, משונה, חנונית, מכורה לחטיפים ועם טעם נורא באופנה, שבטוחה שהיא יודעת הכול. אין אישה שהצחיקה אותי יותר ממנה בטלוויזיה.
שיר שאת אוהבת במיוחד: זו בקשה גדולה ממוזיקאית לבחור רק שיר אחד, אבל כרגע זה קאבר נפלא של ג׳יימס בלייק ל״סאונד אוף סיילנס״ של סיימון וגרפונקל. רוצו לחפש.
