טיול אחרי הגשם: מסלולים מומלצים לפריחת חורף מרהיבה

"ההצגה הגדולה הזו היא נצחית. תמיד יש זריחה איפשהו; הטל לעולם אינו מתייבש כולו בבת אחת; ממטרים יורדים ברציפות; אד עולה כל העת. זריחה נצחית, דמדומים נצחיים, על ימים, יבשות ואיים, כל אחד בתורו, עם סיבובו של כדור הארץ". (ג'ון מיור)

החלה פריחת החורף בכל רחבי הארץ. פרחים קטנים וגדולים שבים לפרוח, מוסיפים צבעים של חיים לנופי החורף היפים. התבוננתי השבוע בחגיגת הפריחה ופתאום הבנתי שלא רק יופיים של הפרחים מושך אותנו אליהם אלא גם זמניותם. הידיעה הברורה שהם באים וגם והולכים. משאירים לנו המחפשים אחריהם רגעים קצרים למפגש.

מתוך כל היופי המרפא הזה עולה מעל כולם צבע אחד יחיד ומיוחד. זהו הצבע המכיל בתוכו את כל הצבעים כולם, צבע של חיבור ואחדות, של עוצמה שקטה ובטוחה. משהו בפרחים הלבנים הפורחים עכשיו, כמו לוחש בשקט: "כל הדברים היפים באמת מתגלים בזמנם האיטי, הבלתי מתחשב".    מצאתי שלושה מסלולים בעקבות שלושה צמחים ארץ־ישראליים, באתרים נגישים ומלאי פריחה ואוויר של חיים.

בארץ אהבתי השקד פורח

מעיין בית הקשתות

כל העצים מסביב עדיין ישנים, מדרונות ההרים והחורבות העתיקות רטובים וריח חורף רענן עולה בהם. בין העצים נסתר גזע שחור, יציב וחסר עלים, ונראה כאילו גם עליו ירדה תרדמת חורף, אך פרח ראשון לבן וצחור מציץ מן העץ. ובכל יום יוצא עוד אחד ועוד אחד עד שפריחה לבנה מסנוורת עוטפת הכול.

זהו השקד המצוי – שוקד על מלאכתו ולא מאכזב אף פעם גם ברגעים הקרים ביותר ומעניק לנו פריחה משגעת בזמן שהיא הכי נחוצה. את העץ הזה אנחנו מכירים גם בזכות הפרי הטעים והמיוחד העטוף בשתי קליפות הגנה לבל ייאכל לפני זמנו. השקד נפוץ מאוד בחורש הים־תיכוני ובין חורבות בכל רחבי הארץ.

זמן קשה מצא לו השקד לפרוח. קור, גשמים רבים, מיעוט חרקים ובכל זאת, ואולי בזכות זאת, מצליח העץ במלאכתו מתוך הקושי. השקד הוא העץ הצופה קדימה אל האביב ומבשר את בואו בפריחה מוקדמת לבנה ויפה.

כאן בוואדי התלול מעל המעיין ובין שרידי הכפר החרב שקדיות רבות מצאו את מקומן. גדות הנחל כאילו עוטפות אותנו בשמיכה ירוקה ופורחת של טבע פראי. צאו לסיבוב קצר ללא מטרה בשבילים הרבים ותפגשו ארץ פורחת ומלאת חיים.

וייז: מעיין בית הקשתות.

מה בסביבה: מטע השקדים הצמוד לכביש (יפרח בקרוב), נחל יתלה, דרך דיפנבייקר, חאן שער הגיא, שביל אמת המים פארק איילון.

שופע חיים שיכור ומבושם

מדרונות השומרון

אין ספק שהמגרש הביתי של הרותם הוא המדבר. שם תראו אותו כמעט בכל מקום, נאחז במדרונות, בערוצי הנחלים ובמרחבים הפתוחים. אך הרותם שלנו גדל ברוב אזורי הארץ. כאן במדרונות השומרון אל הבקעה מצא לו הרותם כר פורח מושלם והוא מכסה באלפיו את המדרונות של שמורת אום־זוקא היפה. רותם המדבר עירום וירוק כל השנה ונדמה שאת כל מרצו הוא אוגר לחודשי החורף הקרים, אז מתגלה החוצה סודו בפריחה לבנה מבהיקה וריחנית עד בלי די. את קסם הפריחה הלבן של רותם המדבר אי אפשר לפספס. כאן כל החושים משתתפים בחגיגת הפריחה. לעיתים ריח הפריחה המשכר הוא הראשון לספר על רותם קרוב, ומיד מתגלים השיחים הגבוהים, לבנים ומלאי חיים ואינספור חרקים עליזים חגים סביבם.

סודות רבים יש לו לרותם המפואר. שורשיו מעמיקים עד למים רחוקים באדמה ושומרים על גבעוליו ירוקים גם בשיאו של הקיץ המדברי.

מצפה ג'ינו זה המקום הנכון לעצירה בדרך. המבט כאן פתוח אל לב שומרון במערב, ובמזרח אל בקעת הירדן והרי הגלעד. תפרשׂו מחצלת, תרתיחו קפה ושבו רגע אחד או שניים מול כל הטוב הזה. לאחר מכן נחזור לרכב ונמשיך צפונה עד לכביש הבקעה. לאורך דרך הנוף היפהפייה של אום־זוקא נפגוש נופים מהפנטים, הרים ירוקים, פריחה מרשימה וכמובן את הרתמים הפורחים בלבן מהפנט.

בנוסף, שווה להזכיר תכונה אחת של הרותם. אלו הם שורשיו שאין משובחים מהם למדורת חורף חמה וממושכת. זו תכונה כל כך מפורסמת עד שאגדות עתיקות מתהלכות להן במדבר על אודות גחלי רתמים הבוערים שנים על גבי שנים ואינם כבים. ואולי זהו אותו הסנה המפורסם שמולו עמד משה אשר בער ובער ואיננו אוכּל.

וייז: מצפה ג'ינו – המצפה ממוקם לצד דרך הנוף. כביש צר ומעט משובש עביר לכל רכב. מומלצת כניסה מכיוון כביש אלון, יציאה בברוש הבקעה כביש 90.

מה בסביבה: קפה רותם, מעיין הדגל, מצפה עמיתים, חוות נוף גלעד (החווה של אורי), נחל תלכיד־פיראן, מצפה לייבו.

מתחת לסלע צומחת לפלא

טל־שחר

כבר הדרך המוליכה אל גבעת הרקפות של טל־שחר שובה את הלב. שביל עפר רחב יוביל אותנו מתוך המושב, היישר אל עמק שורק. מסילת הרכבת ונחל שורק הגדול חוצים אותנו בדרכם מערבה. רכבת זו הובילה נוסעים אל ירושלים, ונחל שורק מוביל כבר עידנים את המים הרבים מן ההרים ועד הים. בעמק הזה פעל שמשון בין שועלים, אריות ופלישתים, ומאז ומקדם מצמיח העמק הגדול חקלאות עשירה של כרמים, מטעים ושדות תבואה רחבים.

לאחר חציית המסילה נחנה את הרכב למרגלות הגבעה שממש מולנו ונטפס אליה באחד השבילים הרבים העולים לגבעה.

הרקפת מצויה בכל רחבי ארצנו ובולטת מאוד בנוף הפריחה של הארץ. פריחתה נמשכת כחצי שנה – זמן רב בשביל פרח – אך ימי השיא שלה הם בתקופת החורף אז היא עולה בהמוני מרבדיה. את כוחה יונקת הרקפת מפקעת באדמה, מה שאומר שבכל שנה באותו המקום בדיוק יעלו פרחים חדשים. הרקפת ממש כמו בשיר באמת אוהבת לגדול בצמוד לסלעים. שיטה זו מגינה על הפקעת ועל הזרעים מפני חיות רעבות וגם נותנת לזרע הקטן פתיחה טובה לחיים במקום המתאים. עוד סיבה להצלחתה של פרח הרקפת ולמרבדי הענק שלה היא יכולתה לשגשג תחת חורשות האורן המגבילות צמחים רבים אחרים מלצמוח בחופשיות.

יותר מעשרה שמות ערביים יש לרקפת בארץ ישראל, ולכל שם סיבה: אחד על שום צורתה ואחד לפי מקום גידולה ואחר על שימושיה הרבים, אך השם העתיק "רקף" שמשמעותו בערבית שלג קל הוא ההולם ביותר את מלכת החורף.

וייז: גבעת הרקפות טל שחר.

מה בסביבה: עץ השיזף הגדול (טל־שחר), יקב מוני, בית הקשתות (טוביאנסקי), דרך הפסלים.

הכותב הוא מורה דרך