שנת 2022 תירשם בימיה של הספרות, כמו בתחומי חיים אחרים, כשנת היציאה ממשבר הקורונה. הנתונים המלאים עדיין אינם בנמצא (הם מתפרסמים באופן מסורתי בחודש יוני לקראת שבוע הספר) אבל גורמים בשוק הספרות מעריכים כי מגמת העלייה בהוצאת ספרים חדשים אחרי השפל שנרשם בזמן הקורונה תמשיך, אם כי כנראה לא תשבור את השיא שנרשם בשנת 2018, אז ראו אור במדינת ישראל למעלה מ־8,500 ספרים. ב־2019 חלה ירידה קלה ל־8,200 ספרים, אבל ב־2020 כבר התרסקו הנתונים לפחות מ־6,500. בשנת 2021 כבר התאוששה המגמה ונרשמו יותר מ־7,300 ספרים חדשים, וכאמור הציפייה היא ש־2022 כבר תקרב אותנו שוב לקידומת 8. מבחינת הטעם הישראלי, הציפייה היא שלא חל שינוי דרמטי ועדיין רוב מוחלט של הקוראים מעדיפים ספרות ישראלית, כ־85 אחוז מהספרים שנמכרים בישראל נכתבו בעברית, לעומת כ־15 אחוז בלבד שנכתבו במקור בשפה אחרת, רובם המוחלט באנגלית.
עשה זאת בעצמך
השנה שחלפה תיזכר גם בגלל התעצמותו של טרנד שהתחזק בקורונה ונדמה שהוא כאן כדי להישאר – הוצאת ספרים עצמית ולא במסגרת הוצאה ותיקה וגדולה. יש אינספור דוגמאות, וכל מי שישוטט מספיק ברשת החברתית הקרובה למקום מגוריו יגלה אנשים רבים שפונים ללב שלנו ומבקשים שנשתתף בהוצאת ספרם החדש לאור. דוגמאות בולטות מהשנה הם ספרו השני של חנוך דאום שיצא באופן עצמאי, אחרי שהראשון זכה להצלחה חסרת תקדים, וספר הפרוזה הראשון של רביטל ויטלזון־יעקבס. שניהם אוחזים בכמות מרשימה של עוקבים ברשתות, ויכולים להרשות לעצמם לעקוף את ההוצאות הגדולות ומערכי השיווק שלהן, לפרסם עצמאית ולהכניס את כל הכסף מהמכירות לכיסם. אבל כאמור לא מדובר רק באושיות רשת אלא באנשים שראו כי טוב ומנסים את מזלם, אם באמצעות שיווק ישיר ואם באמצעות מנגנונים כמו הדסטארט ודומיו. ישן מפני חדש
ישן מפני חדש
האירוע הספרותי המרכזי של השנה בישראל היה ספרו של בנימין נתניהו "ביבי", שמועד יציאתו ממש לפני הבחירות תואם עם הפצת הספר בארה"ב. "ביבי" אומנם יצא לאור בהוצאת ספרים, אבל גם כאן ניתן לראות את מגמת ההתנתקות מההוצאות הגדולות והוותיקות בישראל. "סלע מאיר" היא הוצאה חדשה יחסית, ואם נתניהו היה מוציא ספר אך לפני כמה שנים היינו מתקשים שלא לראות אותו רואה אור ב"ידיעות ספרים", "כתר" או "זמורה ביתן". יכול להיות שהייתה כאן גם אמירה פוליטית, בסופו של דבר סלע מאיר היא הוצאה בגוון שמרני מובהק, אבל בנוסף לכך קיבל "ביבי" שיטות שיווק חדשות ובלתי מסורתיות, שכנראה לא היה מקבל בהוצאות הוותיקות. המדריך לקורא
המדריך לקורא
במבט ל־2023, אלו נראים הכיוונים של הספרות בשנה הקרובה: הראשון, ספרי עזרה עצמית יקבלו תחייה מחודשת. בעקבות מגפת הקורונה והמשבר הכלכלי, אנשים יחזרו למדפים שעליהם מוצבים כותרים שמבטיחים להם פתרון בעיות גדולות תוך 200־300 עמוד. השני, ספרים על אוקראינה – המלחמה המתמשכת במדינה הגדולה באירופה תביא לספרי עיון העוסקים בסכסוך הרוסי־אוקראיני וכן לפריחה של ספרים הנכתבים בידי סופרים אוקראינים. השלישי – עולם ספרי השמע והקוראים האלקטרוניים ימשיך לגדול, כך קורה בכל העשור האחרון באופן קבוע, אבל לעומת תחומים אחרים שבהם הטכנולוגיה נוסקת ומותירה את המדיום הקודם והמסורתי מדמם על הקרשים, בעולם הספרים החזון הזה עדיין רחוק, ואחוזי הספרים הנמכרים עשויים נייר כמו פעם עדיין גבוהים בהרבה מאלה האלקטרוניים על כל סוגיהם.
חמשת המומלצים
הספרים שעשו את השנה
רקורסיה / בלייק קראוץ' / ידיעות אחרונות וספרי חמד
כמו רוב הספרים בסוגה שלו, גם "רקורסיה" נכתב כדי שיהפוך כמה שיותר מהר לתסריט טלוויזיה, והוא אכן הופך בימים אלה לסדרה בנטפליקס. המלצה שלנו: אל תחכו לגרסה הטלוויזיונית. הספר מציע אפשרויות נרחבות לדמיון ולמסע אישי, וגם לא מעט מחשבות עמוקות על משמעות הזיכרון בהבניית המציאות שלנו.
ביום שייגמר הכסף / יותם טולוב / כתר
שני סיפורים יש ב"ביום שייגמר הכסף", ומעליהם מרחף סגנון כתיבה שמצליח לשחק עם הקורא במחבואים, לתת לו אצבע ורק אחרי לא מעט עמודים עוד חלק מהיד. טולוב מעמיד גלריית דמויות אמינה ומרתקת, ומשרטט דיוקן משפחתי ישראלי שהוא בה בעת פגום ושלם.
החמדנים / ירמי פינקוס / כתר
"החמדנים" מתרחש כולו בתל–אביב נטולת זמן ספציפי. הגיבור הוא בנימין בובק, צייר מפורסם ושתיין כרוני שנמצא בדמדומי ימיו. זאת לפחות נקודת המוצא של הספר, וגם של בובק ולהקת החברים המשונה שלו. פינקוס כותב כהרגלו ביד בוטחת ועם הרבה הומור.
פליישמן בצרות / טאפי ברודסר–אקנר / תכלת
הספר הזה הוא אמריקני מאוד, עם שלל אזכורים לתרבות השפע והלהג, אבל גם יהודי מאוד. הכתיבה השנונה ומלאת התובנות לא מרחמת על אף אחד, אבל גם לא שונאת אף אחד, ונותנת לכל דמות פשוט להיות מי שהיא, בלי להתנצל.
הנתניהוז / ג'ושוע כהן / הבה לאור
הסיפור מתרחש באמצע המאה שעברה בקולג' אמריקני בדיוני, מרצה יהודי מקבל משימה: לארח וללוות את ד"ר בנציון נתניהו, היסטוריון ידוע מישראל ולבדוק את אפשרות העסקתו. כדאי לקרוא את "הנתניהוז". קודם כול כי לא בכל יום תזכו לקרוא ספר שזכה בפוליצר. שנית, כדי להבין מה חושבים רבים מיהודי אמריקה עלינו הישראלים, גם אם זה לא נעים.
