יגל הרוש: "הפייטן ר' חיים לוק מרגש אותי מאוד"

יגל הרוש, 38, נשוי ואב לחמישה, מתגורר בצור–הדסה. מוזיקאי, מלחין ומשורר, ראש בית המדרש למקאם ופיוט ב"כולנא". יעלה את המופע "לכתר מלכות" במסגרת פסטיבל העוד הבינלאומי בירושלים בשבוע הבא

תוכן השמע עדיין בהכנה...

יגל הרוש. | אריק סולטן

יגל הרוש. | צילום: אריק סולטן

01 זיכרון ילדות תרבותי: תפילת יום הכיפורים בבית הכנסת בדימונה. כבר בכניסה המבט פוגש ביהודים עטופי טליתות. לאחר כמה רגעי שקט ארוכים הם פוצחים בשירה, שהנעימה שלה יש בה כדי להחזיר פעימות לב אובדות. זה לא תמיד נתפס כך – אבל בית הכנסת הוא המקום שעבור חלקנו בו התרחשו החוויות המוזיקליות הראשונות. הוא מוסד תרבות מכונן עבורי, על שלל הרפרטואר המוזיקלי והפואטי שאצור בו. 02 ספר שקראת פעמיים: "ספר החול" של הסופר הארגנטיני חורחה לואיס בורחס. הקובץ מכיל סיפורים קצרים שחלקם מרחיבי תודעה ממש. מתוך הקובץ הזה אני מוצא את עצמי חוזר שוב ושוב אל שני סיפורים שמדמים מסע אחר יצירה עתיקה ומופלאה הבנויה על מילה אחת ויחידה, שהיא השורש לכל היופי שבעולם. לפעמים אני חושב שכל מה שאנו מלחינים או כותבים, כל גודש המילים והצלילים אינו אלא ניסיון נואש לגעת במילה האחת הזו, הנעלמת מכול.03 דמות שמעניקה לך השראה: מראה של אנשים שרכונים בשקידה מעל לספר או מנגנים בהתמדה שוב ושוב את אותו משפט מוזיקלי, בבית המדרש, בספרייה הלאומית, באקדמיה למוזיקה או אצלנו בבית הספר למוזיקה "כולנא" בירוחם, מעורר בי מיד את הכמיהה "לבוא אל התיבה", לשוב כל כולי אל הספר שאני לומד, להיכנס במלוא הווייתי אל תיבות הנגינה.

04 יוצר שאהוב עליך במיוחד: קשה לבחור אחד. הפייטן ר' חיים לוק מרגש אותי מאוד. היכולת להביע טקסט ולצייר אותו בצלילים, החיבור למילים, העוצמה שבעדינות – כל אלו מפעימים אותי כל פעם מחדש. גם לניק דרייק, זמר פולק בריטי ונגן גיטרה בחסד מסוף שנות השישים, יש מקום מיוחד בלב (אנקדוטה קצרה: הסקיצות לאלבום הבקשות שהוצאתי לפני חמש שנים "אעירה שחר" הוקלטו באולפן ביתי עם גיטרה ושירה בלבד. כשהשמעתי לאשתי תגובתה הייתה: "זה נשמע כאילו נעלו את ניק דרייק בבית כנסת בדימונה").

05 עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד: גדול עליי. עד שלמדתי להתמודד עם כל החלקים שבי – להתחיל מחדש, עם מישהו אחר, מקסים ככל שיהיה – מוותר על התענוג.

הכי מעניין

06 מה מצחיק אותך: חיקויים של הילדים שלי, בעיקר כשהם מחקים אותי. היכולת שלהם לתפוס ניואנסים קטנים וצדדיים ולהגדיל אותם פשוט קורעת מצחוק. כשהם היו קטנים יותר, מדי פעם הייתי רוצה לפנק אותם ומנסה להרדים אותם עם שירי ערש בליווי גיטרה. מיד הם היו פוצחים בזעקות: "שאמא תשיר לנו, לא אתה". "מה אתם יודעים", הייתי אומר להם, "יש כאלה שאשכרה משלמים לי כדי שאשיר להם".

07 מה המאכל שאתה לא יכול לעמוד בפניו: אני לא גאה בזה, אבל כשהילדים שלי פותחים שקית במבה אני נוקט בכל מיני תכסיסי מלחמה כדי להשיג את חלקי.