מכירים את איך שהדשא של השכן תמיד ירוק יותר? אז מקס ברנר. במשך שנים ריירנו, ערגנו ופיללנו לאכול באחת ממסעדות אימפריית השוקולד של האיש הקירח. אומנם הפרלינים שיוצרו במפעל ונמכרו גם בנפרד תמיד היו כשרים, אבל איכשהו זה רק הגביר את התסכול.
חלמנו על מבחנות שוקולד או ופל בלגי בשלושה צבעים, על שייקים חד־פעמיים ועל שוקולטה איטלקית סמיכה ומתקתקה. ואז, בערך עשור אחרי שיא תהילתם, זה סוף־סוף קרה והסניף בפתח־תקווה (נו מה) הפך לכשר. לקול מצהלות ילדיי הבטחתי שעם בוא החופש הגדול נגיע לבקר את מקס וממלכת השוקולד שלו.
בשעת צהריים, הסניף שבאזור התעשייה של קריית־מטלון היה ריק ברובו. כנראה עובדי הקריה לא בדיוק מחשיבים שוקולד, שוקולד ועוד שוקולד כארוחת צהריים מאוזנת ומזינה. זכרתי שבעבר הופיעו בתפריט גם מנות מלוחות, שלא לדבר על איזה סלט לאוורור כל המתוק־המתוק הזה, אבל מתברר שברשת החליטו לצמצם ולהתמקד בקינוחים.
אומנם יש אגף לחמים שכולל כמה טוסטים (פטריות עם חמאת כמהין או רוסטיק סביח), כריכים (בלקני עם פטה וירקות או ביצים) ובייגל, אבל משום מה באותו היום הם לא היו במלאי (מה). בצר לנו התמקדנו במתוק, הזמנו מוזלי עם פירות ויוגורט וצללנו אל מנות השוקולד. באמת שהמבחר מסחרר. תמצאו כאן את הפלא החום מותאם לכל קינוח שרק תוכלו לחשוב עליו: מרוח מעל, מתחת ובצידי קרפ או ופל בלגי, עוגת סופלה, עוגיות שוקולד צ'יפס וגם כפונדו כיפי שטובלים בו פירות וחתיכות מרשמלו או בראוניז. למי שמבקש קצת הפוגה מהשוקולד (מי אתם ולמה הגעתם לכאן) יש גם קינוחים נטולי כגון עוגת גבינה וקראק פאי.
מנת היוגורט הייתה גדולה (מאוד) וכללה מגוון מפירות העונה (בננה, אגס, אפרסק) לצד שלישיית תוספות. הדבש הקלאסי, פירורי מקופלת לבן וחום. היא הייתה נדיבה וטעימה אם כי ניכר שהגרנולה לא נאפתה במקום, אבל זה בהחלט לא סטנדרט מחייב.
פיצת השוקולד הוצגה כבצק שמרים חם עם שברי שוקולד חלב ולבן נמסים מעוטרים בשברי פקאן. בפועל הבצק היה קשה וכמעט בלתי נגיס, שלא לדבר על האפשרות לחתוך אותו בסכין ומזלג – כי לך תרים עכשיו עיגול פאי חם שלם ומטפטף כל כך.
הקרפ הגיע מלווה בתצוגת תכלית של כל מה שהופך ילדים למאושרים: דובונים צבעוניים, מרשמלו רכים, גלידת וניל, ואת האפשרות למזוג בעצמם רוטב שוקולד מעל לתועפות השוקולד הקיים כמובן.
המשכנו עם השתייה, שהייתה גם סוג של קינוח בפני עצמו. שוקולוטה איטלקית שהיא בעצם שוקולד מרוכז עם קרם וניל שמוגש בשלושה טעמים: לבן, מריר וחלב. היא מוגשת בכוס חיבוק אייקונית בצורת טיפה, שניתן לאחוז בשתי הידיים ונחשבת לאחד מסימני ההיכר של הרשת. אנחנו בחרנו את גרסת השוקולד חלב והיא הייתה מתוקה ושוקולטית ובהחלט שמיימית. מבחינת המרקם – מי שמצפה לדני חם (רמת הסמיכות של שוקולטה איטלקית מסורתית אמיתית) אז דעו שכאן מגישים אותה במרקם הרבה יותר נוזלי.
בגזרת הסמוזי דגמנו את שייק התותים ושוקולד לבן שכלל גנאש שוקולד לבן, יוגורט ותותים שהיה קריר, כיפי ובהחלט גיוון. ניסינו גם את ה"שוקו קייטנה" שהיה בעצם שוקו קר ודי רגיל.
בישראל 2022, למודת המדבקות האדומות ועם מודעות הולכת וגוברת לסם הסוכר, נשאלת השאלה האם יש מקום למסעדה שמבוססת כולה על טהרת השוקולד.
התחושה היא שמקס ברנר נתקעה איפשהו בדרך ולא השכילה להתאים את עצמה לעולם החדש. אז כדי לצ׳פר ילד על תעודה טובה או לחגוג לו יומולדת (אם זו הדרך שבה אתם בוחרים כמובן לצ׳פר ולחגוג) זו עדיין אפשרות שתענה על הצרכים. אבל בשביל מבוגרים מעודכני חך, בוגרי פטיסריז איכותיים ושוקולייטרים משקיענים, אפילו כמסעדת קינוחים אפשר לומר בצער שתי מילים: זמנה עבר.
