01 זיכרון ילדות תרבותי: "נעליים אדומות" עם מוירה שירר, הסרט שבזכותו נכנסתי לעולם המחול. הכישוף של הנעליים שמרקידות אותה נראה לי כאילו נעלתי גם אני נעליים אדומות שמכשפות ומרקידות אותי.
02 ספר שקראתי פעמיים: "איך לחיות" של אייל מגד. אהבתי לקרוא קטעים מתוכו, להעמיק בהם ולצטט אותם. הם היו מאוד משמעותיים עבורי. הקטעים מדברים על החיים והאמנות ומעלים שאלות הנוגעות בי, במתח הקיים בנו, בניגודים ובשאלות יסוד בחיינו.
03 דמות שמעניקה לך השראה: הנכד הכי קטן שלי הוא ההשראה לחיים בלי ריסון. הוא חופשי, פרוץ, תמים, מתבטא בקלות, משחק המון. ילד שהוא אמן בנפשו. לא מפסיק לחפש. סקרן, מתעניין ושואל שאלות ללא גבולות.
04 יוצרת אהובה עלייך במיוחד: פינה באוש, שלמדתי איתה בג'וליארד. הכרנו באודישן לבית הספר, ומאז היה בינינו קשר מיסטי מלא סודות סמויים. אהבה גדולה. היא הייתה האחות התאומה שלי. RINA-PINA, רק קו קטן מפריד בינינו. סיפור השואה, רגשות אשם וכל הרקע של שתינו משני צדדים שונים של המטבע – גרמניה־ישראל – גרם לאהבה חזקה.
05 עם מי הייתי רוצה לשבת לכוס קפה: לשבת עם בתי ובני בנחת בבית קפה בתל־אביב הקטנה והאהובה, כשהשמש מחממת אותנו. יש משהו בחוכמה של שניהם, שמרגיע בעצם הנוכחות, וגורם לי אושר, סיבה להבנה ושמחת חיים.
06 עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד: עם מלכת אנגליה, כדי לקבל את אוסף הכובעים שלה. אין לי שום כובע ומעולם לא חבשתי כובע. זה נראה לי משהו שחסר בחיי…
07 רגע על הבמה שלא אשכח: לעולם לא אשכח את הרגע שבו ניגשה אליי הכוהנת הגדולה של המחול, מרתה גרהאם, הניחה על כתפי מעיל פרווה יקר ואמרה: "חביבל'ה יש לנו בעיה טכנית קלה אבל אל דאגה, נתחיל מיד. הפסנתרן שכח את התווים, אבל הוא גר קרוב (להבימה) והלך להביא אותם". זאת הייתה הבכורה של להקת בת־שבע למופע שעבדנו עליו שנתיים.
08 שירים שאני אוהבת במיוחד: "ציפור על תיל" של לאונרד כהן בתרגומו של קובי מידן. "כמו ציפור על חוט תיל, כמו שיכור שר בליל, את החופש חיפשתי תמיד"; "מי האיש החפץ חיים"; "אני מאמין" של שאול טשרניחובסקי: "שחקי שחקי על החלומות… שחקי כי באדם אאמין, כי עודני מאמין בך".
09 מאכל שאני לא יכולה לעמוד בפניו: התבשילים שבתי מכינה. אי אפשר לעמוד בפני הלזניה שלה, המאפים שלה, דג הסלמון שלה, הקציצות שלה או קערת בוטנים.
