01 זיכרון ילדות תרבותי: כשהייתי נערה הגיע נשיא מדינת ישראל אל ה"סנוחה", בית הכנסת הפורטוגזי המפואר באמסטרדם. היו המונים שבאו לשמוע אותו ולראות את הפלא, ואני זוכרת אישה שתופסת אותי בהתרגשות, ממש מטלטלת אותי ואומרת: "את לא מבינה מה קורה פה! נשיא המדינה שלנו, של היהודים!!!"
02 דמות שמעניקה לך השראה: אמא שלי המופלאה, רוזה־לי רשל ליסאוור, הייתה אישה חזקה בצורה בלתי רגילה. כשאחי ואני היינו רעבים כל כך לאורך המחנות בשואה, היא אמרה לנו בביטחון "כשנסיים את המלחמה לכל אחד יהיה מדף בבית עם כיכר לחם וריבה ותוכלו לאכול בכל זמן שתרצו". ההחזקה של המצב הקשה כזמני, והביטחון שהיה לה שנצא מהתופת פשוט הצילו אותנו.
03 עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה: עם בעלי ז"ל, פרופ' דב אליצור. אני מדברת איתו גם עכשיו והוא לא עונה לי, אז אשמח שיבוא לקפה ויענה לי סופסוף.
04 תמונה על הקיר שלך: על הקיר בסלון יש תמונה גדולה של עץ שורשים עם הדורות האחרונים במשפחה שבנינו. מרגש לראות את העץ שלא נגדע ואת המשפחה שגדלה לאורך השנים. צריך להוסיף לו עוד ועוד ענפים, ברוך ה'.
05 בילוי משפחתי: בשנים האחרונות, בכל מוצאי יום השואה הנכדים מתאספים אצלנו במוצא לארוחת ערב וחוגגים יחד את החיים. למדתי מההורים שלי לחגוג כל דבר. ראינו במחנות אנשים שמאבדים את הכוח הפנימי, מתייאשים, עוצמים עיניים ועולים לעולם הבא. ולהפך, כמה כוחות חיים יש בעוצמה פנימית. אני מבקשת ליהנות מכל יום שעובר, כי אף פעם אי אפשר לדעת מה יהיה מחר.
06 מאכל שאת לא יכולה לעמוד בפניו: כל שוקולד שהוא לא מריר ובלי אגוזים.
07 עם מה את נרדמת: כל לילה לפני שאני הולכת לישון אני פונה לאלוקים במילים שלי, קודם כול כדי להגיד לו תודה על כל הטוב שזכינו לו, אני ומשפחתי, וגם כדי להתפלל לשלומם, בריאותם ושמחתם של כל היקרים לי.
