01 זיכרון ילדות תרבותי: ערב יום הולדתי ה־12 נפרדתי מסבתא שרה־לאה, שהלכה לעולמה, וחשבתי שסוף העולם הגיע כשהוריי הודיעו לי שמסיבת בת המצווה המתוכננת לא תצא לפועל בגלל שנת האבל. הם הציעו לי לבחור מתנה אחת גדולה, במקום המתנות הקטנות שלא אקבל מחברותיי לכיתה, וביקשתי מיקרוסקופ, מפני שבעקבות הספר על מאדאם קירי רציתי להפוך למדענית. זה לא קרה, כמובן. המיקרוסקופ הניע אותי לתלוש שערות מראשו של אחי הקטן ולחפש כינים.
02 ספר שקראת פעמיים: "אני אתגבר" של דבורה עומר. קראתי אותו בפעם הראשונה בכיתה ב' ומאז חזרתי אליו עשרות פעמים, אם לא יותר. בהרבה צמתים כאובים בחיי, שיננתי לעצמי "גם אני אתגבר" ועשיתי את זה.
03 דמות שמעניקה לך השראה: אני לא מאמינה בהשראה, אלא בכתיבה שנקנית בייסורים. דווקא מפני שעבודתי בעיתון יומי דורשת ממני לכתוב מהיום למחר, אם לא מעכשיו לעכשיו, חשוב לי להרגיש שלכל מה שקשור בכתיבה האישית שלי אין דד־ליין ואין מיטת סדום של מספר מילים ואין מי שיאמר לי מתי להתחיל ומתי לסיים. שותפי לכתיבה, בתשע השנים האחרונות, הוא הכלב שלנו. הרצל. גריפון עם זקנקן. בטיול הבוקר אני משתפת אותו בתוכניות שלי, והוא זה שיושב לרגליי בלילות הלבנים, כשאני כותבת שורה ומוחקת חמש. לפעמים יש לי הרגשה שהרצל גוער בי "די, תפסיקי, את לא מבינה שהלילה לא יֵצא לך כלום? לכי לישון", ואני משתדלת לציית לו כשהוא פוזל לעבר חדר השינה.
04 יוצרת שאהובה עלייך במיוחד: קרן פלס. מעריצה את הכנות שלה. בכל שיר היא גורמת לי להרגיש שהיא הוציאה לי מהפה את מה שהתביישתי או חששתי להגיד.
05 עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה: אילו הנסיכה דיאנה הייתה חוזרת לעולם הזה, הייתי שמחה לקבל הזמנה לארמון וללגום בחברתה ספל תה. הייתי תורנית בחדר החדשות של העיתון כשהגיעו הצילומים הראשונים מטקס נישואיה עם צ'ארלס (1981) וכבר אז ראיתי בה נסיכה יפה, אבל עצובה. אני מתה לשאול אותה מה גרם לה להגיד לו "כן", מתי הבינה שהלב שלו נתון לאישה אחרת, ולמה לא היה לה שכל או אומץ להמיר את הכתר באהבת אמת.
06 עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד: האמת? עם בעלי, פרופ' עמי סידי. ברור לי שלא אצליח למלא את מקומו במרפאה או בחדר ניתוח, שתי טיפות דם ואתעלף, אבל אני מתה להיכנס לראשו של הגבר שאני אוהבת כדי לפענח, אחת ולתמיד, את ההבדל שבין ההורות שלו לשלי.
07 מה מצחיק אותך: ההומור שלי נמוך מאוד. בעיניי, אין דבר מצחיק יותר מבנאדם שמחליק על קליפת בננה ומשתטח על המדרכה, הראש למטה והרגליים למעלה. בני משפחתי נאלצו להתרגל לעובדה שאני גועה בצחוק פרוע ומופרע בכל פעם שמישהו נופל מאיזושהי סיבה. התחביב שלי הוא להבהיל אנשים. כשבעלי נכנס לשירותים אני אוספת סביבי את כל הילדים והנכדים שבבית, אנחנו מתחבאים מאחורי הקיר וכשהוא יוצא כולנו מסתערים עליו ב"בוווווווו" היסטרי.
08 עם מה את נרדמת: עם הסלולרי ביד. במשך שעה ארוכה אני מדפדפת, בפעם המי יודע כמה, ביבול היומי – תמונות וסרטונים של הנכדים. שנייה לפני שהעיניים נעצמות אני מתפללת לשלומם ואומרת את "שמע ישראל".
