הנה שתי עובדות המרחפות מעל ספרו החדש של אמנון רובינשטיין: 1. הוא חגג לא מזמן את יום הולדתו התשעים. 2. בשנת 1999 הספידו את הסופר מעל בימת הכנסת, לאחר שדווח על מותו.
ראשית נאמר את מה שראוי שייאמר: רובינשטיין מגלה בספר הפרוזה השביעי שלו יכולות מד"ב לא רעות בכלל, ומצליח ב־140 עמודים לנסח רעיונות, תובנות והמצאות עתידניות שיישארו עם הקורא גם אחרי הקריאה. העלילה מתרחשת בתל־אביב בעוד כ־50 שנים, והגיבור הוא עובד בכיר בחברה המפתחת מוצרים שונים שמטרתם הארכת תוחלת החיים האנושית והאטת תהליך ההזדקנות. כיאה לכל עלילה המכבדת את עצמה, גם ב"מתושלח" מסתבך הגיבור רומנטית, מקצועית ונפשית, ובסיום ישנו טוויסט ספרותי קטן מתבקש וראוי. כול יצירת מד"ב ישראלית היא תוספת משמחת למדף שלנו, ורובינשטיין עושה זאת לא פחות טוב מאחרים.
העניין הוא שכאמור יש שתי עובדות הקשורות בחייו של הסופר, שלא מאפשרות להתעלם מהן כשמתייחסים לספר. וגם את זאת צריך לומר, בדרך שאינה ביקורת או הצגת בעיה אלא הצבעה על עובדה: מדובר בספר שהקשישות ניכרת בו. הוא מגניב בדרכו הזקנה, עד כמה שהדבר נשמע מוזר.
הנה, קחו למשל את שני הנספחים המצורפים לספר. האחד: "נספח – ביאור מונחים טכנולוגיים בספר". כן, זה ארכאי ומיושן בדיוק כמו שזה נשמע. בוא, כתבת נובלה חביבה, אין צורך לאכול עכשיו את הראס ולהסביר מהי בינה מלאכותית, רחפנים ורכבים אוטונומיים. שחרר, אחינו. האוכלוסייה שתקרא את הספר הזה אוריינית מספיק בתחום, ונספח המושגים הזה קצת יביך אותה.
לאחר מכן מופיע אפילוג, שבו מסביר הסופר את הבחירות שעשה בעיצוב העלילה – ובואו נזכיר, מדובר בנובלה קצרה – שבאמת אין בו צורך. לא זו אף זו, הוא מסביר כי "החלטתי שלא לנחש לאיזה כיוון תתפתח השפה העברית שתהיה מדוברת בעתיד. משום כך, אני נזקק לשפה המדוברת כאן ועתה. כל אלטרנטיבה תהיה מלאכותית ומאולצת". זו כבר ממש הרמה להנחתה. כי השפה שבה משתמש רובינשטיין – ומדובר בבחירה לגיטימית – היא עברית "המדוברת כאן ועתה" בתנאי שחזרת אחורה בזמן לאמצע שנות השבעים של המאה הקודמת. השפה כבר אינה משתמשת במילים כמו "הפליט" (במובן של "אמר") וגם לא בביטויים כמו "אני מבטיח לכם נאמנה". אלה כמובן דוגמאות בלבד. שפתו של רובינשטיין יפה ומכובדת, אבל היא יוצרת תחושה של ספר עתידני שנקרא בהווה ושנכתב בעבר. וזו תחושה קצת מבלבלת.
אדם בן תשעים שכבר הוספד לפני שני עשורים ומוציא לאור ספר על תל־אביב העתידנית, הוא דמות שהייתי רוצה שתמשיך לכתוב עד מאה ועשרים ואפילו מעבר לכך. אם רק תהיה סביבו עבודת עריכה הדוקה יותר, שתגשר בינו לבין קהל היעד של ספרים כאלה, כולם יצאו מורווחים.
