01 זיכרון ילדות תרבותי. שנת 1985, אני בת שש, ״עוץ לי גוץ לי״ בהיכל יד אליהו, עם לא פחות מעפרה חזה בתפקיד בת הטוחן. חוויה שלא אשכח לעולם, הייתה שם במה מסתובבת, וטקסט מבריק ושנון, ואני ממש זוכרת את תחושת הרעד וההתרגשות כשחיידק הבמה כנראה נכנס לי לתוך הוורידים והתנחל לו שם. זה היה כל כך יפה, לא היה לי סיכוי.
02 ספר שקראת פעמיים. בנעוריי, ספר השירה של תרצה אתר ״עיר הירח״, הרגשתי, ואני עדיין מרגישה, שהיא מדברת מגרוני ומליבי. תמיד יש לי איתה איזה קשר לבבי נשי פנימי. בבגרותי – ״דיוקן האמן כאיש צעיר״ של ג׳יימס ג׳ויס, קראתי כמה פעמים גם כי התרגום קשה, אבל בעיקר כי המסע של האמן הצעיר, של שחרור מהשמרנות לטובת האמנות נוגע בי במקום עמוק ומרגש.
03 דמות שמעניקה לך השראה. מג׳יין פונדה ועד אנג׳לינה ג׳ולי, כל הנשים והגברים שהשכילו לנצל את הכוח האדיר של התעניינות התקשורת בהם למטרות טובות. כדי להפנות זרקור כלפי אי־צדק, סבל, רעב ומצוקת כדור הארץ. האנשים שהופכים את הכוח הכי קפיטליסטי ומשחית לכוח מניע לתיקון ולחסד.
04 יוצרת אהובה עלייך במיוחד. רות קנר. יוצרת התיאטרון־סיפור־תנועה הכי מרתקת, מקורית, איכותית ואינטליגנטית בישראל בעיניי. כבר שנים רבות שהיא יוצרת בשולי התיאטרון הישראלי, אבל היא לא שוליים ולא מיינסטרים, היא שפה משל עצמה. אני חולמת לשחק בהצגה שלה יום אחד.
05 עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה. עם סבתא שלי, רבקה ז״ל, שעל שמה אני נקראת. אבא שלי מספר לי הרבה עליה לאחרונה. רופאה, אישה מיוחדת, אמיצה. היא חיה בקייב, עבדה במרפאה ציבורית, נלחמה באנטישמיות, בחוסר צדק, והייתה מאשפזת חולים גם אצלה בבית אם לא היה להם לאן ללכת. יש לי תחושה שהייתה יכולה להיות לנו יופי של שיחה על כוסית וודקה ודג מלוח.
06 עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד. עם שר התרבות. הייתי עושה שם כמה כוונונים מחדש של התרבות הישראלית וחוזרת לענייניי. אני בטוחה שכבוד השר ישמח להיות שחקן בהבימה לאיזו יממה.
07 באיזו סדרת טלוויזיה היית רוצה לשחק בתפקיד אורח. כמובן־כמובן ב״קופה ראשית״. הבת שלי מעריצה שרופה, והחלום הגדול שלה הוא לראות אותי קונה שם בקופה עם כוכבה ורמזי. זה כל כך ישדרג אותי בעיניה ובעיני החברים שלה, שבשלב הזה אני מוכנה לגלם גם חסה, ובחינם. אל תגידו לסוכנת שלי.
08 מהו המאכל שאת לא יכולה לעמוד בפניו. פיצה. כמה מביך. אני אוהבת אוכל אנין, מאוד אוהבת מסעדות, וכמה שיותר גורמה, פלצני, מתחכם, מוזר, תנו לי כוכבי מישלן. אבל בסוף־בסוף, כאחרונת הטינאייג׳רים, אני חסרת אונים לחלוטין מול מגש פיצה לוהט.
09 עם מה את נרדמת. הייתי מאוד רוצה לומר עם ספר, אבל יותר כן יהיה לומר שזה הטלפון שלי, פתוח על פייסבוק, עד שאני לא יכולה לשאת את הטמטום ונרדמת מרוב ייאוש.
