כשג'ורג' קלוני החל לביים את "שמי חצות" באמצע 2019, הוא בוודאי לא דמיין עד כמה תמת הבדידות של הסרט תהיה רלוונטית לצופים בסוף 2020. העלילה מתרחשת בשנת 2049, כמה שבועות לאחר שאסון גלובלי הפך את האטמוספרה לרדיואקטיבית ומאיים להשמיד את כל החיים על כדור הארץ. ד"ר אוגוסטין לופטהאוס (בגילומו של קלוני) הוא המדען האחרון שנותר במצפה כוכבים בחוג הארקטי אחרי שכל דרי המקום התפנו, אך הוא מגלה שילדה קטנה נותרה מאחור. לופטהאוס, הגוסס ממחלה, נאלץ בכוחותיו האחרונים לקחת את הילדה למסע במרחבים המושלגים אל תחנת מחקר קרובה, כדי שיוכל ליצור קשר ולהזהיר ספינת חלל שעושה את דרכה חזרה לכדור הארץ ממשימה ארוכה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
פס״ד "ג׳נין ג'נין" הוא ניצחון זמני בקרב על הנרטיב הישראלי
"עדות לחוסן יהודי": מוזיאון שואה ראשון ייחנך בפורטוגל
הרוטשילד של דורנו לא קיבל את ההכרה הראויה לו
הרבה כוונות טובות יש ל"שמי חצות", אלא שהוא קצת נופל בין הכיסאות: איטי ומהורהר מכדי להיות סרט הרפתקאות סוחף, אבל עם לא מעט סצנות מתח ופעולה הוליוודיות שמקשות עליו להיות יצירה פילוסופית רצינית. לא עוזרת גם העובדה שאת כל מה שהוא עושה, סרטים אחרים כבר עשו טוב יותר לפניו; כמו "סולאריס" של סטיבן סודרברג ו"כוח משיכה" של אלפונסו קוארון, שני סרטים שקלוני כיכב בהם וניכר שהשפיעו עליו כבמאי. כל זה אינו אומר שמדובר בסרט לא טוב, ולא בכדי הוא הפך לאחד הנצפים ביותר בנטפליקס.
מרגע שהדמויות נדרשות לפעולה בתחילת המערכה השנייה, קלוני מצליח לשמור על מפלסי מתח ורגש נאותים – בתלאות המסע המושלג על הקרקע ובשלל התקלות הפוקדות את צוות החללית. גם תחושת הבדידות המצמיתה של הדמויות עוברת היטב, מהדהדת דרך מרחבי השלג העצומים והחלל האינסופי. ככל שהסרט מתכנס לסיומו, הצורך האנושי כל כך בקרבה, משפחה וקהילה מקבל עוצמות מוחשיות ופוגע היישר בבטן הרכה, למודת שנת הבידוד שעברה על כולנו.
הבמאי רוברט רודריגז רגיל לעשות אקשן אלים וגרפי מאוד למבוגרים ("דספרדו", "עיר החטאים"), אבל פיתח גם נישת סרטי ילדים תמימים וילדותיים, כמו סדרת "ספיי קידס" וכעת גם "גיבורים זה אנחנו" החדש בנטפליקס. גיבורי הסרט הם ילדיהם של קבוצת גיבורי העל שמגינה על העולם – "ההרואיים" (בקריצה מאוד לא מתוחכמת ל"הנוקמים"). לאחר שההרואיים נלקחים בשבי בידי חייזרים הפולשים לכדור הארץ, נאלצים הילדים לגלות תושייה, לתפוס את המושכות ולהושיע את המבוגרים ואת העולם כולו. גם לילדים יש כוחות מיוחדים, ובמהלך ההרפתקה הם יצטרכו ללמוד כיצד לממש את הפוטנציאל הגלום בהם.
במבחן התוצאה, "גיבורים זה אנחנו" בהחלט עושה את העבודה. הושיבו מולו ילד בגילי 6־12 והוא יישאר דבוק למסך למשך שעה וחצי. גם המסרים חינוכיים וחיוביים מאוד: יש כאן העצמה של הילדים והבנה שלכל אחד יש ייחוד משלו, גיוון אתני, קבלת האחר והשונה, חינוך להבנה שאם רק נאמין בעצמנו אין דבר שלא נוכל להשיג וטיפוח הרעיון שהדור החדש הוא תמיד שיפור של קודמו. פנטסטי. אלא שלעיניים בוגרות קשה להתעלם גם מעד כמה שהסרט נדוש וחסר השראה. הכול קורקטי, צפוי וילדותי למדי. הבימוי חסר מעוף, האפקטים זולים והמשחק נורא – גם של הילדים וגם של ההורים, על אף שמגלמים אותם שחקנים ותיקים כמו כריסטיאן סלייטר ופדרו פסקל. את הילדים זה בהחלט יספק, אבל האם לא מגיע להם יותר? דיסני, פיקסאר וספילברג כבר התוו מזמן את הדרך ליצירת סרטי ילדים אינטליגנטיים, נבונים ובעלי עומק רגשי שממשיכים ללוות את הצופה לנצח. סרטים שכל דור שגדל חוזר לצפות בהם עם ילדיו. זה הסטנדרט, ואין שום סיבה להסתפק בפחות. אלא אם צריך למצוא לילד בייביסיטר מיידי לשעה וחצי הקרובות, ונטפליקס הרי גם ככה כבר רץ שם ברקע.
שמי חצות
ארה"ב 2020, במאי: ג'ורג' קלוני, 118 ד', נטפליקס  
גיבורים זה אנחנו
ארה"ב 2020, במאי: רוברט רודריגז, 100 ד', נטפליקס  
