"הפספוס הגדול ביותר של שלדון אדלסון, שמכירים אותו בעיקר בעקבות עסקיו ועמדותיו הפוליטיות, ופחות בעקבות תרומתו יוצאת הדופן לעולם היהודי", כך אמר לי כמה וכמה פעמים, מכר קרוב של בני הזוג שלדון וד"ר מרים אדלסון, בעיניו "מדובר ברוטשילד של דורנו" רק שאותו רוטשילד, לא מקבל ולו קמצוץ מההכרה הראויה לו.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הלבנת מאחזים פלסטינים ללא אישור הקבינט
– מחיר הדיבה: בית המשפט פסל לשידור את "ג'נין ג'נין"
– משוויץ של המזה"ת לקן טרור: מה צריך ללמוד מלבנון?
כששמעתי על דבר פטירתו של אדלסון, המשמש גם כבעלים של עיתון מקור ראשון, נזכרתי בכל אותם פעמים שנפגשתי איתו, או ששמעתי אותו מדבר מול חניכי תגלית או בכנסים של ארגון IAC. אני זוכר אירוע מצומצם של חניכי תגלית, שביקשו להודות לו על תרומתו האדירה, ושם הוא סיפר על אביו המנוח, שהיה נהג מונית, ולא הצליח לבקר בישראל. "כשכבר היה לי מספיק כסף לקנות לו כרטיס, הוא היה מבוגר וחולה מידי" סיפר אז לחניכים, "נדרתי נדר שלא אתן לכך שעוד יהודים מהעולם לא יוכלו לבקר בישראל רק בשל עלויות כלכליות". לא אשכח את הצמרמורת שעברה בגופי כאשר הזכיר את אביו, ודיבר על זהותו היהודית הכה עמוקה ומשמעותית.
באחד מביקוריו של אדלסון ואשתו במערכת מקור ראשון, קיימנו ישיבת מערכת קטנה עם המו"ל שלנו, שנגררה כמובן לענייני דיומא. שאלתי אותו, בימים של תחילת ממשל טראמפ, "האם אתה חושב שאכן ישנה עלייה באנטישמיות בארה"ב?" הוא ישב שם, רגוע, ואמר לי, "בוא אני אספר לך אנטישמיות מהי" ושיתף אותנו בילדותו בבוסטון, אז קתוליים החטיפו לו ולחבריו מכות בשל היותם יהודים. הוא הזכיר לנו שבתקופה ההיא, יהודים לא יכלו להתקבל לכל מוסד אוניברסיטאי, או להיות חברים במגוון גופים וארגונים. "אי אפשר להשוות את האנטישמיות שחוויתי אז, למצב היהודים באמריקה כיום" אמר ברוגע ובחדות שכה אפיינו אותו.
אדלסון אולי לא הקים את תגלית, אך הוא הפך לתורם הגדול ביותר שלה, ולתורם שמזוהה אולי יותר מכל עם הארגון. כחצי מיליארד דולר תרמו בני הזוג לתגלית מאז שנת 2007, וגרמו לכך שרשימות ההמתנה שכל צעיר יהודי אמריקני הכיר – ייעלמו, שכן מי שיוכר כזכאי חוק השבות – יוכל בעקבות התרומה שלהם לבקר בישראל. גם כאן היו מי שניסו לצייר את אדלסון ככזה ש"משתלט" על תגלית ומנסה להפוך אותה לגוף ימני יותר. אלא שמהיכרות קרובה מאוד עם העניין – לבני הזוג אדלסון לא היתה השפעה על תכני הפרויקט, ומעידים על כך התורמים האחרים כגון צ'רלס ברונפמן שמזוהה היטב עם השמאל האמריקני והישראלי כאחד. ארגוני שמאל ניסו לטעון שתגלית מקדמת את האג'נדה הימנית ומונעת ממשתתפיה להיפגש עם פלסטינאים – אלא אפילו יוסי ביילין, מהוגי תגלית ואיש שמאל מובהק, הסביר לי בראיון ש"תגלית לא אמורה לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אלא לחזק את הזהות היהודית".
תרומה נוספת שתירשם על שמם של בני הזוג אדלסון היא לארגון ה-IAC, המועצה הישראלית אמריקנית, ארגון שהיה אז קטן, והתיימר להיות "ארגון הגג" של הישראלים המתגוררים בארה"ב. עבור ד"ר אדלסון היה מדובר בנושא אישי שכן היא עצמה אזרחית ישראלית שהיגרה לארה"ב. תוך כמה שנים, ועשרות מיליוני דולרים של תרומות, הפך ה-IAC לארגון היהודי שגדל במהירות הגדולה ביותר – ומתפרס היום בלא פחות מ-27 מדינות.
לראשונה, החלו המהגרים הישראליים, שכונו עד אז "יורדים", להתחבר לשורשים היהודיים שלהם, ולהתחבר לקהילות של ממש. עד אז חיו הישראלים האמריקניים כיחידים, בלי רשת תומכת, ולרוב מנותקים מהקהילה היהודית הוותיקה – שכן לא התחברו אליה מבחינה תרבותית או דתית. ה-IAC הולך והופך עם השנים לגוף שמחזק את הזהות היהודית של כמיליון ישראלים וצאצאיהם ברחבי ארה"ב. לכנסים שלהם הגיע לא אחר מאשר דונלד טראמפ, ללא ספק בהשפעת אדלסון.
לפני מספר שנים, כאשר הדיון סביב תנועת ה-BDS והחרם על ישראל היו אקטואליים ומרכזיים, החליט אדלסון תוך כמה ימים לקיים כנס סודי במלון הוינישיאן שבבעלותו בלאס וגאס וזימן לשם את נציגי כלל הארגונים היהודיים שלהם נגיעה בנושא. כזה היה אדלסון, בלי בולשיט, ניגש ישר לעניין, וגורם לשינוי של ממש.
האדלסונים לא נשארו בתרומותיהם רק בגבולות ארה"ב, הם תומכים באינסוף מיזמים וארגונים ישראליים, כגון מוסדות אקדמיים במרכז הבינתחומי בהרצליה ובאוניברסיטת אריאל, שם בניינים גדולים ופקולטות נושאות את שמם. כמו כן, הם תורמים לאגודת ידידי צה"ל, למוזיאון יד ושם ועוד.
משום מה רובכם תזכרו את אדלסון בגלל קשריו לראש הממשלה בנימין נתניהו, לפרשיות הקשורות לנוני מוזס, ישראל היום או לעסקי הקזינו שלו. אבל אני מבקש לזכור אותו כ"רוטשילד של דורנו" שפעל ללא לאות לחיזוק מדינת ישראל והעם היהודי. אני אזכור את אותו אדם, שאמנם גדל בארה"ב, אך היה מחובר בנימי נפשו למדינת ישראל, חיבור שאי אפשר לתאר במילים. החיבור הזה הוא שהביא אותו לחיבורם של מאות אלפי בני נוער יהודיים מהעולם לישראל, לחיזוק הישראלים ברחבי ארה"ב ולחיזוק מדינת ישראל בתוך גבולות המדינה – ומחוצה לה.
אדלסון החליט בצורה מודעת שלא להיחשף מידי לתקשורת, וליח"צן את פעילותו הפילנתרופית. מקורביו יגידו שהם מבכים על כך, אך כנראה שכך העדיף לחיות, בלי רעש מיותר ואור הזרקורים. מאידך, תפקידנו להנציח את זכרו של הרוטשילד היהודי הגדול ביותר שידענו בעשורים האחרונים.
לא בכל כלי תקשורת ישראלי מוכנים להקדיש כתב במשרה מלאה שיעסוק בקהילות היהודיות ברחבי העולם. העובדה שהאדלסונים הם "בעלי הבית" של מקור ראשון, גרמה לכך שזה יהיה הגיוני לתת תשומת לב לאחינו ולאחיותנו מעבר לים. על כן, תודתי הצנועה לכם, בני הזוג אדלסון, שאפשרתם לי להפיץ את האור ואת הקשרים ביננו כאן בישראל ליהודי העולם, ובעקבות כך לחבר עוד יותר את החברה הישראלית לנושא שהיה כה קרוב לליבכם.
