במובנים רבים שנת 2020 תיזכר כשנה אבודה בעולם הספורט. המשחקים האולימפיים בטוקיו והיורו בכדורגל נדחו; ליגות שונות בענפים הקבוצתיים בוטלו, בהן היורוליג בכדורסל; ליגות אחרות חודשו לאחר הפסקות ארוכות במתכונת משחקים שונה וללא קהל.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
סוגרים את 2020 בטלוויזיה: כשסיימנו את כל נטפליקס
סוגרים את 2020 במוזיקה: הופעות בלי ניצוץ בעיניים
סוגרים את 2020 בקולנוע: כותרות הסיום עולות
אבל היה רגע אחד שמסמל יותר מכול את המשבר בתחום. זה נודע באחד באפריל, ולמרבה הצער זו לא הייתה מתיחה. הידיעה בישרה על כך שטורניר וימבלדון בוטל, לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה. נפל דבר: טורניר הטניס הוותיק בעולם, שהתקיים לראשונה במאה ה־19, לא נערך השנה בגלל הקורונה. עוד ניצחון קטן וסמלי של הנגיף על האנושות.
החיסונים נראים כנקודת תפנית שתוביל להבסת הנגיף, אבל את המכות המורליות הקטנות והגדולות בדרך, קשה לבטל. בין שאר נזקיה, מגפת הקורונה פגעה בצורה חמורה באחד מעקרונות היסוד בעולם הספורט: ההמשכיות. העיקרון שלפיו כל עונה היא הזדמנות חדשה, והגלגל ממשיך להסתובב בכל שנה.
מלבד שיעור בצניעות לאנושות כולה, היה כאן גם שיעור בצניעות לאוהדי קבוצות הספורט. מתברר שהספורט יכול להתקיים בלעדיהם. אולי לא לאורך זמן, ובוודאי שלא באותן עוצמות, אבל הוא יכול. כי בסוף־בסוף, הגורם החשוב ביותר בעולם הספורטיבי אינו האוהדים ביציעים, אלא הספורטאים.
התרסקות של חלום
השנה ההזויה ויוצאת הדופן שעברה עלינו החלה בטרגדיה נוראה כשב־26 בינואר התרסק מסוק שבו ישבו בין השאר קובי בראיינט, אחד הכדורסלנים הטובים אי פעם, ובתו ג'יאנה (ג'יג'י) בת ה־13, שנחשבה לכישרון גדול בתחום. ברגע אחד נפרד העולם מהאיש שהגיע לליגה הטובה בעולם היישר מהתיכון, קלע 33,643 נקודות בעונה הסדירה (רביעי בכל הזמנים, 25 נקודות בממוצע) ועוד 5,640 בפלייאוף, זכה בחמש אליפויות NBA עם לוס־אנג'לס לייקרס והפך לאגדה עוד בחייו. עם הפרישה התרחק מעט מאור הזרקורים, אבל הספיק לזכות בפרס האוסקר על סרט האנימציה הקצר שמבוסס על מכתב שפרסם לרגל הפרישה שלו.
לאחר מותו הוכרז על כניסתו להיכל התהילה של הכדורסל והחל הוויכוח הצפוי על מקומו האמיתי בין כוכבי הכדורסל של כל הזמנים. מה שבטוח הוא שבראיינט היה השראה לכדורסלנים רבים, בין השאר ללברון ג'יימס ואנתוני דיוויס, שהקדישו לו את האליפות שבה זכו הלייקרס השנה.
לצד מורשת הספורט המפוארת שלו, תיזכר לבראיינט גם התקרית שבה הואשם באונס של חדרנית בבית מלון, פרשה שנסגרה לבסוף בהסדר מאחורי הקלעים, וספק אם הייתה מאפשרת לו להמשיך בקריירה כרגיל אילו הייתה מתרחשת לאחר שפרצה לעולם תנועת מי־טו.
עידן חדש בקפיצה במוט
ארמנד דופלנטיס, האתלט האמריקני־שוודי בן ה־20, לא התרשם משנת הקורונה. דווקא ב־2020 הוא חקק את שמו בספרי ההיסטוריה, עם שבירה סדרתית ובלתי נתפסת של שיאי עולם בקפיצה במוט. זה החל בפברואר, בתחרות באולם בפולין, שם קפץ לגובה של 6.17 מטרים ושבר את שיאו בן שש השנים של הצרפתי רני לאבילני. שבוע לאחר מכן, בתחרות בגלזגו, הוסיף עוד סנטימטר וקבע את תוצאת השיא על 6.18 מטרים. "זה משהו שחלמתי לעשות מאז שהייתי בן שלוש", אמר לאחר ההישג, שאותו חגג בחיבוק עם אמו ובריקוד על המסלול.
באמצע ספטמבר הוא כבר השתלט על הענף כולו. הקופץ הצעיר, שזכה באליפות אירופה בברלין ב־2018 ובסגנות אליפות העולם בדוחא 2019, קפץ בתחרות ליגת היהלום ברומא לגובה 6.15 מטר וניפץ גם את השיא העולמי באצטדיון פתוח, שבו החזיק סרגיי בובקה האגדי במשך 26 שנה. כל הסימנים מראים שבשנים הקרובות נמשיך ליהנות מביצועיו של דופלנטיס, שינסה להמריא לגבהים חדשים.
שנה הפכפכה בטניס
רפאל נדאל הוכיח השנה בפעם המי־יודע־כמה מאיזה חומר של אלופים הוא עשוי. הטניסאי הספרדי, שכבר לפני עשור נדמה היה שהוא לקראת סיום הקריירה בגלל בעיות ברכיים חמורות, עשה השנה עוד צעד חשוב למורשת שלו. זה קרה ב־11 באוקטובר, כאשר זכה בפעם ה־13 בקריירה ברולאן גרוס בצרפת (לזכותו מאזן של 100 ניצחונות בטורניר מול שני הפסדים), אחרי שרמס במשחק הגמר את נובאק ג'וקוביץ'. הניצחון העלה את מספר הזכיות של נדאל בטורנירי גרנד סלאם ל־20, זהה למספר הזכיות של רוג'ר פדרר.
ג'וקוביץ' עצמו זכה בגרנד סלאם מספר 17, בתחילת השנה באוסטרליה, וסיים כמדורג הראשון בעולם. במקביל הפך הסרבי לבדיחה לאחר שנדבק בקורונה בעקבות טורניר ראווה בהשתתפות קהל, טורניר שהוא התעקש לקיים למרות המצב, ולאחר שהודח מאליפות ארצות־הברית כי כדור שחבט בכעס פגע בגרונה של אחת משופטות הקו.
מי שנכנס העונה לרשימת זוכי הגרנד סלאם המכובדת הוא דומיניק תים. האוסטרי, שזכה לראשונה באליפות ארצות־הברית, עשה זאת אחרי שחזר מפיגור בן שתי מערכות מול הגרמני אלכסנדר זברב. הוא הפך לראשון מאז 2017 שזוכה בתואר גרנד סלאם ושם משפחתו אינו נדאל, פדרר או ג'וקוביץ'.
משחק היסטורי, תואר אבוד
זו הייתה השנה המשונה ביותר בכדורגל העולמי אי פעם, ורק השנה החדשה שלפנינו עוד יכולה להתעלות עליה. אבל מתוך כל הדממה והקלטות האוהדים במשחקים הגדולים של העונה, נזכור בעיקר משחק אחד. באיירן מינכן הציגה ב־14 באוגוסט קונצרט בלתי נשכח כשהביסה 2:8 את ברצלונה חביבת הישראלים ברבע גמר ליגת האלופות בליסבון. שטף המשחק, העוצמה, התנועה של השחקנים של באיירן – כל אלו הגיעו לשיא של אמנות גבוהה.
כעבור תשעה ימים הקבוצה הגרמנית גם הוכתרה כאלופת אירופה בפעם השישית, אחרי ניצחונות על ליון בחצי ועל פריז סן־ז'רמן בגמר. היה ראוי שהמסע המפואר הזה יסתיים בחגיגות המוניות ברחובות בוואריה, אבל במציאות הנוכחית הכול נשכח במהרה ועוד עונה יצאה לה לדרך. למרות ההישג והיכולת, התואר של באיירן יהיה לנצח מעין תואר אבוד, גם אם היא השוותה את מספר הזכיות לזה של ליברפול. עכשיו כולנו מצפים כבר לחזור למשחק שכולנו אוהבים: כדורגל עם קהל ביציעים.
שברו את המחסום
החגיגות בלוס־אנג'לס לא הסתיימו השנה בזכייה של הלייקרס. אוהדי הספורט בקליפורניה המשיכו לחוות נחת גם בסוף אוקטובר כשגם קבוצת הבייסבול המקומית, הדודג'רס, הניפה את תואר האליפות הנכסף לראשונה אחרי 32 שנה. אז, ב־1988, הייתה גם הפעם האחרונה שהלייקרס והדודג'רס חגגו אליפות באותה שנה. במשחק האחרון בסדרת הגמר ניצחה הקבוצה 1:3 את טמפה ביי רייס, ובכך היא השלימה 2:4 בסדרה והחלה בחגיגות.
ליגת ה־MLB הפסיקה גם היא את פעילותה בגלל הקורונה במרץ וחזרה לפעילות במהלך חודש יולי בארלינגטון, טקסס, שם בדומה ל־NBA הוקמה בועה שהקבוצות שיחקו בה עד לסיום העונה. קורי סיגר נבחר למצטיין בסדרת הגמר. אחד ממצטייני הקבוצה, ג'סטין טרנר, אובחן כחולה קורונה במהלך המשחק האחרון, נופה ממנו אבל חזר בסיום לחגוג עם כולם, מה שהוביל לגל ביקורת מוצדק כלפיו.
אגדה ושמה המילטון
מה אפשר עוד להגיד על נהג הפורמולה 1 לואיס המילטון, שבמו ידיו ורגליו שינה לחלוטין את המציאות בסבב המרוצים היוקרתי בעולם. הבריטי הפך ב־2007 לנהג השחור הראשון בסבב וכבר בעונת הבכורה היה מרחק נגיעה מהתואר העולמי. מאז זכה המילטון – שנהג תחילה עבור מקלארן ועבר ב־2013 למרצדס – שבע פעמים בתואר אלוף העולם, כולל בארבע השנים האחרונות, כשהוא משווה העונה את שיא הזכיות של מיכאל שומאכר האגדי.
בסוף אוקטובר, במרוץ בפורטוגל, עקף הבריטי את שומאכר במספר הניצחונות במרוצים, לאחר שחצה ראשון את קו הסיום בפעם ה־92 בקריירה. בסך הכול ניצח המילטון ב־27 מסלולים שונים, כולל שמונה פעמים בהונגריה. הבריטי בן ה־35, שלאחרונה נדבק בקורונה והחלים, לא מתכוון לפרוש בשלב הזה, וסיכוי טוב שגם בעונה הבאה הוא יופיע בסיכומי הספורט השנתיים, עם מספרים ושיאים חדשים.
בועה של הצלחה
בדיחה רעה של כדורסלן יוטה ג'אז, רודי גובר הצרפתי, שזלזל בלחץ מפני הקורונה ונגע בהתרסה בכל המיקרופונים במסיבת עיתונאים לאחר משחק ב־NBA, הפכה למציאות לאחר שהתגלה במהרה כי הוא השחקן הראשון בליגה שנדבק בנגיף. הידיעה על כך הגיעה דקות ספורות לפני שהג'אז ואוקלהומה סיטי עלו לחימום לפני משחק. המשחק לא התקיים, והליגה הושבתה ב־11 במרץ. החשש מפני איבוד חוזי שידור בגובה של מאות מיליוני דולרים הוביל לפתרון המקורי שזכה לשם "הבועה". ב־30 ביולי חזרה ה־NBA להתנהל במתחם סגור בדיסנילנד, פלורידה, שם הסתגרו 22 הקבוצות בעלות המאזן הטוב ביותר, תחת תנאים מחמירים. אחרי שמונה משחקי ליגה נוספים, עם אוהדים שהופיעו רק על מסכים שהוקמו בצידי המגרש, החל שלב הפלייאוף, שהיה איכותי ותחרותי.
זה הסתיים בזכייה ראשונה של הלייקרס באליפות אחרי עשור. זו הייתה גם האליפות הרביעית של לברון ג'יימס והראשונה של אנתוני דיוויס, שהובילו את הקבוצה המעוטרת מלוס־אנג'לס לניצחון בסדרת הגמר מול מיאמי היט. החזרה למגרשים ב־NBA באה במקביל למחאה הגדולה בארצות־הברית בעקבות הרצח האכזרי של ג'ורג' פלויד בידי שוטר לבן. כדי לתמוך במחאת השחקנים, כתובות "Black Lives Matter" הודפסו על המגרשים, ולשחקנים ניתן החופש להופיע עם מסרים שהם מעוניינים להעביר, בגב הגופיות שלהם, מעבר לחופש הבחירה אם לכרוע ברך במהלך השמעת ההמנון.
פרעוש מחפש בית
תחילת השנה האזרחית המתקרבת תהיה גם הרגע שבו לאו מסי יהיה רשאי באופן רשמי לחפש לעצמו בית מקצועי חדש. מסי הגיע לברצלונה בגיל 13, החל לככב בה בגיל 17 והפך לגדול שחקניה בכל הזמנים, והאפשרות שהוא ישקול לעזוב את הקבוצה נראתה לא הגיונית בשום צורה שהיא עד לפני כמה שנים. אבל אחרי זכייה בעשר אליפויות, ארבע זכיות בליגת האלופות, 643 שערים (השווה השבוע את שיאו של פלה לכיבוש בקבוצה אחת, ד"מ) ושלל שיאים ותארים אישיים נכבדים, האפשרות הזו נראית היום ריאלית יותר מתמיד.
בחלוף שנות קסם ארוכות בברצלונה, משהו במכונה החל לחרוק בשנים האחרונות, בעיקר מכיוון ההנהלה ובדרך שבה נבנתה הקבוצה אחרי שעילויים כמו צ'אבי ואינייסטה התבגרו ועזבו את הקבוצה. בסוף אוגוסט הודיעה ברצלונה רשמית כי מסי ביקש לעזוב, אך כדי להימנע ממאבק משפטי מול קבוצת נעוריו הוא החליט להשהות את ההחלטה ולקיים את חלקו בחוזה, שמסתיים בתום העונה הקרובה. גם התפטרותו של נשיא הקבוצה השנוי במחלוקת, ז'וזפ מריה ברטומאו, לא צפויה לשנות את החלטתו של הפרעוש לפרוש כנף לעבר הרפתקה מקצועית חדשה. הקבוצות שעל הפרק הן מנצ'סטר סיטי של המאמן פפ גווארדיולה, או האימפריה הצרפתית פריז סן־ז'רמן, שם מחכה לו בציפייה ניימאר הברזילאי לאיחוד כוחות מחודש.
שיאי עולם בשרשרת
הקשיים שהביאה איתה השנה הזו לאתלטים ברחבי העולם לא ממש השפיעו על אלוף העולם האוגנדי בן ה־24, ג'ושוע צ'פטגאי, שהשתלט במהלכה על כמה מהשיאים היוקרתיים ביותר בתבל בריצה למרחקים ארוכים. זה החל בפברואר, אז הציג את הזמן המהיר אי פעם בריצת כביש לחמישה קילומטר, כשעצר את השעונים לאחר 12:51 דקות.
זה נמשך באוגוסט, במסגרת ליגת היהלום במונאקו, אז ניפץ בכמעט שתי שניות את שיאו בן 16 השנים של קנניסה בקלה, רץ אגדי אחר, במקצה ל־5,000 מטרים, עם תוצאה של 12:35.36 דקות. בתחרות בוולנסיה באוקטובר הוא רשם תוצאה מדהימה נוספת ושוב ניפץ שיא של בקלה, הפעם בן 15 שנה, בריצה ל־10,000 מטרים. צ'פטגאי קבע תוצאה של 26:11.02 דקות ושיפר את השיא הקודם ביותר משש שניות. צ'פטגאי, שנולד במחוז קפצ'ורווה שבאוגנדה, גדל עם שמונה אחים, והחל את דרכו בעולם הספורט ככדורגלן ובהמשך כקופץ לרוחק. בגיל 17 החליט להתמקד בריצה, ומאז אינו מביט לאחור.
המהפך של השנה
בדומה לטורנירים אחרים שכן התרחשו ב־2020, גם הטור דה פראנס, מרוץ האופניים היוקרתי והחשוב בעולם, התקיים השנה במועד שונה ויצא לדרך בניס ב־29 באוגוסט. זה לא מנע ממנו להיות מרוץ צמוד ואיכותי ולהסתיים בדרמה שבה ניצח טאדיי פוגצ'אר בן ה־22, שהפך לסלובני הראשון שמנצח בתחרות ולרוכב הצעיר ביותר לעשות זאת מאז הנרי קורנה ב־1906.
פוגצ'אר, שפיגר רוב התחרות אחרי בן ארצו פרימוש רוגליץ', השיג מהפך בקטע ה־20, אחד לפני הסיום, במרוץ נגד השעון – שם הפך פיגור של 57 שניות ליתרון של 59 שניות וזכה בחולצה הצהובה, שאותה הצליח לשמור עד לשאנז אליזה ב־20 לספטמבר. בזווית הישראלית, קבוצת סטארט־אפ ניישן הפכה לקבוצה הישראלית הראשונה שמשתתפת בטור, וגיא ניב הפך לישראלי הראשון שמסיים את המרוץ.
פרידה סופית
עולם הספורט נפרד בצער לפני כמה שבועות מדייגו ארמנדו מראדונה, בעיני רבים הכדורגלן הטוב ביותר שהעולם זכה לראות – וללא ספק אחת הדמויות הססגוניות, המורכבות והבעייתיות אי פעם בעולם הספורט, שאמנם חי רק 60 שנה אבל גם הפתיע רבים בכך שהצליח בכלל לשרוד כל כך הרבה.
מראדונה הפך לשם נרדף לכל ילד שרדף אחרי החלומות שלו ללא הפסקה, משכונות העוני של ארגנטינה עד להנפת גביע העולם. הוא היה הלהטוטן הגדול מכולם, עם רצון להרשים, להלהיב ולקבל אהבה, ועם תשוקה בלתי נגמרת לניצחון. הוא אמנם שיחק שנתיים בברצלונה, אבל תמיד העדיף את עמדת האנדרדוג. זה מה שהוביל אותו לנאפולי, מועדון קטן בדרום איטליה, שאותו הוביל לפסגות שאיש לא חלם עליהן.
מראדונה היה שילוב הפנטזיות של כל אוהדי הכדורגל; הוא היה הטוב והרע, שסבל מהתמכרויות חוזרות ונשנות, בעיות השמנה, קשר מפוקפק למאפיה וחיבת יתר לדיקטטורים, עוד סממן של הסביבה הבעייתית שהקיפה אותו לאורך השנים. המשחקים הגדולים שלו, כמו זה שכבש בו צמד (כולל אחד ביד) ברבע גמר גביע העולם 1986 מול אנגליה, ייזכרו לנצח.
"אם יש דבר אחד שאני מצטער עליו זה הסמים", חזר ואמר בראיונות, "יש לי בעיית התמכרות שליוותה אותי לאורך השנים ובגללה תמיד אשאר בלי תשובה – איזה שחקן באמת יכולתי להיות אם לא הייתי משתמש בהם". מי שבוודאי כבר מחליף מסירות עם דייגו בשמיים הוא פאולו רוסי, החלוץ האיטלקי האגדי שהביא לאיטליה את גביע העולם במו רגליו במונדיאל 1982, ונפטר גם הוא בשבועות האחרונים בגיל 64.
