קשה להעריך מתי בדיוק החלה ההיעלמות הזאת להתקבל ולהתפשט בספרות הילדים, אבל לאחרונה נדמה שהמרווח היקר בין הטקסט ובין הסבטקסט נכחד בה כליל. מדובר באותו חלל מופלא שעד לפני כמה שנים היה החומר הסמוי, התוסס והער שממנו מופק העונג שבקריאה. אם להמר בניתוח גס, ייתכן שיש קשר ממשי בין היכחדותו ובין הנוכחות ההורית הפעילה מדי בכל תחומי חיי הילדים, זו המוליכה אותם במתקני גני השעשועים יד ביד, זו המסיעה אותם ממקום למקום; זו החרֵדה, לעיתים בצדק, מהאפשרות להשאיר ילדים לבדם בכל מצב. וכך, גם האפשרות להותיר ילדים לבדם עם ספר המחייב חשיבה עצמאית, דמיון או פרשנות, הולכת ונעשית נדירה:
דמיינו לעצמכם עולם שבו כולם נדיבים. איך הופכים דמיון למציאות? אפשר להתחיל כך – פשוט חייכו אל מישהו! […] כל אחד מאיתנו טוב בדברים אחרים, אז בואו ניתן לכולם הזדמנות להתבלט […] לפעמים אנשים אומרים שאין להם מספיק כדי לחלוק עם אחרים, או שאין יותר מקום לאף אחד אחר. אבל אולי דווקא אז תצליחו לומר, "יש מקום לכולם! בואו! הצטרפו!"
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– חברות מאיחוד האמירויות ישקיעו במרכז הייטק בשכונת ואדי ג'וז
– סקר: 83% מהיהודים האורתודוקסיים בארה"ב תומכים בטראמפ
– גואל או רודן: פועלו של א-סיסי מפלג את העולם הערבי
כפי שמוסבר בסוף הספר, "נדיבות" ראה אור כחלק מקמפיין גיוס כספים לארגון "שלושה אפונים" המסייע לפליטים ברחבי העולם. הספר נוצר הודות להתגייסותם של 38 מאיירים בעלי שם ממדינות שונות, סופרת אחת, ואף סופר ילדים ידוע ומוכר שנעתר לכתוב הקדמה לסיפור. המטרה החשובה ורוח הצדק המנשבת בכל אחד מעמודי הספר מקשה על היד לכתוב את הדברים הבאים, אבל מאחר שהמדור הזה עניינו ספרות ולא פוליטיקה, מוטלת עליו החובה לדון את הספר בכלים ספרותיים.
מקבץ האיורים המרהיב מעורר ציפייה למפגש עם יצירה משוכללת, בעלת ספקטרום רב־קולי ורב־שפתי, אשר בכל רבדיה רוחשת נדיבות ורגישות לאחר. בפועל, המפגש עם הטקסט ועם הבחירה לדבר על נדיבות במקום לספר אותה, הוא מפגש מאכזב.
במקום לעסוק בנדיבות דרך סיפור על אדם נדיב או על ילדה קמצנית, על עץ עם נטייה מרטירית עזה או על עיר שכולה זהב, מחברת הספר העדיפה להסביר לקוראיה מהי נדיבות, כאילו מדובר במפרט טכני של מוצר מומלץ. היא מונה רגעים שונים במהלך היום או החיים שבהם נחוצה נדיבות, ומסבירה כיצד היא מצויה לחלוטין בהישג ידנו, לפחות לכאורה.
זו בחירה שמעדיפה את הכתיבה הפלקטית והחד־משמעית על פני זו המורכבת; שמבטאת חוסר אמון באמנות, וחשש לעבד אותה כקרקע שיש בכוחה להצמיח מגוון רחב של תובנות קריאה ופרשנות, כאלה שלא ניתן לשלוט מראש בכיוון צמיחתן. אך אולי מעל הכול, זהו מעשה שיש בו מן הקמצנות.
הקריאה ב"נדיבות" מבכרת קוראים יושבים בכיסאותיהם, סטטיים, מהנהנים מול דף ההנחיות הצר והבלתי נדיב בהחלט שחובר עבורם. צמצום המרווח שבין הסיפור ומשמעותו, בין המשל והנמשל, בין הדמיון ומגוון פרשנויותיו, חוסם את פתחי האוויר בפני קוראים וקוראות המבקשים לתת דרור לדמיונם בין דפיו של ספר ולצאת יחד איתו למסע.
נדיבות
ספר על נדיבות הלב
אליסון גרין
מאנגלית: רונית חקאס
כנפיים, 2020
גיל: 6-4
