ספורטאים ישראלים רבים החלו לחפש פתרונות מעבר לים בעקבות משבר הקורונה, וכל מי שהצליח למצוא הצעה ראויה מבחינה כלכלית ומקצועית מיהר לארוז את המזוודות ולצאת להרפתקה חדשה. אחד מהם הוא גידי קאניוק, הקשר ההתקפי בן ה־27, שחתם כבר באפריל על חוזה לשנתיים בקבוצת בוריראם יונייטד מהליגה התאילנדית, בתמורה לחצי מיליון דולר נטו לעונה. "אם היית אומר לי לפני כמה שנים שאשחק כדורגל בתאילנד הייתי צוחק עליך, אבל הקדוש ברוך הוא מוביל אותך לכל מיני מקומות, והאמת שאני ממש שמח על הבחירה לעבור לכאן ומאושר מהמקום שבו אני נמצא", אומר קאניוק, "עולם הכדורגל הפך קטן בשנים האחרונות, כולם עוקבים אחרי כולם, ואני מניח שסוכן מסוים העלה את השם שלי בפני הקבוצה, מה שהוביל למעקב שלהם אחריי. אחרי שהם אהבו מה שהם ראו קיבלתי פנייה, ומיד התחלתי לבדוק על המקום ועל הקבוצה. המצב עכשיו בעולם הכדורגל לא פשוט בגלל הנסיבות, והחלטתי ללכת על ההצעה הזאת בכל הכוח".
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
– סין, ששולחת מיעוטים למחנות ריכוז, מונתה למועצת זכויות האדם
– הקלטות מנדלבליט-נוה: היועמ"ש וניצן מכחישים טענות סחיטה
– חדשות 12 הציגו חד צדדיות והטיה פוליטית
בוריראם יונייטד נחשבת לאחת הקבוצות הבכירות בליגה התאילנדית. "הקבוצה הפסידה את האליפות בעונה החולפת בדקה ה־90 במחזור האחרון, בגלל שער שספגה. השנה היא שיחקה במוקדמות ליגת האלופות האסייתית והודחה מול שנגחאי", הוא מספר, "בורי ראם היא עיר מרכזית בחבל איסאן. זה מקום נעים ושקט עם מזג אוויר חם ולח, כמו בתאילנד כולה. הכדורגל פה מאוד פופולרי, רבים מסתובבים כאן ברחוב עם חולצה של הקבוצה ויש שחקנים מקומיים אצלנו שיש להם מיליון עוקבים באינסטגרם".
"מפריע לי שבגיל 27 אין לי עדיין הופעה רשמית בנבחרת ישראל, אבל למדתי לחיות עם זה. אני גם מניח שעכשיו אני קצת מחוץ לרדאר, אבל לא בטוח שהעובדה שאני משחק בתאילנד פוגעת בי. בסופו של דבר אם ירצו אותי ימצאו אותי, ואני מקווה שזה יקרה"
קאניוק הגיע לתאילנד לפני כחודשיים. "המסע שלי החל בשבועיים בידוד בחדר מלון בבגנקוק. זה לא היה פשוט, אבל הקבוצה שלחה לי אופני כושר למלון כדי שאוכל להתאמן, ועברתי את זה. המצב בתאילנד מבחינת הקורונה מצוין, ומאה ימים שלא היה פה מקרה מקומי. הם פשוט סגרו את המדינה לתיירים ועובדים פה באופן נכון, למרות שזו בהחלט לא תקופה קלה", משתף קאניוק. "בשלב השני הגעתי לעיר וקיבלתי דירה במתחם של השחקנים הזרים. מותר לכל קבוצה כאן שיהיו לה ארבעה זרים בסך הכול. התחברנו מהר זה לזה ורוב היום אנחנו ביחד, מה שבטח ישתנה קצת כשהמשפחות יצטרפו אלינו בקרוב. הכול עדיין חדש פה בשבילי, ואני עדיין לומד להכיר את הדברים".
מבחינה מקצועית השתלב קאניוק מצוין בקבוצתו החדשה. הוא כבש שער במשחק האימון הראשון שבו שיחק וגם במשחק הבכורה שלו בליגה. למעשה היה זה משחק במסגרת המחזור השביעי בליגה התאילנדית, שחודשה לאחר שהופסקה במרץ. "אני עדיין לומד את הליגה, את הקבוצה ואת השחקנים, אבל יכול כבר להגיד שהכדורגל בתאילנד התקפי מאוד והאיכות גבוהה למדי. יש כאן ליגה טובה. יומיים לפני החזרה של העונה, היה חשד שאחד השחקנים חלה, אז כל הקבוצה נכנסה שוב לבידוד של שבועיים ופתיחת הליגה נדחתה שוב. אנחנו מקיימים את משחקי הבית בבנגקוק וטסים למשחקי החוץ. בדרך כלל הליגה פה משוחקת בשנה קלנדרית, אבל בגלל הקורונה, העונה זה יתנהל כמו באירופה".
הקהל אצלכם נכנס למגרשים?
"כן. רק באופן חלקי כמובן, ובמספר שמשתנה בהתאם לגודל האצטדיון. למשחקים שלנו יכולים לבוא עכשיו 4,000 צופים. כיף לשחק שוב מול קהל, היה מבאס לשחק מול יציעים ריקים. זו תקופה כזו שלומדים לחיות איתה, ומוציאים בה מים מן הסלע".
הביקורת שהשפיעה לרעה
תאילנד היא לא התחנה האסייתית הראשונה של קאניוק. לפני שלוש שנים הוא הפתיע רבים כשבחר לחתום בקבוצת פחטקור טשקנט מהליגה הראשונה באוזבקיסטן – שאותה מאמן עד היום שוטא ארבלדזה, שאימן בעבר את מכבי תל־אביב. "שוטא הכיר אותי מהליגה הישראלית, אבל עדיין הופתעתי כשקיבלתי את ההצעה לחתום שם", נזכר קאניוק, "סיימתי אז עונה מצוינת בפתח־תקווה, הייתי בשלב שבו כבר רציתי מאוד לצאת מישראל, קיבלתי הצעה כלכלית נהדרת מהקבוצה הכי חזקה באוזבקיסטן והחלטתי ללכת על זה".
"אם היית אומר לי לפני כמה שנים שאשחק כדורגל בתאילנד הייתי צוחק עליך, אבל הקדוש ברוך הוא מוביל אותך לכל מיני מקומות, והאמת שאני ממש שמח על הבחירה לעבור לכאן"
המהלך של קאניוק ספג ביקורות רבות, ונראה שהן השפיעו עליו. "במקום להעריך את המקום שבו אני נמצא, כל היום שאלתי את עצמי 'מה אני עושה פה', ועוד אחרי עונה נהדרת שהייתה לי בארץ. הוזמנתי באותה תקופה גם לסגל הנבחרת, הסתכלתי על הקבוצות הגדולות בארץ והרגשתי מוזר לשחק שם. הייתי אז ילד, ולא הבנתי מה באמת חשוב. הכול נראה לי שחור", הוא מספר בגילוי לב, "ועדיין, אנשים חושבים שנכשלתי באוזבקיסטן אבל זה ממש לא נכון. ב־14 משחקים שלי בקבוצה ניצחנו 11 פעמים, כבשתי שער, בישלתי שבעה וחוץ ממשחק שחזרתי אליו יום אחרי החתונה שלי, שיחקתי באופן קבוע בהרכב. הקבוצה שלנו הייתה חדשה לגמרי מבחינת סגל השחקנים והצוות המקצועי, והליגה האוזבקית היא מאוד אגרסיבית וקשה".
איך הרגשת עם הביקורת על הבחירה בתחנה הנוכחית בתאילנד?
"היום אני כבר לא עוסק בשאלה מי אמר מה, וזה לא מעניין אותי יותר. בארץ ממהרים לזלזל, כי לא באמת מכירים או יודעים במה מדובר. עולם הכדורגל באסיה הוא שוק עצום, עם כמה ליגות, כמו היפנית והדרום־קוריאנית, שנחשבות לליגות מצוינות וטובות מכמה ליגות באירופה. עכשיו נפתח לישראלים גם השוק בדובאי, ויש שם ליגות טובות עם הרבה כסף".
קאניוק נולד וגדל ברמת־גן. "מאז שאני זוכר את עצמי שיחקתי כדורגל. אהדנו בבית את בית"ר ירושלים, ובכל יום שיחקתי עם חברים משעות הצהריים עד הלילה", הוא נזכר, "בגיל שש התחלתי לשחק במסגרת קבוצתית בהכח רמת־גן, ושנתיים לאחר מכן עברתי למחלקת הנוער של מכבי תל־אביב. במקביל תמיד הייתי תלמיד טוב, עזרו לי מאוד לאורך השנים בבית הספר ולשמחתי סיימתי לימודים עם בגרות מלאה. בכל מה שקשור לכדורגל, אבא שלי תמיד תמך ודחף, לקח אותי לאימונים והיה איתי בכל מקום".
בגיל 15 החליט קאניוק לעבור למכבי פתח־תקווה. "בשנתון שלי במכבי תל־אביב היה איחוד בין שתי קבוצות נערים, והרגשתי שאני לא מקבל את הקרדיט שאני מצפה לו. רציתי למצוא מקום שבו אהפוך לשחקן מוביל ואוכל להתקדם. יצאתי להשאלה של חצי שנה ורציתי לעזוב, אבל בני טבק, שהיה מנהל מחלקת הנוער, לא רצה לתת לי ללכת. בשלב מסוים ניר לוין החליף אותו, הוא לא הכיר אותי, וניצלנו את ההזדמנות כדי לעבור למכבי פתח־תקווה", הוא מספר, "אין ספק בכלל שזה המועדון מספר אחת בארץ בפיתוח שחקנים. הם מאתרים אותך במועדון אחר, רואים אותך כמטרה, מביאים אותך, נותנים לך את כל המעטפת המקצועית שאתה צריך ועושים הכול כדי לקדם אותך לקבוצה הבוגרת – כך שיוכלו למכור אותך לקבוצה אחרת, וחוזר חלילה. ככה הגלגל עובד שם. זה לא תמיד מצליח, אבל במקרים שזה כן, זה מצליח בגדול".
לא לפי התוכנית
מי שגדל כמה שנתונים מתחת לקאניוק בפתח־תקווה הוא מנור סולומון, שנמכר בשנה שעברה בסכום של שישה מיליון אירו לשחטאר דונצק, ונחשב היום לאחד הכישרונות הגדולים בכדורגל הישראלי. "מנור הוא ילד זהב – צנוע, שקט, עובד קשה וההצלחה לא עלתה לו לראש. אם הוא ימשיך ככה, לדעתי הוא בדרך הנכונה לרמות הגבוהות ביותר של הכדורגל העולמי, תוך שנה או שנתיים. אבא שלו היה מאמן הכושר שלי במשך שנים בפתח־תקווה".
גם קאניוק עצמו סומן בזמנו במהרה כאחד הכישרונות הגדולים בשנתון שלו. "הרגשתי שמנסים לקדם אותי. העלו אותי לקבוצת הנוער כבר כשהייתי בנערים א', וכל המנהלים המקצועיים שמסביב, אם זה אבי לוזון, אופיר לוזון או ליאור אדלר, האמינו בי ועזרו לי להתקדם. אני חייב להם תודה גדולה על זה", הוא אומר. "הלוזונים הם אנשים שרוצים הישגיות, אין להם זמן לבזבז וצריך לדעת להתנהל מול זה. זה טוב מאוד להתפתחות של שחקן, אבל לא כולם יכולים להתמודד עם לחץ כזה".
את הופעת הבכורה בבוגרים ערך קאניוק כבר בגיל 17. "זה היה בדרבי במסגרת גביע הטוטו, עליתי כמחליף, ניצחנו 2:3 והתרגשתי מאוד", הוא משחזר, "שבוע לפני זה במשחק אימון של הנוער מול הבוגרים רבתי עם מיכאל זנדברג, שהיה אז אחד מכוכבי הקבוצה, והייתי בטוח שיענישו אותי, אבל לשמחתי במקום זה זומנתי לשחק עם הבוגרים. שנה לאחר מכן, תחת משה סיני כמאמן, עליתי להופעת בכורה בליגת העל".
בהדרגה הפך קאניוק לשחקן מוביל בפתח־תקווה. "בשנה השנייה שלי בבוגרים רן בן־שמעון, שכל מה שאני יודע בכדורגל זה בזכותו, מונה למאמן. הדבר הראשון שהוא שאל אותי היה מה השאיפות שלי. אמרתי לו שהמטרה שלי היא שבסיום השנה קבוצה אחרת תקנה אותי. עברו בסופו של דבר עוד שלוש שנים עד לשדרוג הזה, בעיקר כי עדיין לא הייתי מוכן מספיק מבחינה מקצועית ומנטלית לעבור לקבוצה אחרת ולהפוך בה לגורם מוביל", הוא אומר. "בשנתיים הראשונות גם לא שיחקתי בתפקיד הטבעי שלי, שהוא קשר התקפי מתחת לחלוצים, כי הביאו קשרים אחרים כשחקני חיזוק. בשנים האלה למדתי המון דברים וצורת החשיבה שלי השתנתה לחלוטין, אם זה בהבנה איפה לקבל את הכדור, איך לקבל אותו, מתי לרוץ לעומק, איך לספק מספרים והרבה דברים קטנים שיוצרים הבדל גדול אצל שחקן בתפקיד שלי".
קאניוק זכה עם פתח־תקווה בגביע הטוטו בעונת 2015/16 ""והציג יכולת נהדרת בעונה לאחר מכן, שהסתיימה במקום הרביעי בליגה. אז הרגיש שזה הזמן לשדרוג. "בשיחה עם אבי לוזון אמרתי לו שאני מרגיש שזה הזמן שלי להתקדם. הוא אמר 'בסדר', אבל שם עליי תג מחיר של מיליון אירו, סכום שנראה לי ולסוכנים שלי גבוה מדי. בסופו של דבר האוזבקים הציעו 600 אלף ועברתי לשם". הוא חתם לשנתיים וחצי בטשקנט, אבל אחרי חצי שנה החליט לעזוב. "הם קנו את הכרטיס שלי בהמון כסף ושילמו לי משכורת מכובדת מאוד, ובהתחלה בכלל לא רצו לשמוע על עזיבה. אבל אמרתי לך, הייתי ילד, ואמרתי לאבא שלי שלא מעניין אותי כלום – אני עוזב".
על מכבי פתח–תקווה: "אין ספק שזה המועדון מספר אחת בארץ בפיתוח שחקנים. הלוזונים הם אנשים שרוצים הישגיות, אין להם זמן לבזבז וצריך לדעת להתנהל מול זה. זה טוב מאוד להתפתחות של שחקן, אבל לא כולם יכולים להתמודד עם לחץ כזה"
בסופו של דבר האוזבקים הלכו לקראתו והסכימו בסוף ינואר 2018 להשאיל אותו למכבי תל־אביב לחצי שנה, אבל הקדנציה שלו בצהוב הייתה לבסוף קצרה ולא מוצלחת. "ככל שאני חושב על זה יותר, אני מבין פחות מה קרה שם", מודה קאניוק, "אני לא מחפש תירוצים, אבל נראה שהגעתי למכבי תל־אביב בתקופה הכי פחות טובה של המועדון בשנים האחרונות. החליפו שם מאמנים, פתאום ג'ורדי קרויף מונה לתפקיד, ובפועל לא קיבלתי הזדמנות אמיתית. חשבתי שאני מגיע לעזור להם לזכות באליפות, אבל בפועל, ב־15 משחקי ליגה, נכנסתי כמחליף חמש פעמים, כבשתי שער אחד וזהו. ניסיתי לברר מה קורה ולא עזר לי כלום".
במקביל לתקופה המקצועית הקשה נאלץ קאניוק להתמודד עם תביעה על סך חצי מיליון אירו, מצד מכבי פתח־תקווה, שטענה כי התחייב לשחק אך ורק במדיה במקרה שישוב לישראל. בסיום העונה בצהוב, ושנה בדיוק לאחר שעזב, סגר קאניוק מעגל ושב לשחק בקבוצת נעוריו. "חזרתי לפתח־תקווה בגלל התביעה, שבוטלה בתמורה לכך שאשחק במועדון עונה נוספת. זו לא הייתה התוכנית המקורית שלי, אבל מרגע שחזרתי שם נתתי את כל כולי. זה בכל זאת הבית שלי, אני מכיר שם את כולם, אלישע לוי אימן את הקבוצה והכול התחיל בסדר גמור".
כתם לקריירה
בסיכומו של דבר הפכה עונת 2018/19 לסיוט עבור המועדון. לוי פוטר במהלכה, וגיא לוזון שחזר לקבוצה לא הצליח להציל אותה מירידה מפתיעה לליגת המשנה במחזור האחרון. "זו הייתה תקופה קשה מאוד והיו לי ימים לא פשוטים, בקושי יכולתי לתפקד. ידעתי שאני לא ממשיך בקבוצה בכל מקרה, אבל עדיין זה הבית שלי, והתחלנו את העונה עם סגל מוכשר והרבה צעירים מבטיחים. היינו בטוחים שאנחנו בדרך לעונה טובה".
איך זה השתבש כל כך?
"בסופו של דבר נעשו המון טעויות שהובילו לזה. זו הייתה אחת מירידות הליגה הכי מוזרות אי פעם, כי ירדנו מתחת לקו האדום בפעם הראשונה רק אחרי המשחק האחרון. התחלנו את הפלייאוף התחתון בניצחון, במרחק תשע נקודות מהקו האדום, והיינו בטוחים שאנחנו נשארים במאה אחוז. הכול פשוט הלך לנו הפוך".
חששת שהירידה תפגע לך בהמשך הקריירה?
"אין ספק שירידת ליגה היא כתם לקריירה, בטח כשהייתי קפטן בחלק מהמשחקים וזו קבוצה שגדלתי בה. בסיום העונה הייתי אמור לחזור לאוזבקיסטן, במטרה להמשיך את החוזה שלי, אבל הגענו לסיכום כספי וסיימנו את ההתקשרות".
קאניוק חתם בהפועל חיפה. הוא הציג יכולת נהדרת והפך לברומטר המקצועי של הקבוצה, שהעפילה לפלייאוף העליון. "בהפועל חיפה היה חדר ההלבשה הכי חזק שהייתי בו", הוא קובע, "היה שלב בעונה שעברה שתוך כמה שבועות חצי קבוצה נפצעה, כולל פציעות של שחקני מפתח שסיימו את העונה. הכול פשוט התפרק לנו, ורק בזכות חדר ההלבשה הבריא שלנו הצלחנו להתרומם בחזרה ולהעפיל לפלייאוף העליון".
על התקופה באוזבקיסטן: "במקום להעריך את המקום שבו אני נמצא, כל היום שאלתי את עצמי 'מה אני עושה פה', ועוד אחרי עונה נהדרת שהייתה לי בארץ. הייתי אז ילד, ולא הבנתי מה באמת חשוב. הכול נראה לי שחור"
החסכנות של בעלי הקבוצה, יואב כץ, הפכה למוקד ללעג. איך היה לעבוד מולו?
"לא דיברתי עם כץ יותר מדי, אבל בשיחות שקיימנו התרשמתי שהוא נחמד וממש מעודד ומפרגן. כל הסיפורים עליו ועל המועדון הם רק אגדות, ואני יכול להגיד לך שאחרי הגדולות, בהפועל חיפה משלמים הכי הרבה בכדורגל הישראלי. כשהגיע משבר הקורונה הייתה תקופה לא נעימה סביב הקיצוץ וההוצאה לחל"ת, אבל בסוף הגענו לסיכום שהיה מקובל על כל הצדדים".
מה דעתך על הרמה בליגת העל כיום?
"אני אוהב מאוד את הכדורגל שלנו אבל חושב שהרמה בארץ בירידה בשנים האחרונות, בעיקר בשל העובדה שרמת הזרים אצלנו בירידה. הגדולות אצלנו עדיין מנסות להביא שחקנים איכותיים, אבל אני לא רואה שום סיבה שישחקו אצלנו שישה זרים בכל קבוצה. עדיף שיהיו פחות זרים וייתנו לשחקנים ישראלים צעירים הזדמנות להתקדם ולהתפתח".
מה הסיכוי שתסיים את השנתיים בחוזה שלך בתאילנד?
"בכדורגל אתה אף פעם לא יודע מה ילד יום. אני מרגיש שקיבלתי החלטה נכונה ומקווה להשלים פה את השנתיים של החוזה, אבל הכול יכול לקרות. מה שבטוח הוא שלמדתי מהטעויות שעשיתי בחיים".
לדעתך ההרפתקאות האסייתיות פוגעות בסיכוי שלך להגיע לנבחרת ישראל?
"מפריע לי שבגיל 27 אין לי עדיין הופעה רשמית בנבחרת ישראל, אבל למדתי לחיות עם זה כי אין לי כל כך ברירה. אני גם מניח שעכשיו אני קצת מחוץ לרדאר בכל מה שקשור לנבחרת, אבל לא בטוח שהעובדה שאני משחק בתאילנד פוגעת בי. עד לפני זמן קצר, ערן זהבי ודיא סבע שיחקו בסין וזומנו, ועכשיו סבע מגיע מדובאי. בסופו של דבר אם ירצו אותי ימצאו אותי, ואני מקווה שזה יקרה. הלוואי שאזכה לחזור לנבחרת ישראל כשחקן שמשחק ומשפיע".
אם יכולת לבחור, מהי ליגת החלומות שלך?
"הליגה הספרדית היא החלום שלי, אבל אני כרגע במקום אחר, וגם אם זה לא יקרה בסוף זה בסדר. למדתי ליהנות ממה שיש, ואני דואג לעצמי ולמשפחה שלי. קריירה של כדורגלן היא קצרה, וצריך לדעת למקסם את הדברים מבחינה כלכלית ומקצועית. אני שואף ליהנות מכדורגל ומהמקום שבו אני נמצא, בתקווה להמשיך להתקדם ולהתפתח, מה שיוביל אותי לאתגרים חדשים ומעניינים".
באוגוסט בשנה שעברה הפכו קאניוק ואשתו אלמוג להורים לבן בכור. "אין חוויה כמו להיות אבא, ומאז שהוא נולד השתנתה צורת החשיבה שלי. היום אני צריך לחשוב גם מה טוב בשבילו ובשביל המשפחה שלי. לא פשוט להיות אשתו של כדורגלן, אבל אלמוג עושה את זה בגבורה ואנחנו מכוונים יחד לאותה מטרה – למקסם את הקריירה שלי ככל האפשר, מכל בחינה".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני בארבע. טוב לי במקום שאני נמצא בו כרגע, אני מתרכז בחלומות שלי ושל המשפחה שלי, ולא מנסה לרצות אנשים אחרים. יש לי עוד דרך עד לחמש, אני מניח שיש מעטים שנמצאים שם כל הזמן, והלוואי שכולנו נהיה מאושרים ושמחים בחלקנו".
