על חטא שלא עזרנו לרווקים

כשאמרתי לרב יהודה עמיטל שהתארסתי, הוא שאל אותי מי המאושרת. אמרתי לו את האמת: "אמא שלי". כשרווק מבוגר מתחתן, לא רק הסטטוס האישי שלו משתנה, אלא גם הרווחה הנפשית של הוריו, וגם מערכות היחסים שלו איתם, ולא רק איתם. כשהתחתנתי, בגיל 31, התחלתי פתאום לקבל משלוחי מנות בפורים. כשהייתי רווק מבוגר, חבריי הנשואים לא שלחו לי משלוח מנות. הם היו זוגות צעירים, והאופק החברתי שלהם היה זוגות צעירים אחרים. בשביל לחזור לחייהם הייתי צריך להפוך לזוג.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– קצב חדש: חשבון הנפש והלקחים מהקורונה
– "לא התמקחתי, לא השוויתי": הנוסח המלא של חשבון נפש צרכני
– המהפכה הטכנולוגיה מסכנת את החירות האנושית

במוקד החברה הדתית עומדות משפחות, וזה טוב ונכון. גם כשהייתי רווק חשבתי כך. אף פעם לא התחברתי למחשבה שכדי להיטיב עם הפריפריה של הקהילה צריך לרסק את עמוד השדרה שלה. אבל אלו שבמוקד צריכים לזכור את אלו שבשוליים. מחקרים מגלים שבניגוד למיתוס, מספר הרווקים המבוגרים בחברה הדתית אינו עולה בשנים האחרונות. הצעירים של היום מתחתנים בממוצע מוקדם יותר מאשר אחיהם הגדולים. אך גם כך, יש בינינו הרבה מאוד בנים ובנות שלא הצליחו למצוא את זיווגם במועד שרצו. הם רוצים להיות חלק מהחברה שלנו, ואנחנו צריכים לעשות מאמץ מיוחד כדי שגם הם ירגישו חלק מהקהילה הדתית. כשאנחנו דוחקים אותם החוצה, יש לזה מחיר כבד.

אני משוחח לא מעט עם רווקים ורווקות מבוגרים, ושומע שכולם רוצים להתחתן. די מקובל להעליב אותם ולומר שהם אשמים במצבם, ושהם לא מספיק רוצים להינשא. אם בדורות האחרונים קשה לנו יותר למצוא את זיווגנו, סביר שזה בגלל משהו עמוק שהשתבש בתפיסת הנישואין שלנו; אך אין זו אשמתם של הרווק או הרווקה המסוימים האלה. הם רוצים להתחתן, ובינתיים לא זכו. אני יודע שאם אגזול מהציבור את הספורט של הטחת עלבונות ברווקים ייוותר חלל של זמן ואנרגיה נפשית שאינם מנוצלים, ולכן אני רוצה להציע חלופה: במקום להעליב רווקים, בואו ננסה לעזור להם.

רווקים ורווקות רוצים מקום בתוך החברה הדתית, אבל עוד יותר מזה הם רוצים למצוא את זיווגם. ככל שהם מתבגרים, הם מקבלים פחות הצעות שידוכים. הרבה פחות. וככל שהם מתבגרים, כל פגישה הופכת להיות טעונה יותר, והכול הולך ומסתבך. לא את הכול אנחנו יכולים לפתור, אבל אנחנו יכולים לנסות לשדך. זה לא קל ולא מתגמל, כי רוב ההצעות לא הופכות לפגישות, ורוב הפגישות לא הופכות לחתונות. בדרך כלל אנשים מציעים לרווקים שסביבם פעם אחת, לכל היותר, ואז הם מרגישים שמילאו את חובתם. אבל לא מילאתם את חובתכם עד שהוא התחתן.

חִשבו כל הזמן על הרווקים והרווקות שסביבכם, הַציעו להם שוב ושוב. גם אם זה לא הצליח, לפחות הם יודעים שלמישהו אכפת מהם. אם לא שליש גן עדן, מן הסתם לפחות שישית גן עדן מזומנת לאלו שניסו שוב ושוב לשדך, גם אם השידוכים לא צלחו. ועם הרווקים נתפלל: תהא שנת פחות אכזבות, ואולי אפילו – תהא שנת פעמי אושר.