סדרת הספורט הדוקומנטרית "הריקוד האחרון" זכתה להצלחה אדירה מהרגע שעלתה לאוויר. הסדרה מתארת את הקריירה של שחקן הכדורסל מייקל ג'ורדן וכבר הפכה לאירוע מדיה גלובלי שמאפיין ברוב המקרים רק שידורי ספורט חיים של אירועי שיא. ההצלחה הגיע משילוב של כמה גורמים יחד – שחקן כדורסל עם איכויות אישיות ויכולות מקצועיות יוצאות דופן, תמיכה של מערכות שיווק משומנות ומלוטשות, חלון הזמנים בו כוכבו זרח – סוף שנות ה-90 של המאה הקודמת, עם פריחתו של עידן המסחור והגלובליזציה של התקשורת; וכמעטפת לכל אלה, מועד שידור התכנית, בזמן שאירועי הספורט החיים עצרו מלכת בשל התפשטות נגיף הקורונה ברחבי העולם. אף שהייתה מיועדת לשידור בחודשי הקיץ (יוני 2020), הוחלט להקדים את שידורי הסדרה והיא עלתה לאוויר ב-19 באפריל 2020, ממש בעיצומה של מגפת הקורונה העולמי.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "הדרך שבה מתנהל ענף הכדורסל גורמת לאיבוד הזהות שלנו"
– "החורף יהיה שונה לחלוטין ממה שחווינו"
– "כי מציון תצא תורה, אבל גם מצפון אמריקה"
הריקוד האחרון מתעדת את עונת המשחקים האחרונה של שחקן הכדורסל מייקל ג'ורדן במדי השיקאגו בולס (1997-1998) במאבקה על תואר האליפות השישית והאחרונה של הקבוצה. בעזרת עונת המשחקים הזו הבמאי ג'ייסון הייר שזר את תתי הסיפורים שמרכיבים תמונה גדולה הרבה יותר. התכנית מלווה את ג'ורדן משנותיו הראשונות כשחקן צעיר ומשרטטת פרופיל ברור של אדם מיוחד מאוד, שזכה למעמד מיוחד בקרב יריביו ובאופן שסוקר על ידי התקשורת בהערצה עיוורת.
הסדרה אמנם לא מציגה הרבה פרטים חדשים על השחקן ולא על הקבוצה והליגה, בטח למי שחי ועקב אחר הכדורסל בשנים אלו. אך באמצעות מאות שעות הקלטה וראיונות רבים, היא מצליחה לשזור ולהבליט, באופן רגיש, את הסיפורים הגדולים והשותפים המרכזיים של ג'ורדן לקריירה המרשימה. האופי האולטרא תחרותי של השחקן, שגם גרר אותו לעיתים למקומות בעייתיים, הוא ללא ספק המרכיב הבולט בתמונה שמבקש הבמאי לצייר. חשוב בהקשר הזה לציין שחומרי הגלם המתינו כשני עשורים עד לאישורו של ג'ורדן, ורק במרץ 2018 הפקת התכנית החלה. סביר להניח כי מה שהשחקן לא רצה שייחשף, נותר מחוץ לתכנית. אך יחד עם זאת, לא מדובר במופע יחסי ציבור כלל ועיקר. התכנית מציגה גם צדדים פחות זוהרים באישיותו והתנהלותו של הכוכב, ובראשם הנטייה להימורים.
הסדרה מצליחה לחשוף ולעניין גם אוכלוסיות שונות שלא זכו לראות את ג'ורדן משחק. העריכה המרשימה נעשתה באופן מדויק, כך שגם מי שלא חי בתקופה הזאת או שאינו אוהד ספורט, קיבל מושג והצצה לאירועי הרקע שהובילו לכל אחד מהסיפורים. נדמה שזהו אחד המהלכים החשובים של הסדרה, שהצליחה להוציא את הסיפורים על הקבוצה וכוכביה מגבולות הנוסטלגיה. במובן מסוים לא מדובר בסדרת כדורסל אלא בשיעור לחיים. על נחישות, אמונה, מקצועיות, סימון מטרות וכל אותם ערכים שמזוהים כל כך עם ג'ורדן ועם הספורט.
תקשורת גלובלית טרום סלולרית
שנות ה-80 של המאה ה-20 היוו נקודת מפנה משמעותית בהיסטוריה של שידורי הספורט באופן כללי ושל ליגת ה-NBA באופן נקודתי. שינויים טכנולוגיים אפשרו להרחיב משמעותית את שידורי הטלוויזיה ולהעבירם למקומות רבים בעולם. גם הצטרפותם של שחקנים לא אמריקנים, וכניסתו של הקומישינר דיוויד סטרן העניקו לליגה רוח גבית ותרמו להפיכתה לליגה גלובלית. מאז כניסתו של הקומישינר, השכילה הליגה לפתח מערכות שיווק מוצלחות שתרמו באופן משמעותי להפצתה.
ג'ורדן, שהיה שותף בכיר לפופולריות המתעצמת של ליגת ה-NBA, היה גם אחד הנהנים העיקריים מכך. מהבחינה הזאת, ניתן לשער שהתקופה סייעה לו להפוך גם לכוכב כל כך קונצנזואלי. החיבור של השחקן עם חברת נייקי והפרסומות שהפיקו יחד הוסיפו נדבך משמעותי נוסף בהפיכותו של ג'ודן לגיבור בינלאומי. סביר להניח כי בעידן של מצלמות סלולריות זמינות ורשתות חברתיות מהירות הצמיחה האדירה של ג'ורדן, כשהוא מהמר או מתערב על סכומי כסף גדולים, היתה מורכבת יותר.
האם שידורי הספורט החיים תחת איום?
שידורי הספורט החיים היו תמיד ליבת שידורי הספורט ובמידה רבה גם עוגן משמעותי לגופי שידור רבים בעולם. במשך שנים הוכיחו האוהדים את נאמנותם לשידור החי וסירבו לצפות במשחקי קבוצתם האהובה בשידור נדחה. לכן לא מפתיע ששידורי הספורט החיים נמצאים כמעט דרך קבע בראש טבלאות השידורים הנצפים ביותר בטלוויזיה. זה כנראה ימשיך להיות המצב, שכן התחרות, הריגוש והחוויה החברתית הם המניעים המרכזיים לאהדת הספורט. אולם לצד זה, אנו עדים לגידול בהפקות תכני ספורט נוספים כמו ספרים, קולנוע ותכניות דוקו. מהפכת הסטרימינג הובילה לשינוי בהרגלי הצריכה התקשורתיים ובעיקר לביטול התלות של צרכני התקשורת בלוח השידורים הרשמי. מכיוון שכך, האובססיה לשידור החי בעולם הספורט היוותה בשנים האחרונות עוגן משמעותי לשידורי הטלוויזיה הקלאסית.
נראה כי "הריקוד האחרון" סלל את הדרך לדוקו הספורט להגיע לקדמת הבמה התקשורתית ולייצר שיח ועניין כמעט כמו אירועי ספורט חיים. אף שהפרקים שוחררו אט-אט, התכנית הצליחה לשבור שיאים, להגיע לעשרות מילוני אנשים ברחבי העולם ולהשתלט על סדר היום התקשורתי והציבורי. נטפליקס ו-ESPN, ששידרו את הסדרה דיווחו על כמויות צופים חריגות לז'אנר ובכלל. בנטפלקיס הצביעו על עשרות מיליוני צופים מחוץ לארה"ב וב-ESPN התגאו בשיאים ששברה הסדרה לאורך כל פרקיה. רבים אף דיווחו כי הם ניסו לצפות בפרקי הסדרה קרוב ככל שניתן למועד שידורה, בכל שבוע, על מנת שיוכלו להיות שותפים לשיח שמתנהל סביבה ברשתות החברתיות.
ברמה התקשורתית העמוקה יותר, יוצרי "הריקוד האחרון" אולי הוכיחו שאירועי מדיה לא חייבים להיות משודרים בשידור חי. בפרספקטיבה היסטורית ייתכן והדוקו הנוכחי יהיה הסמן הראשון לערעור ההגמוניה של השידור החי בעולם הספורט. האם גם במקרה הזה ג'ורדן ייזכר כחלוץ ששינה את פני תקשורת הספורט? כנראה שרק הזמן יגיד.
פרופסור אילן תמיר – מומחה לספורט, חברה ותקשורת. משמש כראש ביה"ס לתקשורת באריאל וחוקר אורח באוניברסיטת הראווארד.
