בחודש ינואר עמד גדי קינדה בפני צומת דרכים. חלון ההעברות סיפק לו הזדמנות לעבור לקבוצת קנזס סיטי מה־MLS, ליגת הכדורגל הבכירה בארצות־הברית. קינדה, קשר התקפי בן 25, עבר בשנה שעברה לבית"ר ירושלים אחרי שנים ארוכות במדי מ.ס אשדוד, ופתח את העונה הנוכחית בצורה מרשימה עם שבעה שערים וחמישה בישולים ב־17 הופעות. כשהגיעה ההצעה מארצות־הברית, התלבט שבועות ארוכים האם להיענות לה.
"ברגע שההצעה הונחה על השולחן היו לי הרבה מחשבות שהייתי צריך להתמודד איתן", הוא מסביר, "קודם כול, הרגשתי מצוין בבית"ר והייתה מחשבה לסיים את העונה כמו שצריך, בתקווה לזכות גם בתואר. מעבר לזה, אני מודה שחששתי מהמהלך וההתלבטות הייתה גדולה. כמעט כל החיים שיחקתי באשדוד ליד המשפחה והחברים שלי. לקח זמן עד שעזבתי, וגם המעבר בשנה שעברה לירושלים לא היה פשוט עבורי בשלב הראשון. לצאת לחו"ל נראה בעיניי באמת דבר גדול, למרות שתמיד האמנתי שגם לשם אצליח להגיע".
"באופן אישי לא שמעתי שום שריקות בוז מכיוון אוהדי בית"ר, אבל אני בהחלט יכול להבין את האכזבה שלהם. אין מה לעשות, ככה זה בכדורגל בכל העולם. שחקנים באים ועוזבים, ואני בטוח שבית"ר ואני עוד ניפגש בעתיד"
כחלק ממסע השכנועים, קינדה ומאמן קנזס פיטר ורמס ניהלו שיחת וידאו, שבמהלכה סיפר לו האחרון על התפקיד הדומיננטי שהוא מייעד לו בקבוצה ועל מתקן האימונים של קנזס, שנחשב לאחד מחמשת המפוארים ביותר בעולם. בסופו של דבר, בעידודו של סוכן השחקנים דודו דהאן, החליט קינדה להצטרף אליו לנסיעה לקנזס, יחד עם בת זוגו לירן, כדי להתרשם בעצמו מהמקום. "ברגע שהגעתי לארצות־הברית ראיתי שכל מילה של ורמס נכונה ומדובר במתקן כדורגל ברמה הכי גבוהה שיש", אומר קינדה, "התרשמתי מאוד מהרצון שלהם שאצטרף לקבוצה ואוביל אותה. לא ידעתי שהם עוקבים אחריי במשך תקופה, ויחד עם ההצעה שהם הגישו, ההתלבטות נעלמה והשתכנעתי במהירות שזה המקום הנכון בשבילי. עכשיו אני כבר מרגיש פה מצוין ולא יכול לחכות כבר לסוף החודש, אז הליגה פה תצא לדרך".
כרטיס השחקן של קינדה הוחזק במשותף בידי בעלי בית"ר ירושלים משה חוגג ובעלי מ.ס אשדוד ג'קי בן־זקן, וכדי לזכות בשירותיו של קינדה שילמה להם קנזס 3.7 מיליון דולר. קינדה קיבל חוזה לארבע עונות בשכר של 600 אלף דולר לשנה, שצפוי להשתדרג במהרה אם יעמוד בציפיות הגבוהות ממנו. "זו הצעה שמעט מאוד כדורגלנים מקבלים לאורך הקריירה, בטח ממועדון בליגה כמו ה־MLS. לא יכולתי לוותר על דבר כזה, אני שמח שהלכתי על זה ולא מתחרט לרגע".
עולם אחר
ספורטינג קנזס סיטי, המכונה גם "המכשפים", הוקמה ב־1995 בידי למאר האנט, שהקים שנה לאחר מכן את ליגת ה־MLS. הקבוצה זכתה עד היום בשתי אליפויות ואת העונה שעברה סיימה במקום ה־11 והלפני אחרון במחוז המערבי. "זה פשוט עולם אחר פה. בכל פעם כשאני נכנס למתקן האימונים, אני עדיין לא מאמין איפה אני נמצא", מתאר קינדה, "יש לך פה כל מה ששחקן מקצוען יכול לחלום עליו, מהפרטים הכי קטנים לגדולים, אם זה שלושה מגרשי אימונים, חדר כושר ענק, אמבטיות חמות וקרות ועשרות אנשי צוות שיעזרו לך בכל מה שאתה מבקש או צריך. מבחינה מקצועית הכדורגל כאן שונה מכל מה שהכרתי, הוא הרבה יותר מהיר ואגרסיבי, ויש איתי בקבוצה לפחות עוד עשרה שחקנים מצוינים בעלי טכניקה אישית ברמה הגבוהה ביותר. אני לומד בכל יום את השיטה שבה משחקים פה, מתקדם וברוך השם משתלב היטב במערכת".
זמן קצר לאחר שחתם, יצא קינדה עם קבוצתו החדשה לשני מחנות טרום עונה בפיניקס, אריזונה. בסוף השבוע שעבר כבר הבקיע שער בכורה במשחק אימון מול ניו־יורק רד בולס. "לירן החלה לראות דירות, אבל ברגע שנסעתי היא טסה לניו־יורק כדי לבלות כמה ימים עם בני משפחה. הכול קצת מוזר לשנינו כי מדובר בשינוי גדול, אבל אני מאמין שבטווח הרחוק זה יעשה רק טוב לקשר שלנו, ושגם היא תתאקלם כאן בקרוב. כמעט לא הייתי בקנזס עד היום, עד עכשיו ישנו שם בבית מלון, אבל בקרוב נחזור לשם ונמצא דירה. אני מאמין שהכול יסתדר לנו בצורה הטובה ביותר".
קינדה, שנחשב לשחקן חכם, מהיר ויצירתי, מוצא את עצמו עכשיו לראשונה בקריירה במצב שבו הוא שחקן חיזוק זר, שעלה לא מעט כסף ויש ממנו ציפיות גבוהות. "לא משנה איפה תשחק, תמיד הציפיות ממך גדולות", הוא אומר, "אני יודע שהם רוצים שאוביל את הקבוצה אבל זה לא מלחיץ אותי. ברור לי שזה יהיה תהליך וייקח קצת זמן להרגיש פה בנוח, אבל אני יודע מה אני שווה ומאמין שאוכל להוכיח את עצמי. בסופו של דבר אני בטוח שאעשה כאן עונה מצוינת וקנזס סיטי תקבל תמורה על כל דולר שהיא משלמת עליי".
קינדה, כאמור, הגיע לארצות־הברית אחרי שנה בבית"ר ירושלים, שאליה עבר מאשדוד בתמורה למליון אירו. "חצי העונה הראשונה שלי בירושלים הייתה לא פשוטה", הוא מודה, "מבחינה מקצועית הדברים לא עבדו כמו שרצינו, הקבוצה התמודדה בתחתית ומבחינה אישית, למרות ששיחקתי בכל המשחקים ובחלקם הייתי טוב, עדיין לא הצלחתי להציג את היכולת האמיתית שלי".
"אני יודע שרוצים שאוביל את הקבוצה אבל זה לא מלחיץ אותי. ברור לי שזה יהיה תהליך, אבל אני יודע מה אני שווה. בסופו של דבר אני בטוח שאעשה כאן עונה מצוינת וקנזס סיטי תקבל תמורה על כל דולר שהיא משלמת עליי"
העונה, לעומת זאת, הציג קינדה את היכולת הטובה בקריירה. "חיכיתי הרבה זמן לעונה כמו זו הנוכחית, שהכול בה פשוט התפרץ והתחבר", הוא מציין, "אני חושב שרוני לוי ידע להוציא ממני את המיטב על המגרש, מה שגם התבטא לשמחתי סוף־סוף גם במספרים יפים. רוני הוא מאמן אדיר שמבין המון כדורגל ולא נותן לך לרגע להוריד את הרגל מהגז. הוא כל הזמן דורש ממך שתיתן את הכי טוב שלך ותשחק בשביל הקבוצה. הייתי בר מזל שסביבי היו שחקנים מצוינים ומפרגנים. הרגשתי שהם עוזרים לי, משחקים בשבילי וגורמים לדברים לקרות. הרגשתי שנותנים לי גב, נהניתי מכל שנייה בבית"ר בחצי השנה האחרונה ותמיד אזכור מה שהם עשו בשבילי. אני שמח עם מה שקורה איתי, אבל גם חשובה לי ההצלחה שלהם, ואני מאמין שבשנים הבאות בית"ר תהיה פקטור משמעותי מאוד בצמרת של הכדורגל הישראלי ותזכה בתארים".
מי שפחות אהב את המעבר של קינדה הם אוהדי בית"ר, שכעסו עליו שהחליט לעזוב במהלך העונה, וגם סירב לשחק במשחקים האחרונים מחשש שייפצע ויפגע במהלך. חלק מהאוהדים גם דאגו להביע את מחאתם בשריקות בוז, במשחק האחרון שבו נכח באצטדיון טדי. הוא עצמו לא זוכר דבר כזה. "אני באופן אישי לא שמעתי שום שריקות בוז מכיוון אוהדי בית"ר, אבל אני בהחלט יכול להבין את האכזבה שלהם מהעזיבה של שחקן משמעותי בקבוצה. אבל אין מה לעשות, ככה זה בכדורגל בכל העולם. שחקנים באים ושחקנים עוזבים, ואני בטוח שבית"ר ואני עוד ניפגש בעתיד".
איך היה לשתף פעולה עם הבעלים משה חוגג?
"הוא בעלים מדהים, שלא מחסיר כלום מהשחקנים שלו, עובד מהלב ועושה הכול כדי שהקבוצה תצליח".
מה דעתך על המעבר של יוסי בניון מהמגרש למשרת המנהל המקצועי?
"להיות ליד יוסי זה פשוט תענוג. זכיתי לשחק איתו על המגרש בחצי העונה הראשונה, ועכשיו בתור מנהל זו הייתה חוויה לא פחות מיוחדת. החיבוק שלו לפני משחק, המילים הנכונות שהוא יודע להגיד לפני שעולים לדשא. זה היה שווה הכול בשבילי".
בטירוף על המגרש
קינדה נולד באדיס־אבבה, אתיופיה, ועלה עם משפחתו לישראל בגיל שלוש. כשהיה בן שבע נפטר אביו, מה שהוסיף עוד רובד לקשיי הקליטה של המשפחה בארץ. "הייתי צעיר מכדי לזכור משהו מאתיופיה", הוא מספר, "ההתאקלמות שלי ושל המשפחה בארץ לא הייתה פשוטה, היינו צריכים להתמודד עם קשיים כלכליים וגילויי גזענות, שלצערי קיימים גם היום בישראל, וזה משהו שחייבים לטפל בו. למזלי יש לי משפחה תומכת ואוהבת, שעשתה הכול כדי לעזור לי להצליח".
לכדורגל התחבר קינדה כבר בגיל שש. "מרגע שגיליתי את הכדור לא עזבתי אותו", הוא נזכר. "שיחקתי כל הזמן, בדרך ללימודים, בבית הספר ועד הלילה עם חברים אחרי שחזרנו הביתה. כל החיים שלי סבבו סביב הכדורגל". בני, אחיו הגדול, התרשם מהיכולת שהפגין אחיו עם הכדור, ולאחר שחגג יום הולדת שבע החליט לרשום אותו לקבוצת טרום הילדים של מ.ס אשדוד. הקבוצה הזו, שקמה בשנת 2004, עוררה עניין מיוחד בקרב חובבי הכדורגל בעיר, כי שיחקו בה טום בן־זקן, בנו של הבעלים ג'קי, בנוסף לאחיין של חיים רביבו ולבנים של שחקני העבר יגאל זריהן ונאור גלילי, מנכ"ל הקבוצה. מי שתפס במהרה את העין יותר מכולם הוא קינדה הצעיר, שהפגין אינטליגנציית משחק יוצאת דופן כבר בגיל צעיר.
"כשאתה ילד קשה לך לדעת אם תהיה שחקן או לא, אבל מבחינתי ידעתי כבר אז שזה מה שאני אוהב, שזה מה שאני הכי רוצה לעשות, ולא אתן לאף אחד להפריע לי או לעצור אותי. אין שום דבר בחיים האלה שגורמים לי להנאה גדולה יותר מלשחק כדורגל".
בן־זקן, שהתרשם מאוד מקינדה, בירר עליו וגילה שמשפחתו סובלת מבעיות כלכליות. הוא נרתם כדי לסייע לה בכסף, בביגוד ובעזרה בלימודים. "עם השנים נוצר בינינו קשר מיוחד מאוד", מתאר קינדה את מערכת היחסים עם בעלי מ.ס אשדוד, "מאז ומתמיד הוא היה שם בשבילי ועזר לי בכל מה שהייתי צריך. הוא תמך בי המון לאורך השנים, בתקופות טובות ופחות טובות, ולעולם לא אשכח את מה שהוא עשה עבורי. עד היום אנחנו בקשר רציף ואני מתייעץ ומדבר איתו על הכול".
"כשההצעה הונחה על השולחן היו לי הרבה מחשבות שהייתי צריך להתמודד איתן. הרגשתי מצוין בבית"ר והייתה מחשבה לסיים את העונה כמו שצריך, בתקווה לזכות גם בתואר. אני מודה שחששתי מהמהלך וההתלבטות הייתה גדולה"
הכישרון המיוחד של קינדה הוביל אותו לקבוצת הבוגרים של המועדון כבר בגיל 17. "הייתי ילד צנום שרק עלה לנוער וחלם לשחק שם, ופתאום יוסי מזרחי, שאימן את הקבוצה הבוגרת, הזמין אותי להצטרף למחנה אימונים עם הקבוצה הבוגרת", הוא נזכר. "המשחק הרשמי הראשון שלנו באותה עונה היה במסגרת גביע הטוטו מול בית"ר ירושלים. מזרחי העלה אותי וההתרגשות שלי הייתה גדולה. הצגתי יכולת טובה על הדשא ומשם המשכתי. אני אסיר תודה על העובדה שבאשדוד תמיד תמכו בי, נתנו לי קרדיט על המגרש ותרמו מאוד להתפתחות המקצועית שלי".
שנתיים אחרי שעלה לבוגרים הפך קינדה לשחקן הרכב קבוע באשדוד, ובאחד בספטמבר 2013 כבש את שער הבכורה שלו בקבוצה. בתום עונת 2014/15 צלל עם הקבוצה לליגה השנייה, ושנה לאחר מכן סייע לה לשוב לליגת העל. משנה לשנה הוא הפך לשחקן מפתח בקבוצה, אבל בעוד ששחקנים לצידו כמו מיכאל אוחנה, אור אינברום וחאתם עבד אלחמיד עברו לקבוצות גדולות יותר והחלו להרוויח סכומי כסף גדולים, דווקא הוא, היהלום שציפו ממנו לגדולות, לא הצליח לבצע את קפיצת המדרגה המיוחלת. "לא היה פשוט לראות איך עוד שנה עוברת, עוד שחקן בית יוצא לקבוצה גדולה יותר ומרוויח יותר, ואני נשאר בבית שלי באשדוד והכול כאילו אותו דבר. היו רגעים שכבר חשבתי שזהו, זה לא יקרה, ואשחק באשדוד עד שאפרוש מכדורגל. אני זוכר שרן בן־שמעון אמר לי יום אחד שאמנם אני היחיד מהשנתון שלי שעוד לא יצא החוצה, אבל הרבה פעמים השחקנים שיוצאים מאוחר יותר עושים את הקריירות הכי גדולות. זה משפט שמלווה אותי מאז".
אחת הסיבות לעיכוב בפריצה היא העובדה שלאורך השנים הסתבך קינדה בשלל עבירות משמעת. איש מעולם לא טען שאינו שחקן חרוץ, שעובד קשה וגם מהווה גורם חיובי בחדר ההלבשה, אבל משהו בהתנהלות שלו גרמה כנראה לבעלי קבוצות לחשוש להתעסק איתו – בטח כשהדרישה הכלכלית עבורו הייתה גבוהה מאוד. "אף פעם לא הייתי שחקן בעייתי, אבל על המגרש אני מאוד אמוציונלי, נמצא בטירוף, ולאורך השנים היו מספר פעמים שבהן הגבתי לא נכון בזמן אמת", מודה קינדה. "אני שמח שהצלחתי לשפר את הנקודה הזו אצלי בשנים האחרונות, אני רגוע יותר עכשיו ומקווה שככה זה גם יימשך. לפני שעזבתי את אשדוד היו נשמות טובות שאמרו לי שאולי כדאי שאשאר שם, כי זה כבר מאוחר בשבילי. אבל תמיד ידעתי מה אני שווה, והם רק חיזקו אותי בסופו של דבר. אני מרגיש מוכן ובשל, וגם אם זה קרה קצת מאוחר יותר ממה שציפו, זה היה שווה את כל העבודה הקשה שהשקעתי".
היו לך גם רגעי משבר בדרך?
"היו לי לא מעט משברים לאורך השנים. תקופות שבהן דברים הלכו פחות טוב וכל מיני אנשים טענו שאני לא מתאים, לא ברמה ואין לי סיכוי. אבל האמת היא שאותי כל זה לא עניין אף פעם. אני פשוט אוהב את המשחק הזה, ידעתי שאהיה שחקן וכלום לא הצליח להזיז אותי מהמטרה שלי".
הכול עוד אפשרי
קינדה גדל במשפחה מסורתית וגם היום מקפיד לשמור מצוות. "אני אדם מאמין שמניח תפילין בכל בוקר ומתפלל בכל יום. זה משהו שקרוב אליי וחשוב לי מאז שנולדתי, ואני מאמין שהכול מאת השם. קיבלתי טלפונים של כמה רבנים בקנזס סיטי, וברגע שאתמקם בעיר אצור איתם קשר, בתקווה גם שאתחבר לקהילה היהודית במקום".
לאורך השנים שיחק קינדה בנבחרות ישראל השונות. יש לו שני שערים בשמונה הופעות במדי נבחרת הנוער, ושער ב־16 הופעות במדי הנבחרת הצעירה. בנובמבר החולף זומן לראשונה לסגל הנבחרת הבוגרת, לצמד המשחקים מול מקדוניה הצפונית וסלובניה במוקדמות יורו 2020. "התרגשתי לקבל את הזימון, רציתי מאוד לשחק אבל לצערי נפצעתי. המאמן אנדי הרצוג הוא קודם כול בן אדם אמיתי וכן, מעבר לעובדה שהוא מאמן מצוין, ואני ממש מקווה לקבל זימון לקראת משחק הפלייאוף מול סקוטלנד בסוף מארס. אני מרגיש שזה הזמן הנכון בשבילי לשחק עבור נבחרת ישראל ולעזור להגשים את החלום. בקנזס סיטי משחק איתי החלוץ הסקוטי ג'וני ראסל, ואנחנו מדברים הרבה על המפגש הזה. אנחנו חייבים להגיע אליו באמונה מלאה שזה אפשרי, אחרת אין סיבה להופיע בכלל".
מה דעתך על הפריחה של הכדורגלנים בני העדה האתיופית בישראל?
"אני שמח שלפחות כאן, בניגוד לדוגמאות אחרות אצלנו בארץ, הצלחנו להשתלב היטב בכדורגל הישראלי. היום יש יותר מ־30 שחקנים אתיופים בליגה הבכירה והמספר רק גדל. כל מה שנאמר בעבר לגבי הכדורגלן האתיופי, שקשה לו להשתלב בגלל האופי או רגישות היתר, היום כבר כמעט לא קיים. אני אוהב את העדה שלי ומקווה שדברים טובים ימשיכו לקרות לה".
מה אתה שואף לשפר במשחק שלך?
"את המספרים שלי – להבקיע ולבשל כמה שיותר, ובכל יום להיות שחקן טוב יותר. יש לי כאן את כל התנאים הדרושים כדי להצליח, אני מאמין שאתקדם מבחינה מקצועית באווירה איכותית כל כך של כדורגל ושדברים טובים יקרו".
על מה אתה חולם?
"לעשות פה עונה טובה בעזרת השם, שנצליח מבחינה קבוצתית ואישית, ואם הכול יעבוד כמו שצריך – להתקדם לקבוצה גדולה יותר באירופה".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"כרגע אני בחמש. אני בעננים, מרגיש שאני בחלום, במקום שחלמתי להיות בו מגיל צעיר. אני רק רוצה להמשיך להיות מאושר יחד עם בת הזוג שלי ועם המשפחה, לא יותר מזה".
