שחקני חיזוק רבים שהגיעו לשחק כדורגל בישראל הפכו לאגדות מקומיות. חלקם קשרו את גורלם איתנו ונשארו לגור פה, אחרים תמיד יקבלו כבוד מלכים ברגע שכף רגלם תדרוך בנמל התעופה. גם את הספרדי רובן ראיוס, קשר התקפי מוכשר שחתם במכבי חיפה בקיץ 2013 ושיחק במועדון שנתיים, ייזכרו כאן לנצח, אבל המקרה שלו מורכב בהרבה. בצד החיובי, ראיוס הציג כאן שתי עונות טובות מבחינה מקצועית, והבקיע 23 שערים בכל המסגרות (שישה מהם באירופה) ב־66 הופעות. בצד השלילי, התיקול החריף שלו שחיסל את הקריירה של ר פי דהן נשאר ככתם בזיכרון הקולקטיבי.
בימים אלה מככב ראיוס באנרתוסיס פמגוסטה בליגה הקפריסאית. את עונתו הרביעית בקפריסין פתח בסערה, עם תצוגות נהדרות ושמונה שערים בשמונה הופעות, שעזרו לקבוצתו לכבוש את פסגת הטבלה. "אני חושב שמה שקורה עכשיו הוא שילוב של עבודה קשה ומתמשכת עם העובדה שאני פשוט שמח בחיים ונהנה להיות כאן. אני מאמין בעצמי, מרגיש טוב ובטוח, מקבל הרבה קרדיט ופרגון מהצוות המקצועי, וזה נותן לי כוח להמשיך ולהוכיח את עצמי על המגרש. אני שמח שהדברים עובדים טוב", הוא אומר. "אני חושב שהראיתי את הכישרון שלי לאורך השנים. כמובן יש תקופות טובות פחות או יותר, אבל אני תמיד נותן את כולי למועדון שבו אני נמצא. בגיל שלי ועם הבנת המשחק שרק הולכת ומשתפרת, הדברים מתחברים ומאפשרים לי להציג יכולת גבוהה. זו הפעם הראשונה שאני משחק בקבוצה יותר משנתיים. אין ספק שמצאתי את עצמי כאן מבחינה מקצועית ומבחינת הקשר עם ראשי המועדון, השחקנים האחרים והקהל, ואני שואף לזכות בתארים עם הקבוצה".
כשהיה בארץ, ראיוס סייע לחיפה להעפיל לשלב הבתים בליגה האירופית, היה האחרון שכבש באצטדיון קריית־אליעזר ובישל את השער הראשון באצטדיון העירוני החדש בחיפה. הוא הפך ליקיר האוהדים למרות העובדה שהירוקים לא הצליחו אפילו להתקרב למאבק האליפות בתקופתו. "האוהדים בחיפה נהדרים והם ידעו להעריך את העובדה שהשקעתי את כל כולי בקבוצה מהרגע הראשון", אומר ראיוס, "הצלחתי לשמח אותם והם שימחו אותי בחזרה, ואני יודע שעד היום הם שרים את השיר שהוקדש לי ביציע. אני מרגיש גאווה על כך שזוכרים אותי אחרי כל כך הרבה זמן. לעולם לא אשכח את החוויות הטובות שהיו לי אצלכם, תמיד אהיה בקשר עם החברים שלי בארץ, ואני שמח שיש גם זיכרונות טובים בנוגע אליי בכדורגל הישראלי".
הצד הפחות נעים בסיפור של ראיוס קשור לתקרית שהתרחשה במשחק ליגה מול בני יהודה תל־אביב ב־9 במארס 2014. בדקה ה־84, כשבני יהודה מובילה 1:2 בדרך לניצחון, תיקל ראיוס באגרסיביות את שחקן היריבה, רפי דהן, שקרס על הקרקע ונאנק מכאבים. דהן פונה במהירות לבית החולים, שם אובחן עם פגיעה קשה ברצועות הברך ובמניסיקוס. הוא עבר שני ניתוחים, לא הצליח להתאושש, נקבעו לו אחוזי נכות ובגיל 25 הודיע על פרישה מכדורגל. שופט המשחק, שי שטרית, שהרחיק את ראיוס מהמגרש, כתב בדו"ח שלו: "מדובר בפגיעה מכוונת ללא כדור המסכנת את שלומו של היריב". ראיוס הורחק משישה משחקים בפועל וארבעה על תנאי, בנוסף ל־40 שעות עבודות שירות עם ילדים חולים. במקביל הוא ספג גינויים חריפים, נאצות ודרישה ממכבי חיפה לשחרר אותו, לצד כמה קולות שטענו כי מדובר בתאונה ומחמירים איתו כי הוא שחקן זר. התמונות הקשות הגיעו גם לספרד, וברשתות החברתיות שם היו מי שכינו אותו "רוצח".
עבור ראיוס, הסיפור הזה רחוק מלהסתיים. יותר משש שנים אחרי הפציעה שהחרידה את הכדורגל הישראלי, מתנהל משפט מולו ומול מכבי חיפה. שם דורש דהן, שסירב לאורך השנים לקבל כל סוג של התנצלות מצד ראיוס, סכום של 21 מיליון שקל על הנזק שנגרם לו. הדיון האחרון, שהתנהל בתחילת נובמבר בארץ, התקיים בנוכחות ראיוס, שממשיך להגיע לישראל דרך קבע. "אני לא יכול לדבר על כל מה שקשור למשפט שמתנהל, אבל חשוב לי שידעו שאני מקצוען, ומעולם לא הייתה לי כוונה לגרום לרפי דהן או לאף אחד אחר נזק בסדר גודל כזה. זה מעולם לא עבר בראש שלי וזה דבר שאף פעם לא הייתי עושה בכוונה. זה פשוט לא אני", הוא מבקש להבהיר. "המקרה הזה ילווה אותי לכל ימי חיי. זו תחושה קשה מאוד, שבגלל תיקול אחד שלי חבר מהמקצוע נאלץ להפסיק לשחק. הרבה אנשים שלא מכירים אותי ולא יודעים מי אני באמת אמרו עליי אחרי המקרה הרבה מאוד דברים קשים. אני בחרתי לקחת את מה שנאמר מפי אנשים שמכירים אותי, שתמיד תמכו בי ונתנו לי כוח להמשיך. לצערי לא אצליח לשנות את הרגע הזה ואת מה שקרה. התנצלתי המון פעמים, אני מרגיש צער אמיתי על זה, אבל החיים גם חייבים להימשך".
להתאמן עם מסי
ראיוס, בן 33, נולד וגדל בכפר קטן בספרד בשם סן־ איסידרו, והחל לשחק כדורגל מגיל צעיר מאוד. "מאז שאני זוכר את עצמי אהבתי לשחק עם הכדור, זה תמיד גרם לי להרגשה טובה וכל היום שיחקתי ברחוב עם חברים. הכפר שגדלתי בו היה ממש קטן, הייתה בו קבוצת ילדים אחת והצטרפתי אליה בגיל שבע, כשכל שאר הילדים שם היו בני 11". שנה לאחר שהחל לשחק, היכולת של ראיוס הקטן לכדה את עיניו של מאמן מקסיקני שעבד באזור, והוא לקח אותו ברכב למבחנים באלצ'ה השכנה. "התקבלתי לקבוצה ומאותו רגע שיחקתי שם בכל יום במשך שנים, עד שהייתי בן 21. מגיל צעיר ראיתי משחקים בטלוויזיה ואמרתי לעצמי שאני רוצה לעבוד קשה, לתת את כל מה שיש לי ולהגיע לעולם המקצועני. ההורים שלי העדיפו לראות אותי עם ספרים, אבל אני רציתי להיות כל הזמן עם הכדור. בשלב מסוים הם הבינו כמה אני אוהב ונהנה מכדורגל והאמת שבלעדיהם לא היה לי סיכוי להפוך למקצוען. במשך שנים הם הסיעו אותי בכל יום לאלצ'ה ובחזרה, מרחק של 50 קילומטר לכל כיוון, ותמיד אהיה אסיר תודה להם על זה. שניהם עבדו קשה, ולפעמים אבא שלי היה חוזר בארבע לפנות בוקר, ושעתיים אחר כך היה קם להסיע אותי".
בשנת 2006 עלה ראיוס לקבוצת הבוגרים של אלצ'ה, ממנה הושאל לוויאחויוסה מהליגה הספרדית השנייה. במדיה הוא שיחק 60 משחקים וכבש 10 שערים. בסיום העונה השנייה בקבוצה קיבל ראיוס פנייה שכל כדורגלן חולם עליה: ברצלונה הציעה לו להצטרף אליה. "ברגע ששמעתי על ההצעה התקשיתי להאמין שאחד המועדונים הגדולים בעולם רוצה שאצטרף אליו", נזכר ראיוס, "אבל אז הגיע החוזה, הונח לפניי, חתמתי ועברתי לשם. ברגע שמגיעה הצעה כזאת לא יכולתי לסרב, הדלת נפתחה לפניי ופשוט נכנסתי". למרות ההתרגשות הגדולה, מהר מאוד גילה ראיוס מציאות לא פשוטה באימפריה שבה נחת. "בתקופה שבה הגעתי לברצלונה שיחקו בקבוצה הבוגרת הרבה שחקני בית, שקיבלו עדיפות. כל שחקן צריך לקבל גיבוי ופרגון מהמועדון ומהמאמן שלו כדי שיוכל להציג את היכולת הגבוהה ביותר שלו, ועבורי זה לא היה המצב בברצלונה. לא יכולתי באמת להציג שם את היכולות האמיתיות שלי".
בסופו של דבר נשאר ראיוס במועדון במשך שנה, שבמהלכה רשם 23 הופעות בקבוצת המשנה ברצלונה ב', לצד אימונים עם הסגל הבכיר. "התאמנתי לצד מסי, צ'אבי, אינייסטה, אטו ורבים אחרים, וזו הייתה חוויה מיוחדת ומלמדת. באותה תקופה הייתי עצוב, כי רציתי לשחק באופן שוטף ולא רק מדי פעם, אבל היום אני שמח מאוד על מה שעברתי שם. אני מבין כמה למדתי ממאמנים ושחקנים נהדרים וכמה זה תרם לקריירה שלי בטווח הארוך. אני שמח שעברתי את זה ושיש לי הרבה סיפורים טובים לספר, כי בסוף מה שנשאר איתך זה הזיכרונות".
מברצלונה עבר ראיוס לשחק בליגות נמוכות בארצו. בעונת 2010/11 במדי ליידה כבש 17 שערים ונבחר לשחקן העונה בליגה השלישית בספרד. ההצלחה הזו העניקה לו חוזה באסטרס טריפוליס מהליגה היוונית הבכירה, ובגיל 25 יצא לראשונה לשחק מחוץ למולדתו. "באותם ימים כבר פגשתי את רות אשתי, שגדלה באלצ'ה, אבל עדיין הייתי רווק והגעתי ליוון לבד. היה קשה לעזוב בפעם הראשונה את ספרד ולהגיע למדינה אחרת ולקבוצה חדשה, עם מאמן אחר עם דרישות שונות. הייתה לי התחלה לא פשוטה, אבל הגעתי במטרה להפוך את זה לחוויה טובה והשקעתי את כל המאמצים כדי לגרום לזה לקרות".
ראיוס הצליח להפוך את החוויה ביוון לחיובית. הוא השתלב בהרכב הקבוצה וסיים את העונה הראשונה עם שמונה שערים. "בעונה השנייה מינו אותי לקפטן הקבוצה, מה שמדבר בעד עצמו ומלמד על המעמד שהיה לי שם. הייתה לי עונה מצוינת שכללה עלייה לגמר הגביע, הישג אדיר עבור המועדון, שהחל עבורו תקופה מצוינת. שיחקנו מול אולימפיאקוס, כבשתי את השער הראשון, אבל הפסדנו בסיום 3:1. בסוף העונה נבחרתי לתואר השחקן הזר של העונה".
היציבות מחוץ לתחום
ההצלחה של ראיוס ביוון הובילה להתעניינות בו מצד קבוצות שונות, אחת מהן הייתה מכבי חיפה. "עד שלא קיבלתי הצעה מישראל לא ידעתי כלום על המדינה", הוא מודה, "כשהיא הגיעה, התחלתי לקרוא עליכם ונסעתי לישראל כדי להתרשם ולהחליט אם ללכת על זה. באמצעי התקשורת כותבים הרבה דברים על ישראל, טובים ופחות טובים, ואתה יכול להחליט אם אתה מאמין. רציתי לראות בעצמי ושמחתי מאוד לגלות איזו מדינה נהדרת יש לכם". החוויה הטובה שעברה על ראיוס בביקור בארץ הובילה אותו להצטרף לירוקים, ששילמו 800 אלף אירו לקבוצתו היוונית והחתימו אותו לשלוש עונות, על חוזה שבצידו שכר שהתקרב למיליון אירו לכל התקופה.
"מהרגע הראשון הרגשתי בטוח ושמחתי שכל כך הרבה אנשים חמים וטובים, מתוך המועדון ומחוצה לו, רוצים לעזור לי להרגיש בנוח. הייתה לי התאקלמות קלה למדי", מספר ראיוס, שפגש בבניין שבו הוא גר בחור בשם כפיר היימן, שהפך לאחד מחבריו הקרובים. "הוא בכלל אוהד הפועל חיפה", צוחק ראיוס, "הוא הכיר אותי למשפחה שלו, ובכל שישי בערב הייתי מוזמן אליהם לארוחה. הם ממש אימצו אותי, והיום הם כבר כמו משפחה בשבילי. בכל פעם שאני מגיע לישראל, אני קודם כול הולך לבקר אותם".
ראיוס, כאמור, השתלב בצורה טובה במכבי חיפה, אבל היה חלק מעונות לא פשוטות שעברו על המועדון. בעונתו הראשונה, בהדרכת המאמן אריק בנאדו, סיימה הקבוצה במקום הרביעי; בעונה השנייה, שהחלה עם אלכסנדר סטנוייביץ' כמאמן ונמשכה עם מרקו בלבול שהחליף אותו, סיימה הקבוצה בקושי במקום השישי. "אני חושב שאחת הבעיות בחיפה הייתה שמשנים את הרעיונות מהר מדי", קובע ראיוס, "בכל דבר בחיים ובטח בקבוצת כדורגל חייבת להיות יציבות, ואם יש לך רעיון אתה צריך להתמיד ולעבוד בשבילו עד הסוף, גם אם יגיעו בין השאר ימים קשים בדרך. המציאות שבה מחליפים אנשי מקצוע ומשנים כל הזמן שיטות משחק היא מאוד לא פשוטה לשחקן כדורגל. יש הרבה לחץ במועדון כמו מכבי חיפה ואני תמיד שמח להיות רחוק מכל מה שקשור לתקשורת, בטח במדינה שבה אני לא יכול לקרוא עיתונים בגלל השפה – אבל עדיין, מסביב תמיד ישנם חברי הקבוצה האחרים ואת האוהדים, וקשה להיות מנותק לגמרי ממה שאומרים וממה שקורה".
בסיום העונה השנייה מונה רוני לוי למאמן החדש וכעבור שבועיים של אימונים שוחרר ראיוס מהקבוצה, למרות שהחזיק בחוזה לעונה נוספת. "זה היה רגע קשה ומורכב עבורי", הוא אומר, "בחיפה דרשו ממני לעזוב בשעה שאני הרגשתי מצוין בישראל, במועדון ועם האוהדים. רציתי להישאר בחיפה, לזכות איתה בתארים ולשחק באירופה. הם גם מנעו ממני לעבור למועדון אחר בארץ ונאלצתי לעזוב".
כך, אחרי שנתיים שכללו עליות ומורדות, נאלץ ראיוס לארוז שוב ולעבור יחד עם בת־זוגו לצרפת, שם חתם לשנתיים בסושו, מהליגה השנייה. "היה קשה לעבור שוב למדינה עם תרבות שונה ומנטליות אחרת, שבה האנשים פחות חמים מאשר בספרד או בישראל. היה לנו לא פשוט להתאקלם, אבל עשינו הכול כדי ליהנות מהדברים הטובים. קשה לחיות הרחק מהמשפחה ומהחברים כל כך הרבה שנים, אבל מדובר גם בחוויה מעשירה ומלמדת, מעבר לכך שמדובר בעבודה שלי. העובדה שרות נמצאת איתי עוזרת לי מאוד. אנחנו צוות טוב, תמיד תומכים זה בזו ועוזרים לדברים להיות קלים יותר".
ראיוס הגיע למועדון הצרפתי שקיווה לחדש ימיו כקדם ולחזור לקדמת הבמה. "בשלבים הראשונים של העונה הייתה ציפייה גדולה בקבוצה לשנה מוצלחת, אבל ברגע שהדברים לא עבדו היטב המאמן הוחלף, שיטת המשחק שונתה והיה קשה מאוד להצליח שם", הוא מספר. ראיוס עצמו, שהחל את העונה כשחקן הרכב בכיר, מצא את עצמו יושב על הספסל ככל שהיא התקדמה. "בסופו של דבר זו לא הייתה חוויה טובה בשבילי, כי בחצי השני של העונה בקושי שיחקתי, אבל עדיין, כל דבר שאתה עובר בחיים הוא חלק מהדרך ומהחוויה. אני בטוח שמה שעברתי בצרפת הפך אותי לחזק וטוב יותר בהמשך, כאדם וככדורגלן".
לפגוש את הקסם
בסיומה של העונה המאכזבת בצרפת, עזב ראיוס את סושו וחתם באנורתוסיס פמגוסטה הקפריסאית, שבה עבדו לאורך השנים לא מעט אנשי מקצוע מישראל. אחד מהם, רוני לוי, שהיה זה ששחרר את ראיוס מחיפה ועזב בינתיים את המועדון הירוק, חזר לקדנציה שנייה באנורתוסיס במהלך העונה הראשונה של הספרדי – מה שהוביל למפגש חוזר ומפתיע בין השניים. "לא חששתי לרגע כשמינו את לוי למאמן, כי אני בן אדם שנותן לאנשים אחרים את ההזדמנות להראות את האופי שלהם. בחיפה התאמנתי תחתיו רק שבועיים, לא באמת הכרנו, וכאן הייתה לנו אפשרות אמיתית לעבוד יחד. מהר מאוד הבנתי שיש לנו את אותה מטרה: לעבוד קשה ולהוביל את הקבוצה להצלחות. הוא אהב את היכולת והגישה שלי, ואת העבודה שאני משקיע בלי סוף. שיחקנו יחד באירופה ובליגה, ואולי לא הצלחנו מקצועית כפי שציפינו, אבל הייתה לנו חוויה מהנה מאוד יחד ויש בינינו הרבה כבוד". אחרי קרוב לשנתיים בתפקיד, לוי פוטר בספטמבר 2018.
בעונה השנייה של הספרדי שם הצטרף למועדון גם שוער נבחרת ישראל, אריאל הרוש, שנבחר בסיומה לשוער העונה בקפריסין. "הרוש שוער נהדר שעשה כאן עונה מצוינת, ואני חושב שהוא היה צריך להישאר עוד עונה ולהמשיך להצליח, אבל הוא בחר אחרת. אני שמח שעכשיו הוא מצליח בהולנד, בספרטה רוטרדם".
מבחינת רמת הכדורגל, ראיוס רואה דמיון בין הליגה הקפריסאית למקבילתה הישראלית. "הרמה בכדורגל הקפריסאי עולה מדי שנה. באים לכאן יותר ויותר שחקנים טובים, והקבוצות הבכירות עושות דברים יפים במפעלים האירופיים. עובדים פה נכון והדברים מתקדמים. גם החיים פה דומים מאוד לישראל, יש כאן אנשים חמים שרוצים לעזור ומזג אוויר טוב, ואנחנו נהנים מאוד מאיכות החיים פה. יש לנו הרבה חברים מקומיים וספרדים, ובשלב הזה הכול פשוט למדי בשבילנו". סיבה נוספת לשמחה שעוטפת את ראיוס לאחרונה היא העובדה שהפך לפני שבועות אחדים לאב בפעם הראשונה, לתינוקת בשם בלה. "אני נרגש מאוד, זו תחושה נהדרת ואני שמח שהתינוקת ואשתי בריאות ומרגישות טוב. אנחנו חיים בקפריסין כבר ארבע שנים, מכירים כבר הרבה אנשים, כולל רופאים, ומהשלב הראשון הרגשנו בנוח לעשות את זה כאן. היחס בבית החולים היה נהדר ומקצועי. בלה היא הנכדה הראשונה במשפחה, כולם נרגשים מאוד ורוצים כבר לבוא אלינו ולפגוש את הקסם".
אתה כבר בן 33, יש כבר מחשבות על העתיד ועל היום שאחרי הקריירה?
"אין לי מחשבות לעתיד, אני מרגיש עדיין ממש צעיר ובכושר טוב, ומעדיף לחיות וליהנות מההווה. אני אוהב את המקצוע שלי, ונראה מה העתיד יביא איתו. כרגע אני רוצה להמשיך לעבוד, לשחק טוב ולטפל היטב בגוף שלי, כדי שאוכל לשחק כמה שיותר שנים ברמות הגבוהות".
יש משהו במסלול הקריירה שלך שהיית משנה?
"להיות שחקן כדורגל מקצועני זה דבר מורכב, והיום אני שמח לומר שמהרגע הראשון ועד היום עבדתי קשה בכל מקום כדי להצליח. הקדשתי את החיים שלי בשביל זה, ואני גאה בעובדה שאני לא יכול לומר לעצמי שלא עשיתי משהו כדי לנסות להשתפר ולהיות הכי טוב שאפשר".
על מה אתה חולם?
"החלום שלי התגשם לפני כמה שבועות, כשבלה נולדה. רציתי שתהיה לנו משפחה. חוץ מזה אני רוצה להפוך לאדם טוב יותר מיום ליום, לתת לאחרים, ולהיות שמח ופתוח עם המשפחה והחברים שלי. אני אוהב בסיום כל עונה לבלות איתם בספרד ולהשלים את כל מה שאני לא יכול לעשות במהלך השנה".
במהלך השיחה מתברר שראיוס הוא חובב טניס מושבע ומעריץ של רפאל נדאל. "נדאל הוא לוחם ענק והשראה גדולה בשבילי", הוא אומר, "אני עוקב גם אחרי פדרר וג'וקוביץ', ובכל הזדמנות שיש לי אני משחק טניס. בקיץ לפעמים גם שלוש שעות ביום".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני בחמש. אני נרגש להפוך לאבא, ושמח שכולם בריאים ושמחים. אני אוהב לשחק כדורגל ולהיות במקום שאני נמצא בו. חשוב לי שגם מי שלא מכיר אותי יֵדע, שאני קודם כול אדם טוב".
