איריס אליה–כהן, מתגוררת בקריית–טבעון. סופרת ומשוררת, פרסמה עד כה שבעה ספרים. בימים אלו רואה אור ספרה הראשון לילדים, "סבתא טורבו ואלפי התנינים הבכיינים".
זיכרון ילדות תרבותי. בכיתה ג' כתבתי שיר קצר על גמד קטן שמתגעגע לירח. המורה התפעלה ושלחה אותו לאיזו תחרות. כעבור חודש חיכה לי מכתב בתיבת הדואר… מתברר שזכיתי בתחרות. ואני, בכבודי ובעצמי, מוזמנת לקבל את הפרס מידיו של כבוד הנשיא דאז, יצחק נבון. שמחה גדולה. אלא שאז גילינו שטקס קבלת הפרס נופל על הטיול השנתי לנהריה. אני ישר הודעתי, "לא מוותרת!" אמא הפצירה, ניסתה לשכנע, דיברה על ליבי, ובסופו של דבר סחבה אותי בכוח על אוטובוס 963 מקריית־שמונה למשכן נשיאי ישראל בירושלים. עד היום אמא מזכירה לי שבזכותה קיבלתי את הפרס הספרותי הראשון שלי. ארבעים שנה אחר כך קיבלתי את פרס "מורשת" על שם יצחק נבון ז"ל, ואני רוצה להאמין שזה לא מקרי.
ספר שקראת פעמיים. לספרי שירה אני תמיד חוזרת לקריאה שנייה ושלישית, אבל את "כל השירים־כרך ב'", "אני ולא מלאך" ו"תחינה על האינטימיות", קראתי עשרות פעמים, ובהתאמה, לאה גולדברג, אלי אליהו ואלחנן ניר, הם המשוררים שהשפיעו על הכתיבה שלי באופן העמוק ביותר.
שיר שאת אוהבת במיוחד. זה בא אצלי בתקופות, אז בשנה האחרונה זה "ענני" של נרקיס. אני חושבת שמדובר ביצירת מופת. שילוב גאוני של מילים, לחן וביצוע. מי יכול על השורות האלה? "אָנָּא, זוֹכֵר כָּל נִשְׁכָּחוֹת עַנְנֵי, כִּי אֲנִי רַבּוּ עָלַי אֲנָחוֹת" (רבי שלום קורח).
יוצרת שאהובה עלייך במיוחד. הסופרת, המשוררת וחברתי הקרובה, מיה טבת־דיין. פגשתי אותה אחרי שהתייתמה מאמה. עשר שנים לפניה, התייתמתי אני מאבי. שתינו היינו הלומות יתמות וצער, ובזכות היתמות הזאת, מצחיק לומר, התחברנו.
עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד? עם אופרה וינפרי. הייתי עושה לעצמי פרוטקציה וממליצה על "סבתא טורבו" שלי… (כשאני חושבת על זה, הן מאוד דומות, אופרה וסבתא!).
דמות שמעניקה לך השראה. ההורים שלי והילדים שלי, שעליהם כתבתי הרבה שירים.
באיזו סדרת טלוויזיה היית רוצה לשחק בתפקיד אורח? למה רק תפקיד אורח?! אי אפשר לחמוס את התפקיד הראשי?! סתם… לא רואה טלוויזיה בכלל.
עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה? עם מלאך המוות, לשיחת נזיפה. יש לו אמנם טעם טוב, אבל לאחרונה הוא באמת מגזים.
מאכל שאת לא יכולה לעמוד בפניו. כל מה שיוצא מהסירים של אמא שלי – הצדיקה, האהובה, שתהיה לי בריאה – אבל מעל לכול אציין את הדגים החריפים שלה, שהשבוע, בלחץ בלתי מתון של ילדיי, למדתי להכין בכוחות עצמי.
