בכי לדורות: מה הקשר בין חטא המרגלים לחורבן בית המקדש?הבכי בימי המרגלים הוא עצמו החטא: בני ישראל שמעו על האיום הנורא שנשקף להם מיושבי הארץ והתחילו לבכות בייאוש ובבהלה. הבכי של תשעה באב, לעומת זאת, הוא בכי של אבל וגעגוע לבית המקדש, והוא נתפס כדבר חיובי ואפילו סוג של מצווהאברהם אליצוראברהם אליצור
כישלונו של המיתוס היהודי האהוב, אחדות בעת צרה"אין מה למהר, היהודים טובחים אחד בשני ועושים את מלאכתנו קלה", אמר אספסיאנוס בחיוך לחייליו, בעוד בריוני אבא סיקרא חוסמים כל דלת וכל פתח בפני תושבי העיר. כך הם הפכו את חומות ירושלים לסורגי בית סוהר, והבטיחו שהכול ימותו בגבורהשיראל דילרשיראל דילר
בר כוכבא: משיח פוטנציאלי או האיש שהוביל לקטסטרופה?חכמי ארץ ישראל ביקשו לשמר את העיקר: מרד בר כוכבא יצא לדרך בשל דיכוי האומה היהודית, מנהגיה ומצוותיה הבסיסיות. את האכזריות שבאמצעותה דוכא המרד, יש לשמר בזיכרון הלאומי תוך הפניית אצבע מאשימה לכיוון אחד בלבד: המפגעים האכזרייםאורלי גולדקלנגאורלי גולדקלנג
מה אפשר ללמוד מהתרנגולים שבגללם נחרב הר המלך?סיפור שמתחיל בתרנגול ותרנגולת, מסתיים בטבח נורא שנמשך שלושה ימים ושלושה לילות. על האגדה הפחות מסופרת בין אגדות החורבן, ועל המשמעות שלה ממש לימינו אנושלמה פיוטרקובסקישלמה פיוטרקובסקי
לפני מהלכים רדיקליים או איומים בסרבנות: לזכור את בר קמצאלצערנו, גם אחדות בעת מלחמה עלולה להתגלות מהר מאוד כאהבה התלויה בדבר. ככל שפוחתת האש אנו ממהרים לחזור לריבים הישנים. מספר ימים של שקט בחזית, וכבר אנחנו משחיזים את חרבותינו בעורףאלישיב רייכנראלישיב רייכנר
איכה הייתה: השיעור שהעבירה מרים בת נקדימון לגדולי הדורכאשר בתו של עשיר ירושלים, שגדלה עם אלף כפיות זהב בפה, דורשת מנשיא הדור רבן יוחנן בן זכאי לפרנס אותה, היא מהדהדת עיקרון שנכון גם לזמננו: תפקידו של המנהיג רק מתעצם בעיתות משבראיילת כהנאאיילת כהנא
לא מהלכים קוסמו-פוליטיים ותככים בינלאומיים חורצים דין, אלא מעשה מזוקק אחדהסיפור החותם את אגדות החורבן במסכת גיטין מציג מצד אחד אדם רשע, קר-דם ומכוון-מטרה, מצד שני אדם אטום ומבולבל, נטול חמלה, אהבה, רוך, הזדהות או רחמים, ובאמצע אישה שעוברת מיד ליד ושתיקתה מחרישת אוזנייםשמואל פאוסטשמואל פאוסט
הנר והאבוקה: ענר שפירא הזכיר לי את הגיבור מאגדת חז"לכמו אצלנו גם בימי המצור הבבלי, אמצעי העל המיוחדים שנראו בלתי חדירים – נוטרלו ברגע. התחושה שהקב"ה "היה כאויב" לנו, שהיא כנראה מאוד סובייקטיבית אבל נפוצה, מקבלת ביטוי מאוד מוחשי באגדהשי צ'רקהשי צ'רקה