בסוף החודש יציינו בעולם 130 שנה ללכתו של אחד מגדולי הציירים בתרבות המערבית: האמן ההולנדי וינסנט ואן גוך. כמה שבועות לפני שירה לחזהו כדור אקדח – או נפגע מכדור תועה של נערים פוחזים, תלוי את מי שואלים – עזב האמן המיוסר את בית המרפא לחולי נפש בעיירה הפרובנסית סאן-רמי.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– איך המשטרה גוררת חרדים ברחוב כשחופי הים מלאים?
– קונספציה שגויה: להפסיק עם בדיקות הקורונה הסיטונאיות
– איך סוגרים גירעון של מאה מילאירד שקל?
בעצת האמן היהודי קאמי פיסארו עבר ואן גוך לאובר-סיר-אואז, כעשרים מייל צפונית-מערבית לעיר האורות, לא רחוק מביתו של דוקטור פול-פרדינאן גאשה.
האחרון אגב, מונצח בשני ציורי שמן מפורסמים בהם הוא נראה קשוב, שעון על כף ידו ועטור כובע. ואן גוך כנראה לא מצא מזור במרפאה, והדיכאון הקליני וייסורי הנפש שהיו מנת חלקו לא נשארו מאחור. אבל גם בתקופה טרופה זו הצליח להוציא תחת ידיו למעלה משבעים יצירות, "הבית הלבן לעת לילה" הייתה אחת מהן.
ב-17 ביוני של שנת 1890 כתב ואן-גוך לאחיו הקרוב תיאו על ציור שצייר ובו "בית לבן טובל בירוק עם כוכב בשמי הלילה ואור כתום בחלון". התמונה שמוצגת במוזיאון ההרמיטאז' בסנט פטרבורג נחשבה אבודה, אלא שהיא הסתתרה במשך חצי מאה במחשכיו עד שנתגלתה מחדש. נראה שביזה של הצבא האדום אחרי מלחמת העולם היא שהובילה אותה לשם.
לא ההיסטוריה של היצירה אלא הכוכב הגדול המרצד בה הוא שמשך את עיניהם של שני אסטרונומים מאוניברסיטת סן מרקוס בטקסס. דולנד אולסן וראס דוישר שאלו את עצמם מיהו אותו כוכב לכת שתיעד האמן. כדי לפענח את החידה היה עליהם לגלות האם בדה ואן גוך את התמונה מלבו ודמיין כוכב גדול לצד בית מדומיין או שאכן קיים בית כזה בעיירה.
לשם כך עלו השניים לפני עשרים שנה על מטוס והמריאו לאובר-סיר-אואז. הם חצו את העיירה לאורכה ולרוחבה, חיפשו חלונות, שערים וגגות שיזכירו את אלה שתיעד ואן גוך בתמונה. בתום החיפוש וקריאה במדריכי תיירים החליטו פה אחד שהבית המתאים ביותר הוא וילה בשדרות שארל דה גול 25-27. לפי כיוון האור בתמונה והצל שמטילות הנשים שמופיעות בה, בחרו האסטרונומים להגיע לווילה בשעת בין-ערביים.
"עמדנו במקום שבו עמד ואן-גוך וראינו את אפקט התאורה על הבית בשעה האחרונה שלפני השקיעה", צוטט אולסן בכתבה בבי-בי-סי. עוד קודם לנסיעתם בחנו בארכיונים רישומי תיעוד של מזג האוויר ביוני של אותה שנה שבה צוירה היצירה. אלה הראו שמזג אוויר זועף ומעונן פקד את מחציתו הראשונה של החודש ונמשך עד ה-14 ביוני של שנת 1890. השמיים התבהרו רק ביום ה-15. נראה שוואן גוך צייר את הציור ביום שאחרי, ה-16 לחודש בתום יום שלם של שמיים בהירים.
תוכנת מחשב מיוחדת השלימה את התמונה וקבעה שנוגה היה בעמדה זהה לזו שבציור בערך בשעה שמונה בערב. "נדהמנו מהדיוק של ואן-גוך בהעמדתו של כוכב הלכת", התפעל אולסן.
למעשה, זה לא הציור הראשון שנוגה מככב במשיכות המכחול של האמן חובב הכוכבים. מחקרים קודמים העלו שהציור "ליל כוכבים בסאן רמי", מהמפורסמים שביצירותיו, המתוארך לאותו חודש בדיוק – רק שנה קודם – מציג גם הוא את נגה. גם בציור מוכר קצת פחות, "דרך ברושים וכוכב", נראה נוגה בשמיים המקווקווים האופייניים של ואן גוך, ולגביו ציפתה לחוקרים הפתעה. ואן גוך הזכיר את הציור במכתב שמתוארך בדיוק לאותו יום שבו קבעו שצויר הבית הלבן בעיירה – ה-16 ביוני 1890. גם בייאושו הצליח ואן גוך ללכוד את יופי השמיים והאור הבוקע מהם.
שישה שבועות אחרי שהעלה את נגה פעמיים על הבד, יצא האמן לשדה פתוח להיפרד מהעולם. פצוע קשה הוא שב למעונו בעיירה, לא מודע למצבו. כעבור יומיים אמר כי "העצבות תימשך לנצח" ופרש לעולם שכולו טוב.
