הלוחשת לצמחים: אסתר לחמן מפיחה חיים באדמות עוטף עזה

לאחר חצי שנה של מגורים כמפונים בקיבוץ אלמוג בצפון ים המלח, חזרה משפחת לחמן לביתה במושב שובה שבעוטף עזה, לרעש בלתי פוסק של הפגזות והפצצות. יחד עם הפיצוצים, מה שהדיר שינה מאם המשפחה אסתר, היה העובדה שבנה הפעוט, האחרון מבין שישה, שרק החל לדבר, הוסיף לאוצר המילים שלו בהנאה רבה את המילה "בום".

רק בשבועות האחרונים מאז הפסקת האש, הם חזרו לישון בשקט. "מצד אחד הפסקת האש הזו קשה ומצערת כי אין לדעת מה יקרה בהמשך, מצד שני, מאז שחזרנו – לא הצלחנו לישון. זה ממש שדה קרב בתוך הבית וככה הילדים גדלים. יש רעשים בלתי אפשריים של ארטילריה, מסוקים מעל הראש, כתב"מים, פיצוצים שפותחים חלונות לרווחה ומרעידים את המיטות – זה אמנם הגיע מצד צה"ל, לשמחתנו, אבל זה היה טראומתי מאוד עבורנו". באותה שבת שמחת תורה בני משפחת לחמן הסתגרו בממ"ד, ולמרבה הנס, המחבלים שהיו בדרכם למושב, נבלמו בידי מסוקים של צה"ל. בני המשפחה עזבו את המושב במוצאי שבת לביתם של הוריה של אסתר, ובהמשך התפנו עם הקהילה לקיבוץ אלמוג.

"מאז שמחת תורה כמעט לכל הילדים כאן יש תסמינים פוסט טראומתיים, חרדות, פחדים, הם ישנים עם ההורים עד גילאים מבוגרים, סובלים מהרטבות לילה, מתקלחים עם דלת פתוחה, נבהלים מרעשים פתאומיים, וגם בחתונות ובר מצוות הולכים הצידה בגלל הרעש", היא מספרת.

למרות הכל, למרות הדי המלחמה הקרובים כל כך, אסתר לא ויתרה על שיקום והקמה מחדש של הממלכה הטבעית שלה: חוות ערוגות טיפוח אורגני הסמוכה לביתה במושב שובה, בה נמצא גם "בית הספר הישראלי לצמחי מרפא" שהקימה. בחצי השנה הראשונה לאחר שמחת תורה, הם נידבו את החווה ואת מרכז המבקרים שלה לטובת 70 חיילים מיחידת יס"ר שנדרשו לאתר די.אן.איי של חללי הטבח, והתגוררו במקום. כשהחיילים עזבו והמשפחה חזרה, העזובה במקום הייתה רבה, אך אסתר לא ויתרה. היא ניקתה, ניכשה עשבים, גזמה, ועבדה בלי הפסקה כדי לפתוח מחדש את החווה לקבוצות מבקרים ולסדנאות.

"מאז שמחת תורה כמעט לכל הילדים כאן יש תסמינים פוסט טראומתיים, חרדות, פחדים, הם ישנים עם ההורים עד גילאים מבוגרים, סובלים מהרטבות לילה, מתקלחים עם דלת פתוחה, נבהלים מרעשים פתאומיים, וגם בחתונות ובר מצוות הולכים הצידה בגלל הרעש"

"נוצרה תיירות מוות סביב כל הקיבוצים כאן", היא אומרת, "בכל יום מגיעים עשרות אוטובוסים שרוצים להגיע לקיבוצים ולראות את ההרס, החורבן, השריפה והבזיזה, וזה חשוב. אבל חשוב יותר להחזיר חיים לעוטף, להגיע לבקר ולחזק את העסקים ששרדו את המלחמה הזו. כאן בחווה אנו עורכים סיורי ליקוט, סדנאות רוקחות, מורשת ריפוי נשי,  וצמחי מרפא, למגוון קבוצות שמגיעות אלינו: משרדים ממשלתיים, ועדי עובדים של ארגונים גדולים במשק כמו פלאפון, אמדוקס, חיל האוויר והשב"כ. במהלך הלימוד אנחנו גם משלבים את מה שעבר ומה שעובר עלינו, ואיך אנחנו מנסים להחיות מחדש את העוטף. אני חושבת שכל מי שמגיע לדרום בימים אלה לראות את פריחת הכלניות, יכול לבוא ולראות איך העסקים כאן פורחים מחדש".

חוקרת מורשת ריפוי נשית

"ערוגות" הוקם במקור כעסק משפחתי שצמח למפעל באופקים המייצר מוצרי טיפוח וקוסמטיקה אורגניים על בסיס רכיבים מהטבע. הוא מעסיק כ-40 נשים מהאזור, מרביתן אימהות חד הוריות, וכאשר פרצה המלחמה, גם המפעל נאלץ לעצור את פעילותו.

איך הצלחתם להחזיק את פעילות המפעל לאחר ה-7.10?

"במשך חודשיים מאז אותה שבת בעלי ושני הילדים הגדולים שלי נסעו מדי יום מקיבוץ אלמוג לאופקים, שעתיים וחצי נסיעה לכל כיוון, עבדו במפעל כל היום וחזרו לקיבוץ בלילה – כך עד שהעובדים התאוששו וחזרו אט-אט לעבודה. בזמן המלחמה יצרנו מארזים של מוצרים ללוחמים, על פי הביקוש של החיילים שישנו בחווה שלנו, דברים כמו משחה לשפשפת ודאודורנטים וסבונים המותאמים לשימוש בשטח. יצרנו אופציה באתר 'ערוגות' המאפשרת לאנשים להיכנס ולקנות מארזים כתרומה ללוחמים וכך העסק הרים את עצמו בתקופה הקשה של המלחמה".

את עוסקת רבות בצמחי מרפא ובגילוי מחדש של חוכמה נשית נעלמת, כיצד הגעת לעיסוק הייחודי הזה?

"כבר בילדות היה לי קשה לשבת שש שעות על הכיסא בבית הספר, והדבר היחיד שעזר לי היה לצאת ולמצוא צמחים, ליצור. גם בתקופת בית הילדים בקיבוץ כפר עציון בו גדלתי, ישבתי שעות בחורשה ושיחקתי עם מחטי אורן, התבוננתי בציפורים. טבע וטיולים הם החמצן שלי, וזכיתי שטיילתי הרבה לפני ואחרי הצבא, טיולים שפתחו לי את הראש לאורח חיים אחר. אנחנו מקבלים כמובן מאליו את קצב החיים הרצחני שאנו חיים בו, ומנרמלים מהירות, לחץ, משימות ועומס, והקצב רק מתגבר. אבל אנחנו פוגעים כך בהרבה היבטים של החיים שלנו: התזונה, הבריאות, יחסים אישיים עם הילדים, יחסים עם בני אדם, זוגיות. אנחנו משלמים מחירים גבוהים מאוד עבור האשליה של הנוחות המערבית. לכך מצאתי איזון במדינות בהן אורח החיים המערבי נגע פחות. אהבתי למצוא מקומות פשוטים, כביכול פרימיטיביים, ולהתבונן באנשים שחיים מחוץ למרוץ.

"בהמשך חזרתי לארץ ועסקתי במלאכות קדומות מתוך רצון לשמר את המקצב הפשוט והחיבור לחומרי הגלם הפשוטים של החיים. לאחר שהכרתי את איתי בעלי, שהוא חוזר בתשובה מהרצליה פיתוח, עברנו להתגורר ביישוב בת עין, והמורה שלי ליוגה שם נתנה לי ספר רוקחות טבעית, ופשוט ישבתי והתחלתי לרקוח. היה לי אז כבר ילד אחד, והתחלתי לשתול את הגינה שלי, גידלנו תרנגולות, וגידלנו צמחי מרפא כמו לבנדר, קלנדולה וקמומיל, מהם רקחתי את משחת ההחתלה של הבת שלי, שהייתה כה פופולארית בקרב השכנות שלי, שזה הוביל אותי להקמת 'ערוגות'. כל הזמן ניסיתי לקרב ביני לבין הדברים שאנחנו צורכים, אוכלים ומשתמשים בהם. אורח החיים המערבים גורם לנו לאשליה שאני יכולה להזמין משהו מסין ותוך יומיים זה אצלי. זה כאילו קירבה, אבל זו לגמרי אשליה, כי אני לא יודעת מי ייצר את זה ובאילו תנאים, מה המחיר שהוא שילם על זה? האם אני שותפה לניצול בהעסקה שזה ההיפך מהנחיות התורה? ומה חומרי הגלם שאני מכניסה לגוף שלי?. זו קירבה שמבקשת ממני ליצור בכל פעם חיבורים.

"תתארי לך שהיינו משמרות את המורשת המדהימה של יהדות מרוקו, יהדות רוסיה, יהדות איראן, עיראק… אם היינו רק משמרים את המתכונים, את המנהגים, את הידע הרפואי האדיר שכל אחד מהם הביא…. במקום להיות בעצם צומת תרבויות מדהימה שכל העולם היה בא ולומד מאיתנו את הצבעוניות והמגוון והעומק, שיטחנו הכל לאורח חיים מערבי"

"אם הייתי צריכה לתת כותרת אחת לכל מה שמעסיק אותי זה חוקרת מורשת ריפוי נשי, במגוון היבטים: צמחי מרפא, טיפוח, ואפילו בהיבט של תכשיטים עתיקים. יש לי עסק בשם "זהב עתיק" יחד עם אחותי שבו אנחנו אוספות תכשיטי זהב עתיקים ומוכרות אותם כדי לשמר סיפורים ומורשת של נשים שיש להם ערך בל יתואר לאורח החיים שלנו כיום".

מדוע חשוב לך כל כך לשמר את מורשת הריפוי הנשית?

"גיליתי שכל תרבות שעלתה לארץ עברה סוג של אונס תרבותי. זה נשמע בוטה אבל זה ממש לא פחות מזה. החל באנשים שעלו מאירופה, ניצולי שואה, והיו צריכים לשנות את השמות והמתכונים שלהם המנהגים שלהם, כדי להתאים את עצמם למודל הצבר הישראלי, להתאים עצמם לכור ההיתוך הידוע, המשיך בעליות מהמזרח וחטיפת ילדי תימן, ועד לעליות של הרוסים והאתיופים. את העלייה האתיופית חקרתי באופן מיוחד, והדהים אותי איך לקחו את המורשת העשירה שהם טיפחו דורות על גבי דורות, מורשת שהייתה הכי קרובה לתרבות היהודית העתיקה ופשוט רמסו אותה ביד רמה. במחנות הפליטים עוד לפני העלייה עשו להם שיחות על כך שבארץ לגדל ילד זה מאוד יקר, לימדו אותם מה זה תכנון משפחה ונתנו להם זריקות למניעת הריון, שבהמשך גילו שהן יוצרות מחלות, דיכאון ואוסטאופורוזיס. כך לקחנו מורשת עשירה, מגוונת, צבעונית, יהודית הכי מקורית שיש, ומחקנו אותה כדי להפוך אותם כביכול לישראלים. ברגע שהם עולים, עד לפני שנה זה היה כך, מחליפים להם את השמות, שורפים להם את הבגדים כי חושבים שיש בהם חיידקים וטפילים, ונותנים להם בגדים מערביים. וזה לא שנותנים להם תרבות ישראלית, נותנים להם תרבות אמריקאית. רק תתארי לך שהיינו משמרות את המורשת המדהימה של יהדות מרוקו, יהדות רוסיה, יהדות איראן, עיראק… אם היינו רק משמרים את המתכונים, את התבלינים, את הידע הרפואי האדיר שכל אחד מהם הביא. במקום להיות בעצם צומת תרבויות מדהימה שכל העולם היה בא ולומד מאיתנו את הצבעוניות והמגוון והעומק, שיטחנו הכל לאורח חיים מערבי וזה מאוד מאוד צורם לי. אני חושבת שכולנו משלמים על זה מחיר מאוד יקר.

"אני לא מפסיקה לחקור, ללמוד ולהתפעל ממסורות ומורשת נשית יהודית: טקסים, מנהגים, שירי ערש, מתכונים, צמחים, מסורות ריפוי, המון דברים. הייתה מורשת נשית עשירה בכל קהילות ישראל ורוב הטקסים נעלמו. אני אוספת את כל אלו לפרויקט שנקרא 'בבושקה –מורשת ריפוי נשית', ואנחנו עוסקים בזה הרבה מאוד גם בערוגות וגם סביב בית הספר הישראלי לצמחי מרפא".

אסתר הרצתה בעבר באוניברסיטאות במסגרת קמפוס ירוק של "טבע עברי", ודיברה על הצד המכוער של עולם היופי. "כמה כימיקלים, רעלים, מבשמים, משמרים וחומרים סינתטיים אנחנו מכניסות לגוף שלנו כל יום כשאנחנו מתקלחות, משתמשות בדיאודורנט, איפור, בושם ועל הדרך מרעילות את הגוף שלנו".

חשבת שהעיסוק שלך יוביל אותך להקמת מפעל של ממש?

"זו לא הייתה החלטה מודעת והיום ברוך השם יש לנו עסק גדול שצמח מלמטה בפשטות. אם פעם כל נושא המזון והטיפוח האורגני היה סוג של פריבילגיה, היום כאשר מערכת החיסון מתמודדת עם מתחים רבים ועומסים, ועם כל הווירוסים והחיידקים שיש שמחלישים את המערכת, זו כבר לא פריבילגיה. כל אחת אחראית על הבריאות שלה ושל משפחתה ויש לה אפשרות לסור מרע ולעשות טוב. להוציא את כל מרק הכימיקלים מהשירותים, המקלחת והבית ולהזין את הגוף והנפש בחומרים טבעיים. כך זה צריך להיות גם במטבח שלנו, כמה שיותר קרוב למקור ולגולמי, צלחת שדומה לצלחת של סבתא, עם חומרים מקומיים, גולמיים, איכותיים, טריים וטבעיים".

למושב שובה, שנוסד על ידי עולים שהגיעו מטריפולי בשנות ה-50, הגעתם כקהילה שרכשה בתים בהרחבה לפני כ-16 שנה, כיצד אתם רואים את עתידכם כאן?

"ההתיישבות כאן מעולם לא הייתה פשוטה. למקומיים היה קשה בתחילה לבלוע אותנו. עבורם היינו האשכנזים שהתעמרו בהם כמו שעשו להם המושבים מסביב, ובשנים הראשונות היו הרבה חיכוכים לגבי חינוך ובנייה. חשבו שהגענו לכאן רק בגלל המגרשים שהיו אז זולים, אבל זה לא היה ככה, ומאז מצב הנדל"ן במושב השתפר מאוד, וכך גם היחסים עם מקימי המושב. החיבור איתם הולך ומתחזק. אנחנו כן מתמודדים עם האתגר שנקרא עוטף עזה וזה אתגר שלא נגמר. מבחינתי, כל עוד לא כבשנו את עזה, זו ממש מאורה של נחשי צפע, ולגדל ילדים כך ליד מאורה כזו זו חוויה קשה מאוד. מאז ה-7.10, הבעיה הזו, שהייתה נקודתית מאוד לעוטף, הפכה להיות בעיה ישראלית, כי בעצם לקחו את כל רוצחי הנוח'בה ופיזרו אותם ביהודה ושומרון. זה קשור לחיבור למורשת ולהבנה שורשית עמוקה מאיפה באנו ולאן אנחנו הולכים – אז אני חושבת שעד שלא תהיה למדינת ישראל ממש בהירות שצריך להיפטר מטרוריסטים ערבים ועזתים, אנחנו פשוט נשלם בחיי ילדינו לצערנו הרב, וכואב וקשה לי לחשוב על זה. אני מתפללת שהקב"ה יצילנו מידם".

לחזק את הגוף בחורף – זה לא מסובך / אסתר לחמן

החורף עדיין כאן, ואיתו הקור, הרוחות, והמחלות שמנסות להתגנב אלינו הביתה. אבל הגוף שלנו – אם רק נטפח אותו נכון – יודע להתמודד עם הכל. לא צריך מהפכות גדולות, רק תשומת לב יומיומית. לפעמים זה מתחיל במשהו קטן כמו להחליף כוס קפה אחת בחליטה מחזקת, להוסיף כמה טיפות שמן לעיסוי אחרי מקלחת, או פשוט להכניס יותר חום וטבע לשגרה שלנו.

אני מאמינה שבדיוק כמו שאנחנו משקיעים בתחזוקת הבית או הרכב, הגוף שלנו זקוק לתחזוקה שוטפת, במיוחד בעונה הקרה. הנה ארבע דרכים פשוטות וטבעיות לחזק את הגוף בעונה הקרה:

חליטת ג’ינג’ר, לימון ודבש – אנטי-ויראלית ומחממת

רכיבים:

3 פרוסות ג’ינג’ר טרי

מיץ מחצי לימון

כפית דבש איכותי

כוס מים רותחים

הכנה:

לשים את הג'ינג'ר בספל, לשפוך מים רותחים ולהמתין 5 דקות. להוסיף את הלימון והדבש ולשתות חם. החליטה מחממת, מחזקת את מערכת החיסון ומסייעת במניעת התקררויות.

עיסוי יומיומי בשמן שקדים עם אקליפטוס ולבנדר – לטיפוח ומערכת החיסון

רכיבים:

50 מ"ל שמן שקדים מתוקים

5 טיפות שמן אתרי אקליפטוס רדיאטה

5 טיפות שמן אתרי לבנדר

הכנה ושימוש:

לערבב את השמנים בבקבוקון זכוכית. לאחר מקלחת, לעסות מעט מהתערובת על העור החם. השמנים מרגיעים, מחטאים ומסייעים לשמור על נשימה פתוחה ונינוחה.

מרק שורשים מחזק – כוח אדמה בגוף

רכיבים:

1 בצל קצוץ

1 שורש פטרוזיליה

1 שורש סלרי

1 חתיכת ג’ינג’ר קטנה

1 גזר

2 שיני שום

חופן פטרוזיליה טרייה

מלח, פלפל, וכורכום לפי הטעם

6 כוסות מים

הכנה:

לטגן קלות את הבצל והשום, להוסיף את שאר הירקות, לכסות במים ולבשל כ-40 דקות. המרק מחזק, מנקה את הגוף וממלא אותנו בחום ואנרגיה טובה.

משקה זהב – חלב כורכום מחמם ומזין

רכיבים:

כוס חלב שקדים (או חלב אחר)

½  כפית כורכום טחון

קמצוץ פלפל שחור (לספיגה טובה)

כפית דבש

חצי כפית קינמון

הכנה:

לחמם את כל הרכיבים בסיר קטן (לא להרתיח), לערבב היטב ולשתות חם. הכורכום נוגד דלקת, מחזק את המערכת החיסונית ומרגיע את הגוף.