במהלך ביקור בקמפוס של אוניברסיטת קולומביה, אחד המוקדים הבוערים בארצות הברית של הפגנות פרו פלסטיניות, מצאה את עצמה נטלי דדון בעימות סוער. אחד המפגינים צעק אל עבר משלחת המשפיעניות שהשתתפה בה: "תתביישו לכם", ודדון לא נשארה חייבת. למרות שיתר חברות הקבוצה חששו לה וניסו לעצור בעדה, היא נעמדה בלי פחד מול קבוצת מפגינים וצעקה בחזרה: "אתם אלו שצריכים להתבייש! איפה התינוקות שלנו? איפה החטופים שלנו? שיחזירו אותם ואז אפשר יהיה בכלל לדבר", והניפה את דגל ישראל שהיה בידה. חברה שלה ג'ולי הצטרפה אליה ואמרה: "אם אכפת לכם מהילדים בעזה אתם צריכים לעמוד מול חמאס. הם ארגון טרור, רוצחים. ואתם פשוט שטופי מוח ועיוורים".
דדון, דוגמנית מצליחה, מגישת טלוויזיה ואושיית רשת, הפכה בשנים האחרונות גם לפעילה פוליטית. במהלך המאבק על הרפורמה המשפטית היא הביעה את דעותיה בחופשיות וחטפה על כך לא מעט מהסביבה הקרובה והרחוקה. בהפגנת המיליון של הימין בירושלים ב-2023 היא הוזמנה לנאום ופתחה את דבריה בברכת "שהכל נהיה בדברו" ובקטע מתוך מגילת העצמאות, כשהיא סוחפת את ההמונים בקריאות: "תנו לנו לחיות במדינת היהודים. אנחנו חייבים לחזק את היהדות". הקהל הריע יחד איתה: "מדינה יהודית, מדינה יהודית".
מאז השבעה באוקטובר היא מנצלת את ההשפעה שלה ברשתות לפעילות הסברתית. "אחרי השבעה באוקטובר נכנסתי ללופ של צפייה בסרטונים שהציגו את הזוועות של מחבלי הנוחבה. הזדעזעתי והגעתי למצב שממש לא תפקדתי. הייתי רגילה ללכת כל יום על הים במשך שעות ולעשות פעילות ספורטיבית, ופתאום לא יכולתי לצאת מהמיטה. עמית בעלי היה ממש עזר כנגדי והוא הצליח להוציא אותי מהמצב הקשה. בהתחלה הוא אִפשר לי ותפקד בבית במקומי, ואז יום אחד הוא בא אליי למיטה ואמר לי בשיא הרכות: 'יאללה מאמי, הגיע הזמן לקום'. קמתי".
הסיפור של התצפיתניות על גבול עזה הזכיר לדדון את השירות הצבאי שלה כתצפיתנית על גבול ירדן. "הזוועה הזאת הבליטה את הפערים בין אז והיום", היא מדגישה. "כתצפיתניות היינו מצוידות בנשק ובהמון הערכה. היום זה ממש הזוי. התצפיתניות פועלות ללא נשק ונתקלות בהמון זלזול מהמפקדים, למרות שמדובר בתפקיד מאוד חשוב".
כתצפיתנית לשעבר, מה דעתך על החיילות שמסרבות בעקבות אירועי השבעה באוקטובר לשרת כתצפיתניות?
"אני מצדיעה לכל הבנות שמתגייסות לצה"ל, ומבינה ללב אלו שפוחדות לשרת כתצפיתניות. אין ספק שיש להן סיבה לפחד. זה ממש מובן אחרי הזוועות שהיו מנת חלקן של התצפיתניות בשביעי לאוקטובר, שחלק גדול מהן נרצחו ואחרות נחטפו". יחד עם זאת היא מדגישה כי "אין ספק שזאת שליחות סופר חשובה. זה תפקיד חיוני מאוד, אבל לאור החשש שמלווה בנות רבות שמשובצות לשרת כתצפיתניות, אולי הגיע הזמן לשנות דברים. למשל לצייד אותן בנשק צמוד כמו שהיה לנו כששירתנו כתצפיתניות. הרי מדובר בתפקיד שכרוך בסכנות".
למרות הפטריוטיות המופגנת של דדון, שבאה לידי ביטוי אפילו בפריטי לבוש שלבשה לאירועים שונים באופן מופגן, היא עדיין מזועזעת מהכישלון המדיני בשבעה באוקטובר. "כשאנחנו התצפיתניות דיווחנו על ציפור על הגדר כל הכוחות הגיעו מייד. לפני האסון המחריד בשבעה באוקטובר המפקדים נשארו אדישים, למרות הדיווחים והאזהרות של התצפיתניות על הטויוטות הלבנות שמגיעות לגדר ועל אווירת המתקפה. התחושה שמשהו רוחש מתחת לפני השטח. אני קוראת לזה – חטא היוהרה".
אני רואה שאת מסתובבת עם אקדח, למה בעצם? הרי את גרה במרכז.
"כן וכן. חשוב לי מאוד להרגיש מוגנת ולהגן על המשפחה שלי".
כולם צריכים לעסוק בהסברה ישראלית
אל הראיון מגיעה דדון מפעילות התנדבותית בעמותת "נחמה והצלה". "היום ארזנו חבילות למשפחות קשות יום", היא מספרת. "אנשים מאד שמחו לקראתנו. לאחרונה עלה משמעותית הביקוש למארזים שמכילים בעיקר מוצרי מזון. בין השאר הגענו גם לניצולי שואה. הלכנו לבקר ניצולת שואה בת 90 בשם ז'ני רוזנשטיין. היא מאוד שמחה לקבל אותנו וסיפרה לי איך שרדה את השואה. הסיפור שלה היה מדהים ומרגש מאוד. כששומעים סיפורים כאלו מבינים כמה הקיום כאן לא מובן מאליו".
בתור מי שמבינה שהקיום כאן לא טריוויאלי, דדון מסתובבת בתקופה האחרונה בארצות הברית ודואגת להשמיע את קולה, כדי שגם אחרים יבינו שיש לישראל זכות להגן על עצמה ולשמור על בטחונה. לאחרונה היא יצאה לסדרת הרצאות הסברה בת שבועיים בארצות הברית.
הפכת להיות המסבירה של המדינה.
"קטונתי. יש הרבה אנשים ראויים מאוד שעוסקים בימים אלה בתחום הקדוש הזה של הסברה ישראלית מול המתקפות הפרו פלסטיניות הקשות והשקריות". בין השאר דדון הגיעה עם משלחת ישראלית לאו"ם ונאמה גם שם. "חשוב שכל מי שמעורב בחיים בארץ, ייקח על עצמו את השליחות לעסוק בהסברה למען ישראל. זו שליחות קיומית ברמה ההכרחית".
אך דדון לא משוחחת עם קהלים בעולם רק על המצב הפוליטי בישראל. חלק מההרצאות שלה עוסקות דווקא בחיבור לזהות היהודית, תחום שקרוב לליבה במיוחד בשנים האחרונות. "ספר התניא של האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי, שינה את חיי", היא אומרת. "הבן שלנו ריף רפאל הוא דור תשיעי לבעל התניא", היא מתלהבת. "בעלי, עמית, הוא דור שמיני לבעל התניא".
נטלי דדון, בן זוגה עמית ובנם ריף. צלם: בר בינו."אני מאוד קרובה לחב"ד. אפילו השתתפתי בכנס השלוחות בארצות הברית. הגעתי לשם במסגרת משלחת הסברה של 'מנהיגות לאחדות'. היה מאוד מרגש. השלוחות מגיעות מכל העולם. זה פרויקט מדהים של הרבי מלובביץ' שהוא דמות מאוד נוכחת בחיים שלי. כשנכנסתי לציון של הרבי בניו יורק בכיתי מרוב התרגשות".
שליחות חייה
דדון מדברת בגילוי לב על חייה ואפילו על תהליך שאיבת הביציות שעברה. היא לא חוששת לחשוף גם את האתגרים והקשיים שעברה במסע שלה להבאת ילד לעולם. "אני היום בת ארבעים, אמא לילד בן שבע. כשהגעתי לגיל המתאים עשיתי שאיבת ביציות, וכך אם בשלב מסוים בחיי ארצה עוד ילד, זה יתאפשר".
גם על ההתמודדות עם מחלת הבולימיה בחייה היא מספרת ללא היסוס, ועוזרת לעשרות נערות שמתמודדות עם אותה הפרעת אכילה. לאור סיפור הבולימיה שלה היא הפכה למרצה מבוקשת על הנושא הרגיש. מזה שנים היא מוזמנת לבתי ספר רבים ברחבי הארץ, מרצה ומספקת עצות גם לנערות וגם לאימהות לאור ניסיונה האישי והמקצועי.
מה גרם לך להפסיק עם ההקאות?
"אחת המטפלות שהייתי אצלן אמרה לי: 'אם תמשיכי לא תוכלי להיות אמא'. זה הפחיד אותי והפסקתי עם ההקאות. ברוך השם היום אני אמא".
כיום דדון לומדת במכללת "תבונה ודת", שם היא לומדת בין השאר טיפול בחרדות ודיכאון. "אני עכשיו עושה סטאז' בלימודי CBT, טיפול התנהגותי שמאוד עוזר במצבי חרדה ודיכאון", היא מסבירה. "כשאני מעלה מישהי לשיחה, אני מדברת מדם ליבי, גם לאור הלימודים שלי וגם לאור הניסיון האישי שלי כמי שחווה מצבים של חרדה".
מה את מרגישה כשאת בהתקף חרדה?
"אני לא יכולה לנשום. אני חייבת לשכב. היום לאור לימודי ה-CBT יש לי את הכלים להתמודד עם המצב, ואת הכלים האלה אני מעבירה למטופלות שלי במסגרת הסטאז'". את הטיפולים היא עושה בינתיים בהתנדבות מלאה ומשלבת בחדר הטיפולים גם תורות מספר התניא. "כשגיליתי את ספר התניא, צללתי לתוכו ומצאתי בו עולם מופלא של חכמה וייעוץ בטיפול בנפש האדם".
כשפרצה המלחמה בין רוסיה לאוקראינה דדון, שמאוד אוהבת לעזור לאנשים, יצאה לעזור לחלץ משם יהודים וישראלים. היא עזרה לרבים לעבור מאוקראינה לפולין ומשם לישראל. במהלך הפעילות התקשרה אליה אישה ישראלית בשם רויטל וביקשה בדמעות שיעזרו לה להעלות לארץ את בתה התינוקת, שנולדה שם בתהליך פונדקאות. "הפעלתי את כל העולם ואשתו וכך הצלחנו להעביר לישראל את התינוקת של רויטל. כשחזרתי לישראל פגשתי את התינוקת. האמא המאושרת הזמינה אותי לאירוע חגיגי לכבוד התינוקת, והפתיעה אותי כשהעניקו לתינוקת את השם ריין נטלי על שמי. זה היה מאוד מרגש".
מה את חושבת על המצב החברתי בארץ כיום?
"אני חושבת שצריך להדגיש ולדבר על ההתרחקות בין טוב לרע. בין חושך לאור. חשוב מאוד לא לשכוח את זוועות השבעה באוקטובר, כשחיות אדם סדיסטיות העזו לשחוט ילדים קטנים, אנסו באכזריות נשים וחתכו איברים. לא ייתכן שאחרי כל זה מרצה באוניברסיטה בישראל מעזה להלל בריש גלי רוצח נוראי שרצח והתעלל במשה תמם ז"ל. המחשבה שהיא יהודייה וישראלית ממש מזעזעת אותי. במקרים האלה אין ימין ושמאל, יש טוב ורע. קומו עם ישראל, תתגברו על ההבדלים ותצאו יחד נגד החושך. תפסיקו עם החרמות של ימין נגד שמאל ושמאל נגד ימין. חייבים לפרק את המצב הנורא הזה. אני מאמינה שהפעילות שלנו למען האחדות של עם ישראל וחיזוק הזהות היהודית היא בבחינת מעט מן האור שדוחה הרבה מן החושך".
