שוב נחשפנו לאחרונה לסיפור קורע לב של גננת מתעללת מאילת. עם כל מקרה חדש שמתפרסם, סף החרדה של ההורים עולה, עם תחושות מוצדקות של חוסר ביטחון וחוסר אמון במי שאמורים לשמור על הילדים שלהם בזמן העבודה. למרות שכל הורה רוצה להגן על ילדיו ועושה הכי טוב שהוא יכול לבחירת מסגרת חמה ובטוחה, לא תמיד אפשר לדעת מה קורה מאחורי הדלת. ובכל זאת, ישנם סימנים חריגים שכדאי להיות ערים להם ולשים לב אליהם.
איך אוכל לוודא שילדי לא סובל מהתעללות בגן?
שימו לב לשינויים
אחרי שבחרתם מסגרת, כדאי לתת אמון ולשתף פעולה עם המטפלות מצד אחד, ולהיות ערניים לסימנים ולשינויים שחלים אצל הילד מצד שני. ילדים קטנים לא יכולים לספר במילים איך הם מרגישים, אבל הם בהחלט מספרים את זה בהתנהגות. הרטבות לילה או יום אצל ילד גמול, פחד מרעשים, נמנעות, או לחילופין השתוללות לא מווסתת, צעקות, התנגדות מוגברת – כל אלו יכולים לעורר חשד שמשהו עובר על הילד. אמנם התנהגויות אלו ורגרסיות שונות יכולות להופיע גם באופן נורמטיבי כחלק מהתפתחות תקינה, ולכן כדאי להקשיב ללב שלכם בכנות ולעיתים להתייעץ עם אנשי מקצוע.
האזינו ושוחחו עם הורים אחרים ועם הצוות
קצת לפני שאתם דופקים בדלת הגן בבוקר ובצהריים, הקשיבו למה שקורה שם. זכרו שרוב הגנים בטוחים וטובים ואין סיבה להיות במתח מתמיד. יש סיכוי שתשמעו דברים נהדרים מאחורי הדלת. מדי פעם שאלו הורים אחרים איך הם מרגישים עם הגן. נקודות מבט שונות יעזרו לכם לשים לב לדברים – חיוביים ושליליים – שאולי לא זיהיתם. וכמובן שימרו על ערוץ פתוח עם המטפלות ושימו לב האם יש תחומים עליהן הן לא מדברות או שאתם חווים חוסר אמון בשיחות האלו.
ומה עושים אם כבר התגלה שמשהו בגן אינו כשורה?
לא כל התנהגות בעייתית של גננת היא התעללות או הזנחה, לפעמים יש התנהגויות גבוליות או מענה לא מותאם לצרכי הילדים – כמו גננת שמושיבה ילדים זמן רב מול טלוויזיה או עסוקה בדברים שונים שמסיחים אותה מהטיפול בילדים. אם אתם מרגישים שמשהו לא טוב קורה, גם אם אינכם יכולים לשים עליו את האצבע, ייתכן שכדאי להעביר את הילד גם באמצע השנה. ילדים מרגישים אם ההורים לא בטוחים בגן, ובוודאי שהם מרגישים אם לא טוב להם שם.
טפלו ברגשות האשם שלכם
אחרי שהורים מגלים שילדם עבר חוויות קשות במסגרת החינוכית הם נוטים להתגייס לטיפול ולשיקום שלו, ולפעמים מתעלמים מהחוויה הרגשית שלהם עצמם. לעתים הורים מצדיקים את רגשות האשמה וחשים כי מגיע להם עונש על כך שלא שמרו על ילדם. האשמה במצב כזה היא כל כך טבעית אבל היא עלולה לחבל בתהליך השיקום של הילד, כשהיא גורמת להורים לראות את המציאות באופן מעוות או לפעול מתוך ריצוי ופיצוי ולא על פי הצרכים המציאותיים של הילד. בדרך כלל אציע להורים במצב הזה ללכת לטיפול או הדרכת הורים כדי להתמקם בעמדה בריאה מול הילד שנפגע ולעזור לו באופן המותאם ביותר.
אפשרו לילד לשחרר את הרגשות האצורים בו
באמצעות כלים אמנותיים, משחקי דמיון או פעילות גופנית ילדים יכולים לפרוק מתח שנצבר בתוכם ולהשליך את הרגשות שלהם על חפצים או דימויים באופן בריא. במקרים בהם הפגיעה והטראומה לא גדולים מאד תוכלו לספק לילד את המענה הרגשי בדרכים הללו, ולעתים כשהטראומה היא גדולה יהיה צורך בטיפול מקצועי. אל תפחדו ממילים קשות שהוא יטיח בבובה או מביטויים של אלימות, עודדו אותו לפרוק אותם על הדף או בריצה בפארק. זכרו שילדים לא צריכים לדבר על הדברים, הגוף הוא שזוכר את הטראומה והוא שישחרר אותה.
קבלו רגרסיות התנהגותיות בהבנה
ילד שחוזר להרטיב או מגיע אליכם למיטה מדי לילה מאותת שהוא במצוקה, והפתרון לרוב המצוקות הוא חיבוק ותחושה שהוא מוגן ואהוב. ילד שעבר חוויה קשה בגן זקוק להרבה קרבה וחום מהוריו כדי להחלים. קחו את הזמן ואל תאיצו בו להתבגר או לחזור לעצמו. אתם העוגן שלו וכל חיבוק שלכם יאפשר לו להחלים מהר יותר.
בתקווה שילדים תמיד יהיו מוגנים ובטוחים בעולם.
