תוצאות הבחירות העמידו את גדי איזנקוט ושותפיו בפני מלכוד. גוש השינוי סיים עם 48 מנדטים בלבד, רחוק מרוב בכנסת, מה שיאלץ אותו לבחור באחת מארבע דרכים שכולן רחוקות ממה שייחל אך לפני שבוע וחצי.

מצביעי הגוש מתחלקים בין ארבע קבוצות שכל אחת מצדדת בפתרון אחר: ממשלת אחדות עם נתניהו, ממשלה עם המפלגות החרדיות, ממשלה שנשענת על המפלגות הערביות ואלה שבלית ברירה מעדיפים ללכת לבחירות נוספות – כנראה הפתרון שזוכה לתמיכה הדלה ביותר. בזמן שבתוך הגוש נאבקו ביניהם הקולות שקראו להקמת ממשלת אחדות עם הליכוד והציונות הדתית באלה שקראו לממשלה הנשענת על רע"ם והרשימה המשותפת, רה"מ נתניהו, השר איתמר בן גביר וגורמים נוספים בקואליציה עשו כל מאמץ כדי לחרב את שרידי הממלכתיות האחרונים שנותרו בישראל, ועל הדרך לדחוף את האופוזיציה לכיוון המפלגות החרדיות והערביות.

פייק "גניבת הבחירות"

אתמול (רביעי) אישרה ועדת הבחירות המרכזית את התוצאות והעבירה אותן לנשיא המדינה. הוועדה בדקה את הפרוטוקולים של 9,069 קלפיות, כשלושה רבעים מהקלפיות הרגילות, ובהן כל הקלפיות שנכללו בפניות הסיעות והציבור, 2,452 פניות של סיעות ועוד 1,239 פניות של אזרחים. בשלוש מאות חמישים קלפיות נערכה בדיקה מעמיקה של חומרי ההצבעה. בסיכום הבקרה לא נמצאו ממצאים המצביעים על פגיעה בטוהר הבחירות או על שינוי בתוצאות.

חרף עובדה זו, מפלגת הליכוד נמנעה בהצבעה על אישור תוצאות הבחירות ואילו עוצמה יהודית התנגדה לקבלתן.

בתגובה לפניית הליכוד בנושא, דחתה משטרת ישראל טענות שעלו בדבר זיופים ורמאויות: "יודגש כי אין כל תימוכין חקירתי או מודיעיני לטענות נשוא פנייתכם". המשטרה אף מסרה עוד כי יום הבחירות עבר עם מיעוט אירועים חריגים בתחום טוהר הבחירות, וכי מספר האירועים הקשורים לטוהר הבחירות ירד בכמעט ארבעים אחוזים לעומת המערכה הקודמת.

ביום הבחירות עצמו אמר ראש השב"כ, דוד זיני, מעל דוכן ועדת הבחירות המרכזית: "אפשר לומר בביטחון לאזרחי ישראל שהבחירות בטוחות עם תקינות ושליטה מפוקחת בצורה מעוררת השראה". חשוב לציין כי ניסיון של גורם זר להשפיע על הבחירות בישראל הוא חמור ביותר גם אם לא הצליח לשכנע ולו קול אחד ובהתאם חקירת הפרשה עד תומה ודאי הכרחית.

בהתאם, זיני דורש כעת לחקור את הפרשה כפי שמתחייב, אך מתנהל באופן שממחיש את הבעייתיות שטומן בחובו מינוי אדם ללא כל ניסיון רלוונטי לתפקיד, לאחר שביקש לחקור חברי כנסת בלא כל ראיות למעורבותם בעבירה פלילית.

בכאן 11 פורסם בשבוע שעבר דברים מפי בכיר בוועדת הבחירות: "גם אם מלוא החשד הנבדק כרגע בידי שב"כ יתברר כנכון, לא מדובר בהיקפים שיכולים לשנות את תוצאות הבחירות".

כעבור מספר ימים, ולמול הטענות על פגיעה מהותית בתהליך הדמוקרטי, יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט נעם סולברג, הבהיר, כאשר זיני לצדו, כי בהתאם להיקף החשדות, גם אם אלה יתבררו כנכונים – אין בהם כדי לערער על תוצאות הבחירות.

דבריו של סולברג מקבלים משנה תוקף כאשר בוחנים את הנתונים.

שיעור ההצבעה בקרב הציבור הערבי (78.3%) היה גבוה בלא פחות מ-25 נקודות האחוז ביחס לשיעורו בבחירות האחרונות ב-2022 (53.2%). מדובר בעלייה חריגה שבהחלט מעוררת סימני שאלה.

אלא שניתוח שערך נחמיה גרשוני-איילהו, מקים מיזם "מידע" המתמחה באיסוף וניתוח נתונים. גרשוני-איילהו בדק מה היה קורה אילו הציבור הערבי וגם החרדי (שהצביע באחוזים נמוכים יותר הפעם) היו מצביעים בשיעורים זהים לאלה של 2022. הוא מצא כי הליכוד, ש"ס וישר היו מתחזקות במנדט אחד כל אחת ומנגד הרשימה המשותפת הייתה מאבדת שניים ורע"ם אחד, כך שהמאזן בין הגושים היה משתנה מ-53-48 ל-49-55, עדיין רחוק מיכולת של מי מהם להרכיב ממשלה.

כלומר, גם לו היינו מתעלמים מהתמריץ המובהק של הציבור הערבי לנהור לקלפיות דווקא הפעם, כפי שרבים העריכו עוד הרבה לפני הבחירות, הפרשה, ככל שהיא נכונה, לא הייתה משנה בפועל את הדד-לוק הפוליטי בין הגושים וודאי סותרת את הטענה האבסורדית לפיה "גנבו את הבחירות".

גם טענות מצומצמות יותר שנשמעו מפי הליכוד לא עומדות במבחן המציאות, כך למשל האמירה לפיה פער של 4,612 קולות יכול היה להעביר מנדט מרע"ם לגוש הימין. במציאות, לו היו נגרעים מרע"ם 4,612 קולות היא הייתה מאבדת מנדט, אבל לרשימה המשותפת מכוח הסכם העודפים ביניהן.

במקרה הכינותי מראש

דבריהם של זיני, סולברג והמשטרה נתקלו בחומת התעמולה שנתניהו ותומכיו בנו מבעוד מועד.

"העין השביעית" תיעדה עשרות ציטוטים משידורי ערוץ 14 בחודשים שקדמו לבחירות, שהכינו מראש תשתית לקונספירציית גניבת הבחירות. אחד מהם היה זה של יעקב ברדוגו, לימים מועמד לכנסת מטעם הליכוד, בחודש ספטמבר, על יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט נעם סולברג: "אני לא מאמין לבית המשפט, לא מאמין לסולברג, לא מאמין לאיש מאלון שבות. הם גונבים את הבחירות, נקודה". ציטוט נוסף הגיע מפיו של פאנליסט הערוץ, איתמר פליישמן, בתחילת חודש אוקטובר: "האדם הזה, כמו שאני אומר כל הזמן, הוא לא ראוי להיות שופט בכלל. אני בכלל לא מדבר על שופט עליון ולהיות יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית. וואלה לא סומך עליו בעניין תוצאות הבחירות וגם אתם לא צריכים לסמוך".

לפי פרסום של דפנה ליאל, הליכוד נערך ב-24 באוקטובר, שלושה ימים לפני הבחירות, להגיש תלונות על זיופים בקלפיות ביישובים ערביים, כולל רשימת נושאים מוכנה מראש: נשים המצביעות ברעלה, שעות הצבעה נפרדות לגברים ולנשים ביישובים בדואיים וגילם הצעיר של מפקחי הקלפיות.

הקמפיין לא היה תגובה לממצאים שנאספו בשטח בקפדנות, אלא תסריט שהמתין ליום הבחירות, והחקירה סיפקה לציבור אחיזה בתיאוריות שבהן הלעיטו אותו מראש.

במהלך יום הבחירות עצמו, נתניהו החל להדהד את הקונספירציה בעצמו בסרטון שפרסם כשאמר: "אחיי ואחיותיי מצביעי הליכוד, זו קריאת חירום כי מנסים לגנוב לנו את הבחירות".

ההכרזה עצמה באה עוד לפני שהספירה הסתיימה: כשנספרו 93 אחוזים מהקלפיות, פרסם הליכוד את ההודעה על הבחירות שנגנבו, ונתניהו הפיץ אותה בערוץ שלו. הודעת הליכוד הופצה בארבעים ואחד ערוצים וצברה כחמש מאות תשעים אלף צפיות בשעה הראשונה. דקות אחרי פרסום בערוץ 12 כבר תיעד אתר ערוץ 14 את דרישתו של חה"כ בועז ביסמוט שלא להכיר בתוצאות שהשיגו המפלגות הערביות, בדיוק הניסוח שהשמיע חה"כ שמחה רוטמן (הציונות הדתית) שבע שעות קודם לכן.

אותו רוטמן הסביר אגב יומיים לפני כן ש"קשה מאוד מאוד לזייף בחירות במדינת ישראל". שלמה פילבר, סוקר ערוץ 14, שמתייג כעת את תוצאות הבחירות כ"טרור הקלפיות", כתב לעוקביו ב-28 במארס כי "בישראל לא ניתן לזייף תוצאות בחירות". אז מה נשתנה? הפוזיציה.

מה אתם חושבים שיצא, קולה?

ערעור על תוצאות בחירות אפשר להגיש רק תוך ארבעה עשר יום מפרסום התוצאות, והעותר צריך להראות שהפגם עשוי היה להשפיע על התוצאות. כפי שנכתב לעיל, גם הפרשנות הנדיבה ביותר לטענות הליכוד לא מגיעה לידי כזו השפעה.

כשאין דרך משפטית, נותרת רק הדרך ההפוכה: הצהרה פוליטית מתמדת שהבחירות נגנבו, שלא נועדה להתברר בבית משפט אלא להתיישב בראשים של מצביעים, אולי כדי שאלה ימררו את חייהם של ראשי גוש השינוי כפי שעשו לעידית סילמן וניר אורבך בניסיון להרתיע אותם מלהקים ממשלה עם המפלגות הערביות ולדחוק אותם לממשלת נתניהו, אולי כתשתית לבחירות הבאות לכשיקרו ואולי כדי ליצור לגיטימציה לצעדים רדיקליים שיגיעו מצד גוש נתניהו וישברו את כללי המשחק. כך למשל בהודעת הליכוד מ-29 באוקטובר נאמר שאין לשתף פעולה עם המפלגות הערביות כדי "להחליף את יו"ר הכנסת באמצעות קולות שנקנו במזומן".

הטקטיקה המסוכנת של נתניהו, שמאיימת לקרוע אותנו מבפנים אינה מקורית.

בארצות הברית, השקר הגדול של טראמפ על בחירות גנובות הוביל ישירות להסתערות על הקפיטול ב-6 בינואר 2021, ושלוש שנים אחר כך עדיין כשליש מהאמריקנים האמינו שהבחירות נגנבו. בברזיל, ז'איר בולסונארו הטיל ספק בתוצאות עוד לפני ההצבעה וב-8 בינואר 2023 תומכיו הסתערו על הקונגרס, ארמון הנשיאות ובית המשפט העליון בברזיליה.

חוקרים הראו ששני האירועים ניזונו מאותן טענות בדויות על בחירות שנגנבו, וכי אלו היו המנוע הישיר לאלימות. מחקרים מראים גם שכאשר מנהיג מכריז שהבחירות נגנבו, גדל שיעור התומכים המצדיקים פגיעה פיזית ביריבים פוליטיים. הנקודה האחרונה מוכרת לנו היטב, כאשר אנחנו נמצאים יום לאחר ה-4 בנובמבר.

מפלגת שלטון שמכריזה שהבחירות נגנבו על סמך ראיות שמקורן מוטל בספק ובעיקר בהיקפים מצומצמים מאוד ביחס למספרי המצביעים, לא מבקשת את פסילת התוצאות מהגורם המוסמך מפני שהיא יודעת שאין לה על מה להסתמך. היא מבקשת לערער על המוסדות ולפורר אותם מהיסוד ובקצה הדרך הזו לא ממתינה למדינת ישראל תוצאה חיובית, אלא דבר אחד בלבד – אנרכיה, שלא לומר מלחמת אזרחים.

קונספירציה במקום אחדות

כפי שכתבתי בטור זה ובכתבה קודמת בנושא, חקירת מימון זר היא עניין חשוב מאין כמותו גם אם לא הייתה לו כל השפעה, ועליה להתנהל בשקיפות המירבית לאור רגישותה. אך הכרזה שהבחירות נגנבו, ערעור הלגיטימציה של הצבעת אזרחי ישראל הערבים ושאין להכיר בתוצאות, אינה חקירה אלא היפוכו של חקירה: היא קובעת את המסקנה מראש על אף היעדר ראיות ממשיות לגניבת בחירות ודורשת מהרשויות להצדיק אותה.

לעניין הזה יש גם משמעויות פוליטיות.

במקום לנסות ולקרב את גוש השינוי ולהודיע כי הגיע הזמן לאחדות, נתניהו וגורמים בולטים אחרים בקואליציה עושים את ההפך הגמור. הם מסרבים לאחדות וקוראים להצטרפות לממשלת נתניהו בהרכבה הנוכחי בלבד וחמור מכך – מהדהדים קונספירציות על גניבת בחירות ובכך דוחקים את האופוזיציה להבין שהליכה לבחירות נוספות היא סיכון גדול מדי עבורן וכי עליהן להקים ממשלה עם המפלגות הערביות או החרדיות.

בתור מי שקרא לממשלת אחדות שוב ושוב, ההתנהלות של נתניהו מאז התוצאות וסירובו להרפות מהדהוד מסרים מסוכנים, אני מבין שכנראה מדובר בקרב אבוד. במקום לנסות ולאחות במעט את הקרעים, רה"מ בוחר לכרסם ביסודות המדינה.

נתניהו יכול היה לבחור באחדות. הוא בחר בחרפה ויתכן מאוד שבעקבות זאת הוא יקבל ממשלה - של גדי איזנקוט.