שמונה ימים לפני הבחירות, אחרי שמונה שנים בפוליטיקה, יו"ר מפלגת כחול לבן, בני גנץ, הודיע היום (שני) כי הוא פורש מהמרוץ לכנסת. ההחלטה הגיעה לאחר שלאורך מערכת הבחירות לא הצליח לעבור את אחוז החסימה בסקרים, וגם לא נרשמה מגמת שיפור במצבו.
הפרישה של גנץ עשויה לשנות את תמונת המנדטים, ואולי אף להשפיע על יחסי הכוחות בין הגושים. אבל ההשלכות של המהלך אינן מוגבלות לצד אחד של המפה הפוליטית. לצד המרוויחים האפשריים, הפרישה מלמדת משהו גם על כוחם של הסקרים, על משמעותן של הבטחות בחירות ועל האופן שבו כדאי למפלגה לפרוש מהמרוץ.
חמש מסקנות מהמהלך:
1. המרוויחות הגלויות
בסביבתו של גנץ טוענים שהפרישה לא תואמה עם ראשי גוש השינוי. ובכל זאת, ההנחה היא שמפלגות הגוש עשויות להיות הנהנות העיקריות מהמהלך.
הכי מעניין
הציבור שביקש להצביע לגנץ אמנם התעייף משני המחנות הפוליטיים, אבל מלכתחילה ביקש לשנות את המערכת כפי שהתעצבה מאז 7 באוקטובר. לכן, אפשר להעריך שלפחות חלק ממצביעיו ימצאו כעת את דרכם למפלגות האופוזיציה.
עם זאת, אין מדובר בהעברה אוטומטית של קולות. מי שחיפש אצל גנץ חלופה ממלכתית שאינה מזוהה לחלוטין עם אחד הגושים עשוי להתקשות למצוא מפלגה אחרת שתענה על אותה דרישה.
2. המרוויחה הנסתרת
מפלגה נוספת שעשויה ליהנות מפרישת גנץ היא "הציבור החרדי". מדובר במפלגה שהתחייבה לתמוך בבנימין נתניהו, אך בחלקים מגוש הימין מתייחסים אליה בחשדנות ותוהים כיצד תנהג לאחר הבחירות.
סיכוי לרעידת אדמה. שלט תעמולה של מפלגת "הציבור החרדי" בירושלים | צילום: חיים גולדברג, פלאש 90
המפלגה פונה גם לקהל המעוניין לראות את נתניהו ממשיך לכהן כראש הממשלה, אך חושש מהקמת קואליציה הנשענת על המפלגות החרדיות הוותיקות.
על רקע הביקורת המופנית כלפי עופר וינטר, יו"ר "הציבור החרדי", מוטי לייטנר, עשוי להיתפס כאפשרות גם בקרב מצביעים חילונים המחפשים מסגרת פוליטית אחרת. פרישתו של גנץ עשויה לפתוח בפני המפלגה הזדמנות לפנות לקהל נוסף, גם אם אין ודאות שתצליח לנצל אותה.
3. סקרים משנים מציאות
לאורך מערכת הבחירות הצביעו הסקרים על כך שגנץ אינו עובר את אחוז החסימה, ולכן הצבעה למפלגתו עלולה לרדת לטמיון. אלא שבמקביל, הגוש השלישי נסקר בכשישה עד שבעה מנדטים, וגנץ היה כמעט השחקן היחיד בו.
אפשר להזכיר בהקשר הזה גם את יועז הנדל ואת ירון זליכה, שהסכימו בתנאים מסוימים להצטרף לקואליציה של גוש השינוי, ולכן אינם משתייכים בהכרח לאותו מרחב פוליטי.
ד"ר ירון זליכה, יו"ר המפלגה הכלכלית החדשה, ויועז הנדל, יו"ר מפלגת המילואימניקים, במסיבת עיתונאים בתל אביב שבה הכריזו על ריצה משותפת בבחירות לכנסת, 6 בספטמבר 2026 | צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90
כאן נוצר מעגל שקשה להיחלץ ממנו: מצביעים עשויים להזדהות עם מפלגה קטנה, אך ברגע שהסקרים מציגים אותה כמי שאינה עוברת את אחוז החסימה, הם חוששים להצביע לה. ככל שיותר מצביעים נוטשים אותה מחשש לבזבוז קולם, כך פוחת הסיכוי שלה לעבור את אחוז החסימה.
במילים אחרות, ייתכן שחלק מהבוחרים לא שינו את עמדותיהם מאז תחילת המרוץ. הם פשוט שינו את החלטת ההצבעה שלהם בעקבות הסקרים. כך, הסקרים אינם רק משקפים את המציאות הפוליטית, אלא עשויים גם להשפיע עליה.
4. הצהרה ריקה
רק לפני שבוע ויומיים הצהיר גנץ כי הוא "רץ עד הסוף". שלטי החוצות והאוטובוסים, הכנסים, חוגי הבית והראיונות לא העידו כלפי חוץ על כוונה לפרוש.
גם יחידות מימון המפלגות שעמדו לרשותו בעקבות הישגו הקודם, שמונה מנדטים, אפשרו לו להמשיך לנהל את הקמפיין עד לשלב מאוחר יחסית.
ובכל זאת, הפרישה לא הגיעה משום מקום. הסקרים הצביעו לאורך זמן על מצבו הבעייתי, והאפשרות שייאלץ לפרוש ריחפה מעל הקמפיין.
כרזת בחירות של מפלגת כחול לבן, ובה יו"ר המפלגה בני גנץ, על אוטובוס בחיפה, לקראת הבחירות לכנסת, 18 באוקטובר 2026 | צילום: שרון לייבל, פלאש 90
אין הכרח שגנץ שיקר כשהבטיח לרוץ עד הסוף. ייתכן שפשוט קיווה שמצבו ישתפר.
הצהרות של מפלגות קטנות על כך שירוצו עד הסוף נועדו, בין היתר, לשמור על אמון המצביעים, למנוע נטישה ולהותיר את המפלגה רלוונטית. כך ראוי לבחון גם את ההצהרות שמשמיעות מפלגות כמו נעם, "הציבור החרדי" ואפילו "עמך ישראל" של עופר וינטר.
במקרה של גנץ, גם ההצהרה הנחרצת לא הצליחה לשנות את המגמה.
5. גם לפרוש צריך לדעת
גנץ אמנם פרש וחסך מעצמו את האפשרות לסיים את הבחירות מתחת לאחוז החסימה, אבל עיתוי הפרישה וחוסר התיאום עם ראשי מפלגות גוש השינוי מעלים שאלה: האם היה יכול להפיק מהמהלך הישג פוליטי משמעותי יותר?
פרישה מהמרוץ יכולה להיות גם כלי במשא ומתן. מפלגה קטנה עשויה להגיע להסכמות עם אחת המפלגות הגדולות, להבטיח שיתוף פעולה עתידי או לנסות להשיג התחייבויות לתפקידים במקרה של הקמת ממשלה.
במקרה של גנץ, פורסמו דיווחים שלפיהם הוצע לו לעמוד בראש המטה לביטחון לאומי בתמורה לפרישה. כעת, לאחר שהודיע על פרישתו ללא הסכם פומבי, לא ברור אם נותרה בידיו אפשרות לקבל תמורה פוליטית כלשהי.
אחרי שמונה שנים שבהן כיהן בתפקידי מפתח במערכת הפוליטית והביטחונית, גנץ מסיים את המרוץ הנוכחי בלי שהצליח לתרגם את ניסיונו ואת מעמדו הציבורי לתמיכה מספקת בקלפי.
הפרישה שלו עשויה לסייע למפלגות אחרות, אבל מבחינתו היא גם ממחישה את המחיר של המתנה ממושכת לשינוי בסקרים, שלא הגיע.
עוד כתבות בנושא
