אסור לנו להשלים עם מצב שבו החלטות שמתקבלות בבירות אירופה מכתיבות את גבולות ההתפתחות הכלכלית של יהודה ושומרון. אפשר להתווכח על פוליטיקה, אפשר לחלוק על מדיניות, אבל אסור לקבל מציאות שבה עסקים, עובדים ומשפחות נאלצים לשלם את המחיר של לחצים מדיניים.
הגיע הזמן לומר זאת בבירור: המאבק בחרמות אינו יכול להסתכם בתגובה לחרם הבא. הוא חייב להתחיל בבניית חוסן כלכלי אמיתי.
מתקן טיהור שפכים ליד עפרה. | צילום: מרים צחי
כשאני מסתכל על יהודה ושומרון, אני לא רואה רק סוגיה מדינית. אני רואה מרחב שבו חיים אנשים שרוצים לעבוד, יזמים שמבקשים להתפתח, עסקים שזקוקים לוודאות ורשויות שצריכות להבטיח לתושביהן עתיד טוב יותר. אלה לא סיסמאות, אלא החיים עצמם, והם מחייבים אותנו להביט קדימה ולפעול.
הכי מעניין
מדיניות של חרמות וסנקציות עלולה לפגוע דווקא במי שאין להם שליטה על ההחלטות המדיניות. אבל השאלה החשובה אינה רק מה מדינות אחרות עושות, אלא כיצד אנחנו מתמודדים עם המציאות הזאת. האם אנחנו מחכים למשבר הבא, או בונים מראש כלכלה שתוכל לעמוד בפניו?
בעיניי, התשובה ברורה.
אי אפשר לדבר על חיזוק ההתיישבות בלי לדבר על פרנסה. אי אפשר לעודד משפחות צעירות להישאר באזור בלי ליצור עבורן מקומות עבודה איכותיים. ואי אפשר לצפות מעסקים להשקיע ולהתרחב כאשר הם נאלצים להתמודד עם חסמים, חוסר ודאות ותשתיות שאינן מספקות.
כאן בדיוק נדרשת אחריותה של הממשלה. לא די בהצהרות תמיכה, ולא מספיק להתייצב לצד התושבים כאשר מתעורר משבר. נדרשת מדיניות עקבית של השקעה בתשתיות, פיתוח אזורי תעסוקה, הסרת חסמים, עידוד השקעות ופתיחת דלתות לשווקים חדשים. צריך לתת לעסקים כלים לצמוח, ולא להשאיר אותם להתמודד לבדם עם לחצים שמקורם בזירה הבינלאומית.
בנייה בנווה דניאל שבגוש עציון. | צילום: גרשון אלינסון - פלאש 90
גם לרשויות המקומיות יש תפקיד מרכזי. הגיע הזמן להפסיק לחשוב במונחים של כל רשות לעצמה. שיתופי פעולה, תכנון משותף ופיתוח אזורי של תעסוקה ותעשייה יכולים ליצור הזדמנויות שלא ייווצרו כאשר כל רשות פועלת לבדה. חוסן כלכלי אינו נבנה מהצהרות, אלא מהחלטות נכונות ומהתמדה ביישומן.
אין כאן הבטחה שהדרך תהיה פשוטה. חרמות ולחצים כלכליים הם אתגר אמיתי, וצריך להתמודד איתם ברצינות. אבל בין הכרה בקושי לבין כניעה לו יש מרחק גדול. אסור להפוך את האיום החיצוני לתירוץ לחוסר מעש, ואסור לאפשר לו לנהל את סדר היום שלנו.
אני רוצה לראות את יהודה ושומרון מתפתחת מתוך ביטחון ביכולותיה, ולא מתוך חשש מתמיד מתגובותיהן של מדינות אחרות. אני רוצה לראות יותר עסקים שמתרחבים, יותר מקומות עבודה, יותר השקעות ותכנון שמביט שנים קדימה. זו אינה רק שאיפה כלכלית. זו הדרך להעניק לתושבים יציבות, הזדמנויות ואמון בעתיד.
הפגנת BDS בארה"ב. | צילום: EPA
בסופו של דבר, המבחן שלנו אינו כמה פעמים נצהיר שלא ניכנע לחרמות. המבחן הוא מה נעשה כדי שהחרמות לא יוכלו לקבוע את עתידנו.
יהודה ושומרון זקוקה לכלכלה חזקה, והמדינה צריכה להוכיח שהמחויבות שלה לאזור מתבטאת במעשים. הגיע הזמן לעבור מהתגוננות ליוזמה, מהצהרות לתוצאות ומתגובה למשבר לתכנון העתיד.
עוד כתבות בנושא
